עפיפונים

2007-2008

שנת 2008 נפתחה באופטימיות גדולה. אני ובעלי יצאנו לבלות בליל הסילבסטר (טאפאס בר + הופעה וריקודים), למחרת היה לי יום נחמד בעבודה, והרגשתי מצוין. הרגשתי שעם פתיחה כזו, הולכת להיות לי שנה נהדרת.
כמובן שיום לאחר מכן קיבלתי על הראש בקטנה מהמציאות, ועברו עליי יומיים לא נעימים בכלל. לסוף השבוע כבר הגעתי מכווצת. מצד שני, אני עדיין אופטימית. אני מקווה שהיומיים האלו לא היו מייצגים.

לפני שנה הייתי אצל נומרולוג שאמר לי ש-2007 תהיה שנה בסימן של למידה (שנה של 3). הוא צדק. אם להגדיר את השנה האחרונה במילה, היא היתה שנה מלמדת. אני לא מתכוונת למלמדת במובן של לימודים אקדמיים. אני מתכוונת לשיעורים שהחיים לימדו אותי. חלקם (רובם?) קשים ולא נעימים, פוקחי עינים בצורה הברורה ביותר. חלקם מחזקים ומעודדים.

שנת 2008 היא שנת ה-30 לחיי, ואני שואלת את עצמי אם אני במקום שבו אני רוצה להיות. מבחינת רשימת הציפיות הפולנית, השגתי כמעט הכל – תארים, בעל, ילדים, קריירה. השנה אני צריכה לברר לעצמי אם השגתי את מה שרציתי במישור האישי שלי, רשימת הציפיות הפרטית שלי. זה הזמן לקחת את כל מה שלמדתי, ולהעצים את עצמי, לשאוף גבוה יותר, ולהשיג.

כמו תמיד, יש לי גם רשימת מטרות שנתית. אולי שלא במפתיע, היא זהה לרשימה של שנה שעברה. בסך הכל, עמדתי במטרות בצורה לא רעה – ירדתי במשקל (18 קילו, אבל עליתי 2-3 קילו בחודשים האחרונים…) והגעתי למידת ה-38/1/S הנכספת… אני לא מצליחה לעשות מספיק ספורט, לצערי, אבל למדתי לחבב ספורט ולרצות לכלול את העשייה הזו בשגרת חיי, שזו גם התקדמות.
השנה אני רוצה לבלות ולצאת יותר. גם עם חברות, משפחה, חברים משותפים, אבל בעיקר – עם בעלי. להכניס שמחה ועניין לחיים, בנוסף לשגרה האפורה.
השנה אני רוצה לעסוק יותר ביצירה, עיסוק שזנחתי לחלוטין בשנתיים האחרונים. אני מתגעגעת לזה מאוד.
וגם לכתוב יותר בבלוג, כמובן.

שנת 2008 היא שנה מעוברת. אני מאחלת לכל חברותיי, מכריי, וקוראי הבלוג, שתהיה זו שנה בסימן של משפחה, שההריונות יהיו קלים ושקטים, שהלידות תהיינה קלות וגידול הילדים יהיה מהנה. המלאך הפרטי שלי אוטוטו יהיה בן שנתיים, ואני מקווה שה-terrible two לא יהיה כל כך terrible.

שתהיה זו שנה אזרחית נהדרת, מפתיעה לטובה, משמעותית (לטובה) ומהנה.

תגובות

8 תגובות על ”2007-2008“

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
  2. תמרה הגיב:

    רחלי, את בהריון???
    ככה אנחנו צריכים לגלות את זה?
    בכל מקרה שיהיה בשעה טובה, הריון קל ובריא.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
  4. רחלי הגיב:

    אוי ואבוי. לא, אני ממש לא בהריון.
    מצד שני, אני מקווה שבשנה הבאה תהיה לי תשובה שונה על השאלה הזו 😉

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
  6. דפנה הגיב:

    רחלי
    אני שמחה בשבילך על הירידה במשקל – זה נראה לי דבר אדיר, שדורש המון(!) כח רצון. ועוד יותר שמחה בשבילך על הספורט. ספורט יכול להיות כ"כ כיף.
    והעצמה – נכון שצריך לשאוף גבוה, אבל נראה לי שכדאי גם לדעת להשלים, או להיות מרוצים ממה שיש, כאן ועכשיו.
    ואת מדהימה אותי, איך שאת מתייחסת להתבגרות שלך (שנת ה-30 לחייך) בלי שום חשש, רק להיפך. לי היתה יומולדת לא מזמן,של גיל נמוך יותר, ואני רק דואגת לזה כל הזמן (כמובן – בזמן שלא שואלים אם אני בת 19…)
    שתהיה שנה טובה ומספקת!
    דפנה.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
  8. רחלי הגיב:

    היי דפנה, תודה על התגובה.
    ככל שאני מתבגרת כך אני חוששת מההתבגרות פחות. לפני שנתיים-שלוש גיל 30 נראה די מפחיד, אבל עכשיו… מה בעצם ההבדל הגדול? 🙂

הוספת תגובה