שיחות על החיים עם יאיר #4
אני עדיין מופתעת כשאני שומעת את יאיר מדבר. הוא אוטוטו יהיה בן 3 וחצי, והוא כבר יודע טוב מאוד לבטא את מה שהוא רוצה, הוא עומד על שלו, דורש דרישות, מתלונן, מפטפט ומספר סיפורים, וזה עדיין מפתיע אותי. אולי בגלל שהוא מבחינתי בקטגוריית "הילד הקטן" עדיין, ואולי בגלל שהוא התחיל לדבר מאוחר יחסית (יחסית בכלל ויחסית לאייל בפרט). בכל פעם שהוא מוציא מפיו משפטים "של ילד גדול" הוא תופס אותי קצת לא מוכנה.
אבחנה
יאיר: שומעים באוזניים.
אני: נכון.
יאיר: אם רוצים לדעת מאיפה בא הרעש הזה, אז מסתכלים בעיניים.
אני: נכון. אתה כל כך חכם! ויודע כל כך הרבה דברים.
יאיר: אני גם גדול וארוך.
לוקח ת'זמן
אני רואה שיאיר התעורר משנת הצהריים של שישי
אני: יאירי! קמת?
יאיר: עוד לא.
< לאחר 5 דקות >
יאיר: עכשיו אני ער.
כמה שהוא מתוק.
בכלל, שיחות עם ילדים מצליחות להפתיע כל פעם מחדש. ובכל פעם קשה לבלום את גל הגאווה הזה של היי-זה-הילד-שאני-ילדתי. או את גל התודה הזה לאלוקים/ ליקום/ לגורל שהביא את הילד המסויים הזה לחיים שלנו וללב שלנו.
חייכתי 🙂 מקסים…