משבר
אני מנסה לאזור כוחות במשך 3 השבועות האחרונים כדי לכתוב את הפוסט הזה.
לפני כמעט 3 שבועות פשוט נשברתי. הפסקתי לנהל רישום של מה שאני אוכלת. הפסקתי בכלל לשים לב למה שאני אוכלת. הפסקתי ללכת לקבוצה. הדבר היחיד שהתמדתי בו זה זומבה פעמיים בשבוע (חוץ משבוע אחד שבו המדריכה נפשה בכרתים ואני סבלתי מייסורי גמילה).
נשברתי כי אחרי שעברו חודשיים מאז שהתחלתי את התהליך הזה, אני לא רואה תוצאות, ואני לא מצליחה לגלות מספיק אורך רוח בשביל להתמיד עד שאני כן אראה תוצאות.
בחודשיים האלו ירדתי 3 וחצי קילו, אבל במראה אני לא רואה שום שינוי. אני כן מרגישה שינוי קל בצורה של הגוף, ויש מכנסיים שנסגרים עליי עכשיו (אמנם בקושי, אבל נסגרים) שלא נסגרו עליי קודם.
אבל במראה אני לא רואה שינוי, וזה מתסכל אותי מאוד מאוד מאוד.
ד"ר אופירה שאול אומרת שכדי להצליח בתהליך כזה, צריך להפסיק לשפוט את עצמנו כל כך לחומרה. צריך להעצים את עצמנו במקום להחליש. צריך לראות את עצמנו בעיניים של הצלחה ולא של כישלון. צריך להתייחס לעצמנו מתוך חמלה וטוב לב.
אני לא יודעת איך עושים את זה.
אני מודה שאני עושה בדיוק ההפך. אני מלקה את עצמי כל הזמן: על כך שלפני שנה הייתי 10 ק"ג פחות. על כך שלפני שנתיים הייתי 20 ק"ג פחות. על כך ששום דבר לא עולה עליי. על כך שלדעתי אני נראית נורא ואיום.
אני לא יודעת איך לצאת מזה.
בשבוע הבא אתחיל ללכת שוב לקבוצה, ואני מקווה שזה יעזור לי לעשות kick-start מחדש.
השאלה היא איך אני גורמת לעצמי להאמין בי מחדש.
חמלה וטוב לב. אני אשתדל לזכור את זה.
אוי, רחלי 🙁
עצוב לקרוא את הדברים שכתבת ולא בגלל שחווית משבר, אלא בגלל שאת קשה עם עצמך לגביי זה כל-כך.
האמיני בעצמך! אולי שווה לבדוק דרכים יצירתיות נוספות שיעזרו לך בהעצמה ואמונה עצמית? אולי תוכלי לנסות להוסיף עוד פעם אחת של זומבה בשבוע? ואולי בשביל שלב הביניים הזה, שמגיע בכל דיאטה, שהמשקל נתקע והתחושה יכולה להפוך מגעילה ומבאסת– אולי שווה לקבל ייעוץ ותמיכה במסגרת של אחד על אחד בנוסף לתמיכה הקבוצתית?
אני לא יודעת אם משהו מכל זה מתאים לך, אלו רק רעיונות.
בעיקר, אני מאחלת לך שנה של חמלה כלפי עצמך, אהבה וקבלה של עצמך כמו שאת ואמנה בכוחך לשנות, מתוך תהליך בריא והדרגתי.
שולחת לך חיזוקים וכוח, אני מאמינה בך!
מניסיוני האישי… החכמה הכי גדולה במשברים כאלו היא לא "לשקוע"… ולנסות לחזור למסלול כמה שיותר מהר, או לפחות (כמו שעשית) לשמור על הרגל אחד. ואז לצרף עוד אחד, ועוד אחד. hang in there! בהצלחה!!!
אני דווקא ראיתי… גם אמרתי…
אני מאד מכירה את ההרגשה, לאחר ההריון כבר ניסיתי פעמיים והחזקתי מעמד עד חודש, הפסקתי בדיוק מאותה סיבה, התסכול של לא לראות תוצאות.
אבל – אני זוכרת איך התמדת מדהים ואני זוכרת שכן ראיתי תוצאות אצלך, ואין לי ספק שאת מספיק חזקה להמשיך ולהתמיד גם כאן, כמו בכל דבר שאת עושה.
הכי חשוב – אל תשכחי שאוהבים אותך קילו יותר וקילו פחות, לפחות אני. נשיקות ובהצלחה
להוריד משקך זה הדבר הכי מעצבן וקשה שיש… חייבים להמציא איזה גלולת קסם שהוכחה מדעית ולסגור את הפינה הזאת.. גם אני לא מצליחה להתמיד בדיאטה. לפני שנתיים הגעתי למשקל של 65 אחרי דיאטה ממושכת ועכשיו אני 85.
תודה בנות, על התמיכה והעידוד. הבעיה היא אצלי בראש ואני צריכה למצוא דרך לפתור אותה… מקווה שאצליח.
לילך, אני כל כך מסכימה איתך.
אויש רחלי. איזה באסה. אני מרגישה ממש באותו מקום כמוך. יש שבוע טוב בו מצליחה לשמור לא רע ואח"כ כמה ימים של איבוד כל רסן ומוטיבציה.
איך ירדתי בעבר? אלוהים יודע. מה שכן, לגוף שלי עוזר מאוד ספורט לצורך ירידה במשקל (לא שזה גורם לי להצליח לעשות ספורט..)
שונאת להיות מלאה ושונאת את עצמי בימים אלו. מסביבי כולם בדיאטה (שמצליחים בה) וכולם רזים. איך???
רחלי… אוווףףף… את ממש מדברת אותי כשאת כותבת על ענייני משקל…
רציתי להוסיף כמה דברים:
א. אני מרגישה שעם הגיל והדיאטות הירידה קשה יותר. הגוף מגיב פחות. אם פעם הייתי נכנסת לשוונג, ויורדת (למשל בש"מ, אבל לא רק) קילו, שניים שלושה (!) שבוע, היום פשוט לא זז המשקל. התסכול הוא איום.
ב. לפני כמה זמן שמעתי מישהי ברדיו (מהאמצע- לא יודעת מי)דיאטנית או מאמנת- לא חשוב. שאמרה, שמחקרים הראו ש**אך ורק** בנושאי אוכל, לכוח הרצון אין שום משמעות. אבולוציונית, המוח שלנו אקסיומטית מקשר אוכל עם חיים והישרדות, ו"מסרב" לקבל את ההנחה שאוכל זה רע. לא יודעת כמה זה נכון, אותי זה קצת שחרר מהיסורים.
ג. אני כבר התייאשתי מלרדת, ומנסה, בכל כוחי, לאכול בריא ונכון. 1) פחות זבל, יותר אוכל מלא, ירקות, קיטניות וכו'. במסגרת זה מרשה לעצמי שוקולד מריר מידי פעם, פירות וכיוצ"ב 2) להקפיד על כמויות. מודדת לעצמי מנות שפויות.
ד. אמרה לי פעם חברה שעברה ועוברת חיים באמת קשים מנשוא, שאין מושלם. לכל אחת יש את המקום בחיים שבו היא לא מצליחה. העבודה- טפו טפו. משפחה וילדים- טפו יותר גדול. בריאות- ב"ה. אז המשקל זו נקודת התורפה שלי. האמת- could be worse…
יהיל, זה ממש הסיפור שלי 🙁
סודית לרגע – את מאוד מאוד צודקת. גם אני מרגישה שעם הגיל הרבה יותר קשה לי לרדת במשקל. אחרי הלידה של אייל ירדתי בחצי שנה 18 ק"ג. אחרי הלידה של יאיר לקח לי שנה וחצי לרדת 12 ק"ג… והעליתי את הכל + ריבית. ועכשיו בכלל, בקושי מצליחה לרדת.
זה גם נכון שיש דברים יותר חשובים בחיים, מצד שני במשקל שבו אני נמצאת זה משפיע גם על הבריאות שלי וגם על שאר תחומי החיים, כך שזה לא מדויק… עודף של 30 ק"ג זה כבר מעבר לנקודת תורפה, לפחות אצלי.