הייתי טינייג'רית. יום אחד נתקלתי בסרט "זכרונות אהבה מפירנצה" (A Room with a View). שיחק שם בחור בריטי גבוה, בלונדיני ושתקן. ג'וליאן סאנדס.
זהו. נכבשתי.
אהבות שהיו לך בתיכון כנראה נשארות איתך כל החיים. אני לא מתכוונת לבחורים, אני מתכוונת לאהבות. אני עדיין אוהבת את רדיוהד, למרות שלא שמעתי אותם המון זמן. הסופרים והספרים שקראתי בתיכון הם עדיין מבין האהובים עליי ביותר, ביניהם א.מ. פורסטר, שכתב את "חדר עם נוף", שעל פיו נעשה הסרט.
אבל גו'ליאן סאנדס בכלל לא היה אמור להיות הטעם שלי. מעולם לא חיבבתי בלונדיניים. תמיד הייתי בקטע של בחורים גבוהים, רזים, עם משקפיים ושיער קצר וכהה. אבל ג'ורג' אמרסון, אותו משחק סאנדס בסרט, הוא קודם כל בריטי. הוא גם גבוה, שתקן, חובב ספרים ובעל גוף מדהים (מי שראתה את הסרט מבינה לאיזו סצנה אני מתכוונת), אז כנראה שזה הספיק לי אז.

היום סאנדס הוא עדיין גבוה ובריטי, קצת פחות בלונדיני ומעט מקריח, והוא עדיין לוהט בעיניי, למרות שכל מה שראיתי ממנו לאחרונה אלו הופעות אורח בסדרות טלויזיה: מעצב אופנה ב"קאסל" והבוס של ברוק שילדס ב"ליפסטיק ג'אנגל". 
כמו שכתבתי, אהבות ישנות נשארות איתך לנצח.

כרזת הסרט "זכרונות אהבה מפירנצה". אני חוששת לראות את הסרט שוב, שמה יסתבר לי שהסרט המדהים שאני זוכרת הוא לא באמת כל כך מדהים. התמונה מהאתר movie.masjo.com

כך נראה סאנדס ב-2009. בחיי שאני לא מבינה מה אני מוצאת בו, אבל איכשהו זה שם. התמונה מהאתר exposay.com.

תגובות