לא רק הבלוג חוגג 10 שנים להיווסדו, גם סדרת "שיחות על החיים עם הילדים" חוגגת 10, והפעם בפוסט ארוך במיוחד. השיחות עם יאיר מתחילות להזכיר לי את השיחות שהיו לי בעבר עם אייל, וזה קצת נחמד, וקצת מלחיץ, וקצת גורם לי לתהות מה יהיה בעתיד.
בהדרכת הורים שיבחה אותנו המנחה על כך שאנחנו מתפעלים כל כך מהילדים שלנו. אני תוהה – במקרה שלהם, איך אפשר שלא?!

על דינוזאורים ואנשים
יאיר המציא סוג חדש של דינוזאור: דינוזאור פטיש, המכונה גם דינוזאור קרש (crash).
יאיר: בתקופה של הדינזואורים לא היו אנשים.
אני: נכון. למה?
יאיר: כי הדינוזאור פטיש הפיל את כל העצים עם האף שלו בצורת פטיש.
אני: אבל מה זה שהוא הפיל עצים, קשור לזה שלא היו אנשים?
יאיר: כי אם היו אז אנשים, העצים היו נופלים עליהם והם היו מתים.
אני: בגלל זה לא היו אנשים?
יאיר: כן.
יאיר: אבל ציפורים היו גם בתקופה של הדינוזאורים וגם בתקופה של האנשים.
אני: נכון.
יאיר: אולי בגלל שציפורים יכולות לעוף גבוה מעל העצים. אבל הן לא יכולות לעוף עד לחלל!
אני: נכון, הן לא יכולות.
יאיר: אם הן היו יכולות היה לנו אסטרונאוט יונה!

אייל טועם קבב רומני
אייל: "זה היה לי טעים. הרגשתי בסוף נגיעה של חריפות, אבל זה היה חריף שעשה לי טוב. אהבתי את זה. כשזה חם זה יותר מוצלח".

ימי בנימינה
אנחנו נכנסים בשערי בנימינה.
בעלי: אייל, על שם מי נקראת בנימינה?
אייל: בנימין.
בעלי: בנימין מי?
אייל: נתניהו?

בשביל רגעים כאלה הכל היה שווה
אני מסרקת את אייל
אני: אייל, תסתובב רגע, אני צריכה לסרק אותך מקדימה.
אייל (מסתובב): או! אמא! את יפה!
אני: תודה רבה מתוק שלי!
אייל: מה תודה, זה נכון.

בעזרת זומבים אפשר להסביר הכל
יאיר: אמא, היום בחוג שיחקנו במשחק "חצות הליל". הזאב אומר מספר וצריך לקפוץ, ואם הוא אומר "חצות הליל" צריך לברוח, ואז מי שהוא תופס מצטרף אליו.
אני: אתה מתכוון שהוא הופך גם כן לתופס.
יאיר: אני אסביר לך. נכון שאם זומבים אוכלים מוח של אדם רגיל אז הוא גם הופך לזומבי? אז זה אותו דבר.

לא צריך להסביר פעמיים
אני והילדים במכונית.
waze: עוד 400 מטרים, בכיכר, המשך ישר.
יאיר: אמא, בכיכר תמשיכי ישר.
אני: בסדר, אבל עוד לא הגעתי לכיכר.
waze: עוד 200 מטרים, בכיכר, המשך ישר.
יאיר: טוב! כבר הבנתי את זה!

סידורים 
כשאני ויאיר חיכינו שהחוג של אייל יסתיים, יאיר ביקש שאחרי החוג נלך לאכול בגלידרייה השכונתית האהובה עליו ("דלי קרים"), ואני הסכמתי.
יאיר: אימא, לאן אנחנו נוסעים?
אני: רצית ללכת לאכול גלידה, לא?
יאיר: אבל לאן אנחנו נוסעים?
אני: אז אנחנו נוסעים לאכול גלידה. אבל קודם נלך לתת את החולצות של אבא לגיהוץ.
יאיר (נאנח): אז זה הולך להיות יום ארוך.

קניתי לאייל חוברת חקר חשבון שהוא מאוד אוהב. הצורה שבה הוא ענה על השאלות בעמוד הזה משעשעת אותי כל פעם מחדש. דוגמה טובה, דרך אגב, להבדל בין ילד מחונן ל"סתם" ילד חכם.

תגובות