ברכבל בחרמון
בערב פסח נסענו עם הילדים לחרמון, ועלינו למעלה ברכבל. למטה לא היה כבר שלג, אבל תוך כדי העלייה למעלה, התחילו ניצנים.
אני: יאירי, תראה! הנה שלג!
יאיר: אז סימן שאבא נסע נכון.

אחים
אייל (ליאיר): יאיר, תבין. אני אח שלך ואני אוהב אותך. גם אם אני כועס עליך, אני עדיין אוהב אותך.

אייל: איזה כיף ליאיר שיש לו אח גדול כמוני. אבל בעצם בזכותו אני אח גדול.
בעלי: נכון.
אייל: ובזכותי אתה אבא.
בעלי: כן, ואמא היא אמא.
אייל: נכון. לפני שנולדתי הייתם סתם, בעל ואישה, אבל לא הייתם הורים. בזכותי אתם הורים.

פולניה
שילוב של ילד רזה, ארוך ובררן באוכל ביחד עם סבתא פולניה, חייב כמובן להוביל למצב שבו היא מנסה לדחוף לו אוכל בכל פעם שהיא רואה אותו.
אמא שלי: יאירי, קח… אם לא תאכל לא תגדל…
יאיר (כועס): מי שיישן – גדל!

לאחרונה גילינו מחדש את ז'אנר משחקי הקופסה, ואני שולחת את הילדים לשחק בהם ביחד ולעזוב אותי בשקט.

תגובות