עפיפונים

הלו, מישהו שומע אותי?

בואו נגיד שאני מתכתבת עם מישהי באימייל. אנחנו מחליפות כמה מיילים בסבבה, ואז מגיע הרגע שבו אני מחליטה לשפוך קצת את הלב. אני כותבת מייל בגוון קצת יותר אישי, הכולל נתח לא קטן מליבי. האצבע (הוירטואלית) על ה-send קצת רועדת, ובסוף מחליטה ללחוץ. המייל נשלח, ואני מחכה לתשובה.
ומחכה.
עובר יום ועוד יום ואני מחכה.
אין תשובה. כלום. נאדה. nothing. זילץ'. NULL.
ואז אני מתחילה להתעצבן. כאילו, מה קרה? ברגע שיחסי האימייל עלו שלב, הצד השני הפכה ללא בנויה/פנויה לקשר? תודה רבה באמת. מה זה אמור ללמד אותי? שאין טעם להיות כנה? שאין טעם לשתף? שפינג פונג של משפטים מתחכמים זה כל מה שאפשר לשאוף אליו?
יאללה. אני אלך לחפש את החברים שלי במקום אחר.

תגובות

10 תגובות על ”הלו, מישהו שומע אותי?“

  1. דפנה הגיב:

    הי רחלי
    מה שכתבת לפני שבועיים היה קצת עצוב. קראתי, ולא ידעתי מה לומר. זה נשמע עצוב, מאוד, אבל – אני מודה, אני לא מבינה את זה. אני חשבתי שזה – כמו שאמרת – נחמד לחזור לעולם המבוגרים. זה הרי קשה פתאום להתחיל לטפל במישהו קטן, אחרי שעד אז דאגת רק לעצמך (מקסימום לחתולים). אז אמור להיות גם כיף לקבל הפסקה של שעה, לא?
    כנראה שלא. לא רק כיף בכל אופן. אבל כנראה שאהבה, ואהבה אינסופית כזו יש רק באמא טריה,
    ולא בכל גולש (קורא אדוק ככל שיהיה..) שאין לא ילדים (ואפילו לא חתולים)
    הבלוג עדיין מדהים בעיני, אבל עכשיו זה שונה, מבחינתי לפחות. ז"א כל החיים שלך השתנו, ברור שגם הבלוג…
    (תמשיכי לכתוב…)

  2. רחלי הגיב:

    היי דפנה,
    גם אני לא חשבתי שכך ארגיש בסוף חופשת הלידה. רציתי מאוד לחזור לעבודה, להפעיל את הראש, להריץ ולנהל דברים, להביא תוצאות, אבל מסתבר שאחרי 12 שבועות ביחד, קשה מאוד להתנתק לכל כך הרבה שעות (10). אני רואה אותו רק בערב לכ-4 שעות (הוא הולך לישון ב-9), ואני מאוד מתגעגעת. זה לא משהו שאפשר להסביר. אני גם לא מתיימרת להכריז שמדובר באינסטינקט אימהי או ש"ככה זה אמא". אני רק אומרת בצניעות שככה זה אצלי.

  3. מידד הגיב:

    הי רחלי
    את בטח מתפלאה לקבל ממני תגובה… אבל אני יודע בדיוק על מה את מדברת.
    יצא לי לא מעט להתכתב עם אנשים שאני לא מכיר, ובאמת, לרוב, כנות ואיום של "חשיפת המסכה הוירטואלית" מרתיעה את רוב החברויות האינטרנטיות.
    כנראה שרוב האנשים לא רוצים או לא מוכנים להעביר את היחסים משלב ה-SEND, לשלב הבא (טלפון או שיחה פנים אל פנים רחמנא לצלן…)
    אבל
    יש כמה צדיקים בסדום שלנו
    אני בטוח שתמצאי
    אני אחד 🙂

  4. רחלי הגיב:

    היי מידד 🙂
    אכן מתפלאת! ותודה על התגובה 🙂
    לצערי הרב מדובר במישהי בשר ודם שאני מכירה פנים-מול-פנים כבר כמה שנים. אחרת הכעס שלי לא היה כ"כ גדול. כנראה שלא כ"כ הבהרתי את הנקודה הזו כשכתבתי את הקטע.
    כנראה שהגעתי לשלב בחיים שבו מתחילים להבין מי באמת עושה לנו טוב בחיים, ואת מי כדאי לנפנף.

  5. מידד הגיב:

    יש עוד משהו רחלי, שאולי קשור
    איך שהוא, החיים שלנו מסתדרים בתבניות
    שמת לב איך אחרי שאת מתחתנת רוב החברים שלך הם אנשים נשואים או זוגות ?
    שמת לב איך כשהיית בהריון פתאום ראית וזיהית כל אישה אחרת בהריון?
    עכשו את אימא
    בקרוב מאוד תמצאי שפה משותפת רק עם אימהות אחרות , ולא סתם אימהות, אלא כאילה שהילד שלהם בגיל של הילד שלך
    ככה זה
    ואולי זה קשור?

  6. רחלי הגיב:

    היי מידד,
    מצד אחד, אני מסכימה איתך. מצד שני, אין קשר בין מה שכתבת למקרה המדובר – בחורה שנהגה כלפיי בחוסר רגישות. אמנם עכשיו יש לנו ילד, אבל אני מאמינה (אולי בנאיביות) שנוכל להמשיך לשמור על קשר גם עם זוגות של חברים נטולי ילדים. מצד שני, אני חושבת שהגעתי לגיל שבו זכותי וחובתי לשמור על קשר רק עם אנשים שעושים לי טוב, לא משנה מה מצבם המשפחתי.

  7. מידד הגיב:

    יש לי מוטו בחיים
    "אל תהיה איפה שלא טוב לך"
    כמובן שזה תופס גם לגבי חברים..

  8. רחלי הגיב:

    יפה מאוד. זו בדיוק דעתי.

  9. יעל הגיב:

    הי רחלי,
    כבר מזמן לא הייתי באתר אבל רציתי לומר שאני ממש מבינה על מה את מדברת.
    כל החברות שלי הישנות מאז הלידה פשוט התנתקו ממני. זה לא שבגלל איתן אין לי זמן אליהן או משהו כזה אלא זה כאילו שהן חושבות שאין לי זמן ולכן לא מתקשרות. מצד אני גם שאנחנו כבר מדברות או נפגשות אז אין על מה לדבר כי אני לא רוצה להציף אותם עם דיבורים על איתן אבל מצד שני הוא חלק עצום מהחיים שלי עכשיו…
    אני מודה – הרבה יותר כיף לי לדבר עם חברות שיש להם ילדים ונמצאות בסטטוס שלי.
    אבל כל כך חבל לי שהקשר איתן מתנתק אחרי כל כך הרבה שנים…
    כנראה זה הזמן לחברים חדשים 🙂
    יעל

  10. רחלי הגיב:

    היי יעל,
    את ממש צודקת, וזה ממש חבל. גם אני מרגישה רתיעה מאנשים מסוימים רק כי פתאום יש לי ילד ולהם לא. מצד שני, יש לי חברים שאין להם ילדים והקשר איתם נותר טוב. לדעתי זה תלוי בבן אדם. לפעמים, בעקבות שינויים בחיים, דברים שקשרו אותך פעם לאנשים כבר לא קושרים אותך יותר. יכול להיות שכשאותן חברות ילדו, אתן תתחברו שוב, ויכול להיות שלו. לומדים מזה המון על הקשר.

הוספת תגובה