במהלך המירוץ המטורף של החיים, בין עבודה, ללימודים, למשפחה, לזמן לעצמי, אנחנו לפעמים מייחלים פתאום לאיזו הצטננות או התקררות קלה, שפעונת קטנטונת, שתתן לנו קצת פסק זמן מכל הבלגן, ותפרגן לנו כמה ימים בבית.
ואז באה המציאות ומלמדת אותנו לקח.
יום שישי שעבר דווקא הלך מצוין. פירגנתי לעצמי תספורת חדשה ומהממת, סידור גבות, ואפילו קבעתי טיפול פנים לשבוע שאחרי (אחרי שכבר שנתיים אני מתכוונת לקבוע טיפול כזה). בערב יום שישי התחילו השיעולים. השיעולים התפתחו לצמרמורות. הצמרמורות התפתחו לכך שבמשך יום שבת לא יכולתי לצאת מהמיטה, ולא יכולתי לאכול. אחר כך כבר קיבלתי ימי מחלה לכל השבוע מרופאת המשפחה ("דלקת ויראלית בדרכי הנשימה", כלומר נזלת ושיעולים). מיותר לציין כמובן שזה קרה בשבוע שבו היו לי ערימות של עבודה לעשות…
תחשבו על זה – שבוע בבית! רחלי בריאה אחת יכולה לעשות כל כך הרבה דברים בשבוע…. אבל מסתבר שרחלי חולה – לא ממש. את השבוע ביליתי במצב צבירה של סמרטוט, על הספה בסלון, מוקפת בערימות של טישואים. ביומיים הראשונים לא הייתי מסוגלת אפילו לראות טלויזיה, שלא לדבר על לקרוא משהו. לא היה לי תיאבון, אז הורדתי קילו וחצי תוך שלושה ימים (זה בסדר, הם חזרו בסוף השבוע, יחד עם התיאבון).
העיסוק העיקרי שלי היה להשתעל, לקנח את האף, לסבול, לרחם על עצמי, ולהתמלא חרדות מכל העבודה שאני אצטרך להשלים כשאחזור.
אבל עכשיו אני בסדר. אני מרגישה שכאילו איבדתי שבוע מהחיים.
אז מה עשיתם בין ה-9 ל-13 בינואר?
(נ.ב. לפחות החתולים נהנו לבלות קצת עם אמא)

תגובות