אל תתערבו לי במשפחתיות שלי
רץ כרגע קמפיין בשם "שלישי משפחתי" שמטרתו לעודד משפחות לאכול ביחד ארוחת ערב משפחתית לפחות פעם אחת באמצע השבוע.
הקמפיין הזה מרגיז אותי נורא, ובעיניי מצטרף לשורה של קמפיינים מרגיזים מהתקופה האחרונה, כגון הקמפיין נגד השמנת ילדים והקמפיין "תשמרי על הכוס שלך", שהקו המקשר ביניהם הוא האשמת והטלת האחריות על הקורבן, במקום ניסיון לעשות שינוי אמתי.
הכוונה אולי טובה. ההורים עובדים שעות ארוכות, ולא מבלים עם הילדים מספיק. בילוי זמן משותף משפחתי הוא דבר חשוב. אני בעד.
עכשיו בואו נסתכל על הפרטים הקטנים:
א. מי אמור להכין את ארוחת הערב הזו?
ההורה שחוזר הביתה אחרי 9 שעות עבודה שהתחילו ב-7 בבוקר ואחר כך המשיכו ל"משמרת שנייה" עם הילדים אחרי הצהריים? ההורה שעובד בהייטק וחוזר הביתה הכי מוקדם ב-19:30 בערב? האימא שנשארה במשרד עד 20:00 כדי "להשלים שעות" בגלל שבמשך השבוע היא יוצאת ב-16:00?
למי מהם יש כוחות לזה?
עד כמה זה מקבע את מקומה של האם במטבח, כזו שלרוב נמצאת בבית בשעות האלו וכנראה היא זו שתכין את ארוחת הערב?
ב. מתי אמורה ארוחת הערב הזו להתקיים?
19:00 בערב נראית לי שעה סבירה לארוחת ערב. האם כל ההורים (במיוחד ההייטקיסטים ביניהם) מצליחים להגיע הביתה עד השעה הזו? חשבתם אולי להפנות את הקמפיין למעסיקים ולומר להם – פעם בשבוע (בכל שבוע, כל השנה, לא רק ביום של הקמפיין) סוגרים את המשרד מוקדם וכולם הולכים הביתה? או שזה יותר מידי מחוץ לקופסה?
ג. מי אמר שארוחת ערב משותפת = = משפחתיות או הנאה?
האם יוזמי הקמפיין אכלו אי פעם ארוחת ערב עם ילד ADHD שבמשך כל הארוחה קופץ, זז, מלכלך, עושה קולות ורעשים, ומטריד באופן כללי – שלא באשמתו, כי הוא לא שולט על זה?
אם אנחנו לא אוכלים ארוחת ערב משפחתית באמצע שבוע אבל משחקים משחקי קופסה ביחד או רואים סרט ביחד, זה טוב או לא טוב?
ולמה אוכל שווה משפחתיות? למה שיחה עם הילדים צריכה לערב אוכל?
אל תקבעו לי מה זו משפחתיות. אל תגרמו לי לרגשות אשמה. רוצים לעזור לי? תשקיעו את הכספים של הקמפיין המיותר הזה בלעשות שינוי אמתי – שינוי תרבות העבודה החונקת בישראל. הורדת יוקר המחיה. שיפור התחבורה הציבורית כדי שלא ייקח לנו שעה וחצי להגיע הביתה בערב. השוואת תנאי החופשה של הילדים וההורים, כדי שנוכל לבלות עם הילדים שלנו בשקט, בלי לדאוג מה יהיה מחר, בלי להרגיש חנוקים. מה אנחנו נעשה בזמן הזה איתם, זה כבר עלינו, וממש לא בטוח שאוכל צריך להיות מעורב בעניין.
ג'יימי אוליבר על שעות העבודה שלו, מתוך הפייסבוק שלי
לדעתי את טועה. קמפיין כזה הוא בדיוק שינוי תרבותי. אם הרבה עובדים מרגילים את המעבידים שלהם שביום שלישי יוצאים ב-7 זה נטמע כנורמה חברתית. כמו שני ללא בשר.
מי אמור להכין את ארוחת הערב – שני ההורים יכולים.
למה ארוחת ערב משפחתית חשובה – כי זה מה שמחקרים מראים, רוב הילדים הם לא בעלי הפרעת קשב חמורה וכו', כמובן שאם כולם מתכנסים ל-10 דקות בליסה ואחר כך מתפזרים זה לא עוזר. גם לבצע פעילות גופנית לא עוזר אם מעשנים אחר כך 3 חפיסות סיגריות. קצת קומון סנס.
וואו, דרור, אני לא יודעת אם אתה תמים או שאתה פשוט לא חי במציאות של הארץ.
עובדים שמרגילים את המעבידים שלהם? יום שלישי יוצאים ב7? כנראה לא הבנת, אבל לצאת ב-7 זה לא נקרא לצאת מוקדם.
קצת קומון סנס. אני ממש לא נגד ארוחת ערב משפחתית. אני בעד זמן משפחתי. אני נגד קמפיינים שמפילים עליי אחריות במצב שהוא לא בשליטתי. באותה מידה הקמפיין הזה היה יכול לפעול למעסיקים ולהגיד – שחררו את העובדים פעם בשבוע ב-5 כדי שיוכלו להגיע לארוחה המשפחתית! אבל לא, זה לא מה שהקמפיין אומר.