עפיפונים

המטרה: דיאטה!

החלטתי להתחיל את הקרב הראשון במלחמה על האוכל. הקילוגרמים הנושרים מקלים על לב כואב.
חוץ מזה, הקיץ אנחנו מוזמנים ל-3 חתונות וברית אחת. יש לי שמלה להיכנס אליה.
יש משהו מחזק בהצלחה לרדת במשקל. כשאת מצליחה להתגבר על הפיתוי בפסטה ברוטב שמנת ופטריות, או במנה פלאפל, או במגש פיצה, מי יוכל לך? עם כוח רצון כזה, אפשר להשיג הכל.
וכל זה נאמר ברצינות גמורה, מבחורה שכל חייה נאבקת ב"הורדות ידיים" עם המשקל. פעם למטה, פעם למעלה.

תגובות

6 תגובות על ”המטרה: דיאטה!“

  1. מאת שניר:

    ככה…
    אני בדרך כלל לא מגיב לבלוגים מה גם שזה בערך הבלוג השני שאני קורא בחיי, והשאלה המתבקשת הזועקת מכל דפי הבלוג שלך (קראתי בערך מאמצע שנה שעברה) היא מה? מה? ולמה?.
    אינני מתיימר להבין מהי הסיבה שהתחלת בכתיבת הבלוג הזה אולם הוא איננו מציג אף אמירה,אף מחשבה שלא חזרה על עצמה ונאמרה באלפי מקומות אחרים, אין אף יחוד בלכתוב על המובייל שקנית, תורנות המטבח שלקחתם על עצמכם,סופ"ש בגליל שחוויתם ושאר ירקות..
    האם מטרת הבלוג להיות ה"אודטה" של הזוגות הצעירים..? וגם אם כן עדיין אין בו צבע או פיקנטיות כדי להמשיך ולרתק לאורך זמן..
    דומה שחייך כעת (ואינני מבקש לשפוט) סובבים סביב עבודה-בית-אירוח-להתארח-חיסון חתול-שטיפת הכלים בכיור, ובקיצור שיגרה…
    למען השם את בת 25 , צאי, תתבלייני,תחיי, תחווי דברים שיספקו לך חומר לכתיבה אל תספרי לי שאת שונאת רעש או שמעשנים לידך, מדברייך היה נדמה שאתם נשואים כבר 7 שנים, מה הופתעתי לראות שיש בקושי שנה וחצי (כמעט)
    אם זה מה שצפוי לי כשאתחתן אני מעדיף לדחות את זה כמה שאפשר…
    ולחשוב שאת רק גדולה ממני בשנה…

  2. מאת רחלי:

    שלום שניר,
    חבל שבחרת ליפול למלכודת הצפויה כ"כ של להניח שמה שאני כותבת בבלוג משקף את חיי בכללותם או את אישיותי בכללותה. אני כותבת כאן מעט מאוד על מה שבאמת קורה לי ביום-יום, וספציפית אני ממש לא חושבת שהבלוג משקף יותר מידי את חיי – וזו גם לא המטרה שלו בעיניי.
    מטרת הבלוג שלי היא אחת – לאפשר לי "לפרוק" מחשבות או רעיונות שיש לי, או סתם לכתוב מה שבא לי. זו מטרה לגיטימית בעיניי, אין לי שום יומרות מעבר לזה (ובוודאי שאין יל יומרות לייצר "אמירה" מסוימת דרך הבלוג, את זה אני דואגת לעשות בחיים היומיומיים שלי), ובוודאי שאיני כותבת לקהל מסוים או בשביל הקוראים, ואני גם לא חושבת שאני צריכה לכתוב בשביל מישהו.
    אתה כלל לא מכיר את אישיותי, יחסיי עם בעלי, את חיי או את פעילויות הפנאי שלי! אז למה אתה מתיימר להניח שכן? חבל שבחרת להיות שטחי ולהאמין שהעולם שלי מתחיל ונגמר בדברים שאני בוחרת לכתוב עליהם בבלוג.

  3. מאת שניר:

    רחלי שלום
    ישנן כמה סתירות בתגובה שלך.
    מצד אחד את טוענת שאת מעוניינת לכתוב כמעין פורקן אך בה בעת את טוענת שאינך מנסה ליצור אמירה.
    הלא בעצם כתיבת דברייך (גם התגובה למעלה) ופתיחת הבלוג יצרת לעצמך אמירה של "אני כאן" גם אם הדבר כרוך בכתיבה "פרווה" של חוסר נקיטת עמדה וסיפוק מתכונים או המלצות לבילוי..
    לגבי חוסר היכרותי המעמיק עם חייך, ודאי שאינני מכיר אותם אולם גם פה ישנה אמירה כפולה:את בהחלט משתפת את הגולשים בחוויותיך מהחתונה,יום ההולדת שלך ושל בעלך,ירח הדבש שלכם, וכו… וכנ"ל גם לגבי תחביבייך: קורס הצילום הדיגיטלי,קורס עיצוב פנים,שזירת המובייל, כולם כולם ביטוי לשעות הפנאי שלך (לא כולן כמובן)
    בטוחני שעולמך אינו מתחיל ונגמר בדברים שאת בוחרת לכתוב עליהם אולם זהו החלון שאת פותחת למבקר הבא מבחוץ (כמוני למשל) אם תיצקי רובד נוסף ואישי יותר (כדוגמת הטור "למה לי לקחת ללב") אל תוך הבלוג בטוחני שדבר זה יוסיף לך את התבלין והצבע החסר לו.

  4. מאת רחלי:

    שלום שניר,
    לא הבנתי את הטענה שלך לגבי הסתירות בתגובתי. עצם קיום הבלוג אינו מהווה לדעתי אמירה מסוימת. גם לא בחרתי לכתוב בדרך מסוימת כדי ליצור אמירה או דעה מסוימת עליי. אם הקורא מסיק מהבלוג שאני אישה שמתעניינת רק במתכונים – שיבושם לו!
    אני גם לא מבינה מה "הרעש הגדול" על כך שאני בוחרת לכתוב על מתכונים שניסיתי או עבודות יצירה שעשיתי. אני מניחה שלאנשים שעוסקים בתחביבים הנ"ל הבלוג דווקא מוסיף. מדבריך אני מסיקה שאתה אוהב יותר לקרוא על העולם הפנימי/אישי של אנשים, וזה לגיטימי, אבל לא כל בלוג חייב להיות כזה. את מחשבותיי ובעיותיי אני בדרך כלל מעדיפה לחלוק עם בעלי, משפחתי וחבריי, ואז אין לי צורך נפשי/אישי לכתוב אותם גם בבלוג (המקרה של "למה לי לקחת ללב" הוא יוצא דופן מאוד). מכאן שאין לי ממש צורך או מוטיבציה לשנות את מצב הבלוג או הכתיבה שלי בבלוג.
    לטעמי, הבלוג שלי אמור לשרת אותי ולא אני אותו, ובינתיים הוא עושה עבודה מצוינת. כמובן שזה לאו דווקא נכון לגבי אנשים אחרים, אבל ככה זה אצלי.

  5. מאת תומר:

    רחלי שלום
    היום התודעתי לאתר המקסים שלך,במיוחד אהבתי את העיצוב הנקי שלו ואת הפשטות שהוא מקרין כלפי חוץ
    וזה מה שיפה בו,אהבתי את סגנון הכתיבה שלך
    את אדם מיוחד באמת ונראה לי שעוד אבקר אותך מדי פעם
    חג שמח
    תומר

  6. מאת רחלי:

    תודה תומר :)