עפיפונים

עידוד קריאה לילדים שדווקא אוהבים לקרוא

"עידוד קריאה" הוא ביטוי נפוץ שמשתמשים בו רבות לגבי ילדים, ולא רק בארץ. הספריות העירוניות יוצאות בפרויקטים לעידוד הקריאה, זהו נושא חם גם בבתי הספר (במיוחד בכיתות הנמוכות – א'-ג'), והמורות והמחנכות מדגישות עד כמה חשוב לקרוא.

אותי אף פעם לא היו צריכים לעודד לקרוא 🙂 אני קוראת כבר מגיל 4, את הספר "הרציני" הראשון שלי קנו לי בגיל 6, ומאז אני קוראת ספרים באובססיביות ובכמויות. כל יום ובכל רגע פנוי. מסיימת ספר אחד ומתחילה ספר חדש.

כאימא, היה לי חשוב להעביר לילדיי את אהבת הקריאה ו"למכר" גם אותם לתחביב הזה. אייל התחיל לקרוא ספרים לבד בגיל 6.5. בשנים שקדמו לכך הקפדנו לקרוא לו כל יום לפני השינה, מגיל קטן, ויש כמובן את הדוגמה האישית שלי כמי שקוראת המון, ובבית יש לנו כמובן המון המון ספרים.

אך מסתבר, שזה לאו דווקא מה שמעודד ילד לקרוא. לילדים של היום יש הרבה יותר עיסוקים פוטנציאליים משהיו לנו. הם הולכים ליותר חוגים. יש את המחשב והטאבלט. הקריאה היא רק עוד אחת מהאופציות הרבות שיש לבילוי אחר הצהריים.

ואם אני מסתכלת על דרך השלילה – הרי שהוריי אינם חובבי קריאה במיוחד, וכשהייתי ילדה היו ספרים בבית, אבל לא רבים, ובכל זאת יצאתי חובבת גדולה של קריאה.

כשאייל היה בכיתה א', רציתי מאוד לחבב עליו את הקריאה, כפי שהיא חביבה עליי. הוא נהנה לקרוא ספרים, אבל הקריאה הייתה רק אחת בשורה ארוכה של פעילויות שהוא אהב לעשות, וממש לא קרובה למקום הראשון. בנוסף לכך, היה לי חשוב שיקרא ספרים איכותיים. אין לי שום דבר נגד ספרות קלילה, וגם אני קוראת ספרים כאלו. זה כמו להעביר את הזמן מול תכנית בידור בטלוויזיה. צריך גם את זה. אבל היה לי חשוב שיקרא גם ספרים "רציניים", "עם משקל", קלאסיקות – כמו ספריהם של אריך קסטנר, רואלד דאל ועוד (שהם ספרים משעשעים, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת).

מעבר לאימא שרוצה להעביר את האהבה שלה לתחביב מסוים לילד שלה (כמו שאב חובב כדורגל לוקח ילד למגרשים…), אני חושבת שלקריאה יש כמה יתרונות חשובים, חלקם חינוכיים יותר וחלקם פשוט פרקטיים:

שיפור אוצר המילים והרחבת אופקים
זה כמובן תלוי אילו ספרים הם קוראים, אבל אין ספק שבזכות קריאת ספרים, ילדים מכירים מילים חדשות, משפרים את אוצר המילים שלהם, ומרחיבים אופקים. דרך קריאת ספרים אפשר ללמוד בעקיפין היסטוריה, גאוגרפיה ועוד נושאים ברומו של עולם.

פיתוח הדמיון
בשונה מטלוויזיה או סרטים, כשקוראים ספרים צריך לדמיין – איך נראים הגיבורים, איך נראים המקומות, וכו'. צריך ליצור את הסרט לבד בראש, כלומר – להפעיל את הדמיון – ומכאן: שיפור היצירתיות.

זה מעביר את הזמן בשקט
נסיעה ארוכה? אנחנו נותנים לאייל ספר, ויש לנו ממנו שקט למשך כל זמן הנסיעה. יש לנו ספר בשבילו באוטו כל הזמן.

זה מרגיע
אייל הוא ילד ADHD, והרבה פעמים כשהוא נהיה תזזיתי ולא שולט בהתנהגות שלו ברמה כזו שזה כבר בלתי אפשרי, אנחנו מציעים לו לשבת ולקרוא וכך הוא שקט ורגוע. הוא קורא גם לפני השינה וזה עוזר לו להירדם (במקום להתפתל במיטה במשך שעה).

קשר הורה-ילד
זה עוד נושא אפשרי לשיחת הורה-ילד, במיוחד אם אייל קורא ספר שאני קראתי כשהייתי ילדה או קוראת עכשיו (כי אני קוראת גם ספרי ילדים ונוער קלאסיים שפספסתי כשהייתי בגיל הרלוונטי). נחמד להעביר חוויות משותפות מהקריאה, ולדבר על מה שאהבנו ומה ריגש אותנו בספר. זו גם עוד דרך בשבילי ללמוד איך אייל רואה דברים מסוימים.

 

מרבץ פופים, חתול וספר - כיף

מרבץ פופים, חתול וספר – כיף

אז מה עשיתי כדי לעודד את אייל לקרוא יותר?

א. מנוי לספריה העירונית
אמנם יש לנו ספריה ענפה בבית, אבל עדיין אי אפשר להשוות את הרושם שהספרייה העירונית הגדולה עשתה עליו לעומת ארונות הספרים בבית. יש משהו במסה של הספרים ובמרחבים שבכל זאת משפיע ומחלחל, מין תחושה כזו של "חנות ממתקים" שבה אפשר למצוא כל ספר שעולה על הדעת. אני עדיין זוכרת את הבעת התדהמה על הפנים שלו.

ב. התמקדות בסדרות של ספרים / סופרים
יש משהו גם נוח וגם מושך בקריאת סדרה. מתחילים מהספר הראשון, ואם הוא מוצא חן, זה מדרבן לקרוא את שאר הספרים בסדרה. יש גם תחושת הישג מסוימת כשמתקדמים ומסיימים עוד ספר ועוד ספר בסדרה. דרך אחרת ומקבילה היא להתמקד בסופר מסוים, ולקרוא את כל ספריו אחד אחרי השני. במקרה של אריך קסטנר, למשל, אפילו הכריכות שלהן מעוצבות דומה.

ג. שני ספרים לבחירתך, ספר אחד לבחירתי
עשיתי עם אייל "עסק". הוא יכול לקחת שלושה ספרים מהספרייה העירונית (יש לנו מנוי ל-6 ספרים, ושלושת האחרים הם ספרים בשבילי 🙂 ). שניים מהם הם לבחירתו הבלעדית, ולא משנה מה דעתי עליהם (אלא אם כן הם ממש לא מתאימים לגילו לדעתי). הם יכולים להיות ספרי קומיקס, או כל ספר אחר גם אם לדעתי הוא ספר "זבל". אבל – ספר אחד אני בוחרת בשבילו. בדרך כלל מדובר בספרי ילדים שאני אהבתי או בקלאסיקות שחשוב לי שיקרא (כאמור – אריך קסטנר). מכיוון שאני יודעת להתאים לו מצוין את הספרים שיאהב, ומכיוון שבדרך כלל מדובר בסדרה (כמו ספרי נרניה, הארי פוטר) או בסופר שהוציא כמה וכמה ספרים (כמו רואלד דאל, אריך קסטנר, כאמור), מה שקורה זה שספרי ההמשך בסדרה או ספרים אחרים של אותו סופר מוצאים את עצמם בקטגוריה של "ספרים לבחירתו" בפעם הבאה שאנחנו בספריה.
ההסכמה הזו בינינו הייתה שימושית במיוחד כשאייל לא רצה לקרוא ספר אחרי שכבר ראה את הסרט עליו הוא מבוסס – ספציפית "הארי פוטר" ו-"האריה, המכשפה וארון הבגדים". אחרי שבכל זאת קרא את הארי פוטר הראשון, בגלל ההסכם בינינו, הבין שיש הבדל בין ספרים לבין סרטים שמבוססים עליהם, ושאם הוא אוהב סרט מסוים, דווקא שווה לקרוא את הספר שעל פיו הוא נעשה כי הספר יותר מפורט וגם יכול להיות שונה.

ד. אתר GoodReads
אני משתמשת באתר הזה כדי לנהל את רשימות הספרים שכבר קראתי ואת הספרים שאני רוצה לקרוא. יש לו היבט חברתי והוא מאפשר לדון בספרים, לכתוב עליהם ביקורות, ולראות מה החברים שלך קוראים ורוצים לקרוא. פתחתי גם לאייל חשבון באתר, שאני מנהלת אותו, ושם אנחנו מתעדים את הספרים שהוא קרא, קורא ורוצה לקרוא. כשהוא מסיים ספר הוא מחליט על ציון לספר (1-5 כוכבים), ואנחנו מעדכנים את זה שם. גם התיעוד הזה מדרבן את הקריאה, מין אמצעי שמראה לך כמה קראת ועושה חשק להגדיל עוד ועוד את הרשימה. זה סוג של טבלת הצלחות. האתר השפיע גם עליי לקרוא עוד. יש לו גם מנגנון המלצות וכך גיליתי ספרים נוספים וקיבלתי רעיונות אילו עוד ספרים אייל יכול לאהוב.
אתם מוזמנים להתחבר אליי ב-GoodReads דרך אגב. אני מופיעה כ-Racheli Zusiman.

 

אייל בביקור הראשון בספריה העירונית

אייל בביקור הראשון בספריה העירונית

אפשר לומר ש-I've created a monster. אייל הפך לקורא מתמיד, שמקדיש כל יום זמן לקריאה מבחירה. הוא נהנה מהקריאה, שם לב וזוכר פרטים מהספרים. אנחנו מחליפים ספרים בספריה כל שבוע. בשבילי זה תענוג.

איך זה אצלכם? ספרו לי מה אוהבים אצלכם לקרוא וכיצד עודדתם את הקריאה אצל ילדיכם.

בקרוב פוסט נוסף עם המלצות על ספרים שאייל אוהב.

גם כך אפשר לקרוא.

גם כך אפשר לקרוא.

 

11 הספרים הבלתי נשכחים שלי

בספרייה העירונית שלנו עושים מידי פעם תערוכות של ספרים בנושאים שונים. זה נורא נחמד. אחד התערוכות האחרונות הייתה בנושא "ספרי מתח", וסקרו שם בקבוצות כל מיני סוגים של ספרות מתח – ספרות שבדית, ספרות אמריקאית, בלשים וכו'. כרגע התערוכה הפעילה היא בנושא "ספרים בלתי נשכחים", שבמסגרתה בחרו הספרניות את הספרים הבלתי נשכחים שלהן. במקרה או שלא במקרה, בפייסבוק התחיל לרוץ סטאטוס דומה שיעל רוזנוולד יניב תייגה אותי עליו:

עשרת הספרים הבלתי נשכחים של יעל

עשרת הספרים הבלתי נשכחים של יעל

אני מאוד אוהבת רשימות ומאוד אוהבת ספרים, ואלו 11 הספרים הבלתי נשכחים שלי (אז הוספתי עוד אחד, מ'כפת'לכם). הוספתי לחלקם תמונת כריכה וקישור לאתר The Book Depository, שממנו אני קונה את רוב הספרים שאני קוראת באנגלית, פשוט בגלל שזה הרבה הרבה יותר זול, המשלוח לארץ חינם והשירות מעולה ומהיר.

1. קיצור תולדות האנושות – יובל נח הררי
הספר הזה במקום הראשון ולא בכדי. הוא ממש עיצב את תפיסת עולמי והשאיר עליי רושם בלתי ימחה. חובת קריאה בעיניי.

2. טרילוגיית משחקי הרעב (The Hunger Games) – סוזן קולינס
קראתי את ספרי הטרילוגיה בנשימה עצורה. הם מתויגים כספרים לבני נוער וזה כל כך לא נכון ולא במקום. אלו ספרים חזקים המדברים על הטבע האנושי ועל החברה האנושית. קראתי אותם מספר רב של פעמים, גם באנגלית וגם בעברית (וראוי לציין לשבח את התרגום המעולה של יעל אכמון), ובסוף הספר השלישי אני תמיד בוכה, למרות שאני יודעת כבר איך הוא יסתיים.

משחקי הרעב - הספר הראשוןמשחקי הרעב - הספר השנימשחקי הרעב - הספר השלישי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3. סדרת ספרי הארי פוטר – ג'.ק. רולינג

סדרת ספרים שנחשבת כמיועדת לילדים ובני נוער, אבל אני רואה בה הרבה יותר: אהבה, גילוי העצמי, יחס לזרים ולאחר, חברות, משפחה ועוד. לא כל הספרים בסדרה אחידים ברמתם ויש מריחות פה ושם, אבל יש גם משפטים וציטוטים חכמים רבים, וכשאני קוראת את הביטוי "the boy who lived" אני תמיד מתרגשת.

כל ספרי הארי פוטר

4. ג'יין אייר – שרלוט ברונטה
אמנם את ספריה של ג'יין אוסטן אני אוהבת מאוד, אך עדיין בעיניי שרלוט ברונטה עם ג'יין אייר שלה עולה עליהם, ולכן היא זו שנכנסה לרשימה, בעיקר בגלל תיאורי הנופים, הסוד האפל ותפיסת העולם של ג'יין.

ג'יין אייר

5. כוכב השביט מגיע לעמק המומינים – טובה ינסון
קראתי את הספר הזה בנערותי. מעבר לעובדה שהוא כתוב נהדר ושאני אוהבת ספרות ילדים סקנדינבית (גם את אסטריד לינדגרן למשל), בעיקר זכור לי שנורא בכיתי בסוף שלו. היה שם משהו שמאוד נגע בי באותה תקופה טינאייג'רית כנראה.

6. משפחת המומינים – חורף קסום – טובה ינסון
חורף קסום? לא ממש. חורף קשה, אפל, קודר. מומינטרול מתעורר משנת החורף וצריך להתמודד עם עולם שהוא לא מכיר, עולם קשה וזר. קראתי את הספר הזה לאייל, ומצאתי את עצמי נשאבת עמוקות לטקסטים שיותר מכל הזכירו לי תיאורים של מצבים נפשיים.

7. Outliers (מצוינים) – מלקולם גלאדוול
מלקולם גלאדוול הוא סופר נהדר ויש לי את כל ספריו. הספר הזה אהוב עליי במיוחד משום שהוא מדבר על נושא שקרוב לליבי כאמא – מצוינות ומצטיינים. ספר חובה בעיניי לכל הורה (למרות שאני לא בטוחה שזו הייתה כוונתו של הסופר) וגם לאנשי חינוך. לשר החינוך שלנו לא יזיק לקרוא אותו, במיוחד את הפרק על החופשות ופערים בין עניים ועשירים.

outliers

8. כל סיפורי שרלוק הולמס – ארתור קונן דויל
לא צריך להגיד הרבה, נכון?

9. עולם חדש מופלא – אלדוס האקסלי
קראתי בנערותי ועד היום החברה הדיסטופית שהמציא האקסלי לא יוצאת לי מהראש.

Brave New World - Aldus Huxley

10. אבא ארך רגליים – ג'יין וובסטר
אני מתה על הספר החמוד והנשי הזה. צ'יק ליט איכותי וקלאסי לבנות הנעורים.

11. המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה – מארק האדון
ספר שכתוב מנקודת מבטו של ילד בעל תסמונת אספרגר. מאוד חזק ומאוד ממחיש את מה שילדים כאלו מתמודדים איתו. חוץ מזה הוא קליל וחמוד ביותר.

 

יש עוד המון ספרים שאני אוהבת, אבל אלו ה-11 הראשונים שעלו לי בראש. יצוינו גם ספריה של ג'יין אוסטן (במיוחד "גאווה ודעה קדומה" ו"אמה"), טרילוגיית Divergent (מפוצלים) – האובססיה החדשה שלי, ההוביט, הטרילוגיה של סטיג לארסון, האריה המכשפה וארון הבגדים, המשחק של אנדר, הצל של אנדר, ועוד ועוד ועוד.

אשמח אם תשאירו תגובה ותמליצו על הספרים הבלתי נשכחים שלכם!

שופינג בשלישי – The Book Depository

על מה אכתוב הפעם?, תהיתי. שוב חנות של חפצים מעוצבים ומהממים שנותר רק להזיל עליהם ריר ולקנא נואשות בגויים שיש להם כאלו? לא! השבוע זהו הזמן לפוסט פרקטי.
החנות The Book Depository היא חנות ספרים אינטרנטית ממוצא בריטי. "מה מיוחד בזה, הרי אנחנו מזמינים מתמידים מאמזון כבר מזמן", בוודאי תשאלו את עצמכם ואותי. ובכן, העניין הוא כזה:
המשלוח מהחנות הזו הוא חינם.
כן, כן, חינם.
לא עוד חישובים שונים ומשונים האם משתלם או לא להזמין מאמזון לאחר מחירי המשלוח.
המשלוח הוא חינם  לחלוטין, כך שכל מה שנותר לכם הוא לתרגם את מחיר הספר לשקלים ותדעו ישר כמה הכל יעלה לכם.

מכיוון שזוהי חנות בריטית, המבחר בה מעט שונה מאתר אמזון הארה"בי, אבל לי זה מעולם לא הפריע לעשות שם שופינג….

מרכישותיי בעבר ובהווה:

1. כל ספרי ג'יין אוסטן שהיו חסרים לי: מנספילד פארק, Northanger Abbey, Persuation (את אמה, על תבונה ורגישות, גאוה ודעה קדומה כבר יש לי)

2. How to win friends and influence people – כשעשיתי את ה-MBA שלי (תואר שני במנהל עסקים), מס' מרצים המליצו על הספר הזה בחום. 6 שנים אחרי, החלטתי אשכרה לרכוש אותו. טרם הספיקותי לקרוא.

3. Kids' Cakes and Party Food – ספר על עוגות יום הולדת ומסיבות יום הולדת לילדים. ספר מעולה ומומלץ ביותר.

4. Decorated Cupcakes – ספר, ובכן, על קאפקייקס וקישוט שלהן (בעיקר בבצק סוכר).

5. Spooky Mazes – חוברת מבוכים באווירת הלואין , שקניתי לאייל. עלתה 4.30 דולר (שזה כלום לחוברת כל כך מושקעת), ושווה כל סנט. אייל מאוד התלהב ממנה, וזה גרם לו להשקיע בה ולסיים אותה מהר יחסית, שזה קצת חבל…

ממליצה לכם לבדוק את The Book Depository כתחליף לאמזון הותיקה, וכן לבדוק מידי פעם את ה-offers באתר כדי לגלות מציאות (כמו חוברת המבוכים הנ"ל).

צריכה את זה: ינשופים

יש כמה טרנדים לוהטים בעולם העיצוב והחפצים: קאפקייקס, בבושקות, ו… ינשופים. חנויות העיצוב החו"ליות וכמובן Etsy מלאים בחפצים מכל הסוגים עם הדפסי ינשופים. יש אפילו בלוג בשם My Owl Barn שמוקדש לכל דבר ינשופי.
אפשר לקחת את הטרנד הינשופי לכל מיני כיוונים. אני מצאתי את עצמי נמשכת דווקא לחפצים פחות צבעוניים ופחות ילדותיים, כאלו שיגרמו לי להיראות אלגנטית וכמובן עשירה (שהרי ידוע שנשים אלגנטיות ועשירות בדרך כלל גם נראות רזות יותר. או שזה רק נדמה לי?).
התמונות מהחנויות הרלוונטיות. הקליקו על התמונות כדי להגיע לחנויות.

טבעת ינשופית מ-ASOS. עכשיו בסייל: 8 פאונד. שוקלת להתחיל לאהוב טבעות.

עגילי טורקיז ינשופיים של ManoCreates. רק 13.5$ והם שלכם. המשלוח חינם.

השרשרת הזו מהממת. אני ממש רוצה אותה. 26.5$ בחנות TwoLittleDoves לא כולל משלוח.

אמנם אני מחרימה את apple, אבל מדבקת המאק-בוק הזו ממש חמודה. 8.95$ ב-MacStikerz, לא כולל משלוח.

ארנק מטבעות עם ינשוף של lifelittle. עולה 7.88$ לא כולל משלוח. מאז שנקרע לי ארנק המטבעות האהוב שקניתי ברודוס, אני באמת צריכה אחד חדש.

סינר ינשופים של Boojiboo. אמנם צבעוני אך מלא שיק. 28.75$ לא כולל משלוח. יש רק אחד כזה.

לסיום אני רוצה להמליץ על ספר ילדים מקסים בשם "ינשופונים" של מרטין ודל. יש לנו אותו כבר כמה שנים, ואני עדיין נוצרת את זיכרון החיוך שעלה על פניו של אייל, כשקראתי לו את הספר לראשונה והגעתי לסוף (ולפואנטה). שלושה ינשופונים קטנים מתעוררים בלילה ומגלים שאמא ינשופה איננה, והם מחכים שתחזור. גם הציורים יפיפיים.

כריכת הספר. מומלץ בחום.

ארץ יצורי הפרא – לראות או לא לראות?

הספר "ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק הוא אחד מספרי הילדים (הלועזיים) האהובים עליי. השבוע הגיע לארץ הסרט של ספייק ג'ונז שנעשה עפ"י הספר. הסרט קיבל rave reviews מכל הכיוונים.
ברור לי שלפני 10 ואפילו 5 שנים, בכלל לא הייתי מתלבטת. ברור שהייתי הולכת לראות את הסרט. עכשיו, לעומת זאת, כשהיציאות שלי מהבית בערבים הן מתוזמנות היטב ואף דורשות סיוע בתשלום בדמות בייביסיטר, אני תוהה.

תהייה ראשונה – כיצד מתרגמים ספר קצרצר, שכוחו דווקא בציוריו, לסרט שצריך לעבור רף של מס' דקות מינימלי מסוים? האם ג'ונז דחף לשם כל מיני עלילות משנה לא רלוונטיות? רגעי מוסיקה ושירה? מי יודע?
תהייה שניה – עם מי ללכת לסרט? המועמד הקלאסי הוא אייל כמובן, שמכיר ואוהב את הספר (בעלי לא סובל את הספר). הבעיה היא שהסרט אינו מדובב (מעולם לא הצטערתי על כך שסרט לא דובב לעברית, עד למקרה הזה), ולכן באמת שאין טעם.
תהייה שלישית – יש משהו בהייפ שסביב הסרט שמרתיע אותי. כשמשהו מקבל המון סופרלטיבים ואפס ביקורת, יצר ה"דווקא" שבי מתעורר ומנסה לחפש את הפגמים. אני כבר רואה את עצמי יושבת וצופה בסרט, דרוכה ומחפשת את הפאשלה, כאילו החלטתי מראש שלא להתחבר ולא לאהוב. דווקא. ואני לא רוצה להגיע למקום הזה.
אז אני עוד תוהה.

לינק לטריילר המקסים, אבל עבורי הוא בכלל לא מתחבר לספר.

קסם של ילד

אייל לפעמים עושה ואומר דברים שמשאירים אותי בפה פעור.
נראה שבמקרה של הילד הזה, כל מולקולה בגוף שלו עשויה מקסם טהור, אין לי דרך אחרת להסביר את זה.
היום השמעתי לאייל את הדיסק "30 להיטים לפעוטות" (כשהייתי ילדה היה לי את התקליט). שרתי לו את השירים ורקדתי (תוהה ביני לבין עצמי באיזה גיל הילד יתחיל לחשוב שאני פתטית). בשלב מסוים הגענו לשיר "פרח נתתי לנורית" ("אמא אמרה לי, דני, ילדי הוא גיבור ונבון"… וכו').
דמיינו נורה נדלקת מעל הראש של אייל, כי פתאום הוא אומר לי – "יש לנו ספר עם השיר הזה". לקח לי חצי דקה להבין שהוא צודק – יש לנו ספר בשם "פרח נתתי לנורית" של שירי מרים ילן שטקליס, שקראתי לו לפני חצי שנה לפחות, לדעתי.
"בואי אני אראה לך!" (אחד מהמשפטים השגורים על פיו בכל עת), והוא לוקח אותי לחדר שלו, אני מורידה את הספר מהמדף, נותנת לו, ואנחנו חוזרים לסלון.
הוא מתיישב לו על הספה בטבעיות – "אמא, בואי תראי" – פותח את הספר, מדפדף, ומגיע לעמוד שבו יש את השיר.
איך הוא ידע שזה העמוד של השיר?! אחרי כמה שניות ירד לי האסימון – בגלל התמונות!
והוא מסביר לי: "תראי, זה הפרח שהיא זרקה, וזה התפוח, והנה היא הולכת עם ילד אחר, וזה דני, והוא בוכה…"
ואני פשוט בהלם……….
עוד אני בהלם, הילד מדפדף לו בספר ומביט בתמונות, לבסוף סוגר אותו ואומר לי – "יש לנו עוד ספר של שירים".
נכון, יש לנו את הספר "שרשרת זהב", שקניתי לו לפני כמעט שנה לדעתי, ואני לא מקריאה לו אותו בגלל הציורים המעצבנים.
שוב, טיול לחדר (הוא התעקש), הספר בידיו, חוזרים לסלון, הוא מתיישב על הספה, מדפדף ומראה לי – הנה אליעזר והגזר (שר לי קטע מהשיר – "גזר גזר גזר גזר, אין כמוהו גזר! משוך ימינה, משוך שמאלה…" וכו'), הנה זברה, ועוד דפדוף ועוד דפדוף והגענו לשיר "פרח נתתי לנורית".
אני מסתכלת על הילד שלי, בעיניי – כוכבים, והלב עולה על גדותיו.

נצנוץ קטן של אופטימיות

יש לי את הארי פוטר 6, והיום אתחיל לקרוא אותו.
(דרך אגב – "זכרונותיה של גיישה" הוא ספר מצוין)

המוסד השמיימי

כשסיימתי את הספר "המוסד השמיימי" של אייזיק אסימוב, הרגשתי גאווה. גאווה על כך שביצעתי צעד חשוב בדרכי להשלמת ההשכלה הגיקית שלי. זה לא היה קל. לקח לי המון זמן לצלוח את הספר, גם בגלל שהיה לי קשה עם התרגום, וגם בגלל שלקח לי זמן לספוג ולהבין את העולם המדהים שיצר אייזיק אסימוב. בערך באמצע הספר התמונה התחילה להתבהר, ובסוף הספר החתיכות של הפאזל הסתדרו לי. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי צריכה לעבוד כל כך קשה בשביל ספר.
בעצם, אני כן זוכרת. זה היה כשקראתי את "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן (באנגלית). גם הוא ספר שיש בו עולם שלם שצריך להבין אותו – עולם שבמקרה זה התרחש במציאות ההסטורית שלנו – לשים לב לניואנסים, לקודים ולחוקים שיש בין השורות. אמנם הספרים האלו מאוד שונים אחד מהשני, אבל הדמיון ביניהם הוא שבשניהם צריך לצלול לתוך הטקסט וממש להבין.
למען האמת, רוב הספרים שקראתי לאחרונה לא ממש עונים לתיאור הזה. הם כולם ספרים טובים (טוב, לא כולם: "עיקרון הארבעה" די גרוע – ידעתי שלא הייתי צריכה לקרוא אותו בעברית, "באדולינה" פלצני משהו, "The Kite Runner" נחמד אבל לא מרגש, ו-"ההזדמנות האחרונה" קצת סתמי), אבל הקריאה בהם לא ממש דורשת התעמקות יתירה במובן שאני מדברת עליו. בינתיים זה די בסדר מבחינתי – הראש שלי עסוק גם בלימודים וגם בעבודה, וזה קשה לפנות אותו עבור התעמקות בספר. עדיין, אני קצת מתגעגעת להרגשה הנהדרת הזאת של לקרוא ספר משמעותי באמת.
כרגע אני מנקה קצת את הראש עם ספר של דן בראון, באנגלית (ראו ברשימת הקריאה. זה קצת מצחיק שאני קוראת באנגלית כדי לנוח מקריאת עברית…). אחר כך נראה לאיזה ספר אמשיך.

lost in translation

אני קוראת עכשיו, כפי שניתן לראות בצד ימין, את הספר "המאזין הלילי". אמנם אני רק באמצע, אבל עד כה הספר ממש מצוין. רגיש, אנושי, מעניין. הבעיה היא, שהוא גם מהווה עבורי תזכורת מהלכת לסיבה שבגללה אני מעדיפה לקרוא באנגלית ולא בעברית.
התרגום, רבותיי, התרגום.
אין מה לעשות, ספר נקרא בצורה קולחת יותר, וקרובה יותר לכוונת המחבר, כאשר הוא נקרא בשפת המקור שלו. זו עדיין לא סיבה מספיק טובה, לדעתי, להרשות רמה כזו של תרגום. אמנם צריך להיות סלחניים, ולהתחשב בקושי לתרגם לעברית ביטויי סלנג וביטויי שפה, אבל יש מקרים שזה פשוט קצת יותר מידי.
"הו אלי" לא ממש מהווה תחליף ל-"oh my god". "מעשן זרגים"? מי משתמש בשפה כזו? (למרות שבמקרה הזה, אין לי מושג איך היה אפשר לתרגם את זה טוב יותר), ולמה לכתוב "מתרוממים" כשאפשר לכתוב פשוט "הומואים"?
לפני שבועיים דיברנו עם זוג חברים על הספר "מלכוד 22". ספר קלאסי, שאמור להיות מאוד מצחיק. אני נשברתי בעמוד החמישי משום שלא הצלחתי לחצות את מחסום התרגום הנוראי (הספר כנראה תורגם לפני שנים רבות). שימו לב, מדובר בספר שנכתב במקור באנגלית! לא טורקית ולא יפנית. החבר המליץ לי לדלג ישירות לעמוד 200, כי שם התרגום משתפר. כביכול מצחיק, אבל בעצם עצוב.
אני לא מאשימה את המתרגמים. הם לא מקבלים שכר הולם תמורת המאמץ העצום הנדרש על מנת לתרגם ספר כמו שצריך. מי שצריך להקפיד בנושא זה הם הוצאות הספרים. אבל למה להן? זה לא כלכלי.
בקיצור, אני כנראה אחזור בקרוב לספרי המקור באנגלית. או שאמשיך לסבול ולקטר.

הארי פוטר 6

הוצאת בלומסברי פירסמה היום כי הספר השישי בסדרת הארי פוטר – Harry Poter and the Half-Blood Prince יצא ב-16 ביולי 2005.
אפשר לקרוא את החדשה במלואה באתר של ההוצאה.
סדרת הארי פוטר ממש ממש אהובה עליי. הכתיבה של רולינג מלאה הומור ומשחקי מילים, למרות שלפעמים היא נופלת לבור המליצות.
חבל שיש הפרש כל כך גדול בין הספר החמישי לשישי (שנתיים). הספר החמישי היה מאוד מאוד עבה – מעניין אם השישי יהיה פחות או יותר 🙂