עפיפונים

ככה זה כשיש שניים

הם שניים. שני בנים. שונים, אבל גם קצת דומים.

 

 

משחקים. מתחבקים. צוחקים.

רבים. מרביצים. צועקים.
רצים. קופצים. זורקים.
מחבקים. מנשקים. מלטפים.

 

שניים.


Double the fun.
Double the noise.
Double the happiness.

 

עוד שבוע אני יוצאת לחופש עם שני הבנים שלי – קייטנת אימא. מצד אחד עושה כל מיני תכניות, מצד שני תוהה אם לא עדיף פשוט לזרום. התשובה כנראה באמצע.
מי שרוצה להצטרף אלינו, לארח אותנו, או לבלות איתנו – מוזמן. אשתדל לעדכן כאן בבלוג על מעשינו, קורותינו ופעילויותינו.

 

 

המזרקות שליד אייסברג, נמל תל אביב

האושר טמון בדברים פשוטים. למשל במים.

אני לא יודעת כמה זמן הילדים עמדו שם, מחכים שעמוד המים יעלה מתוך החור שבמרצפת, והם יוכלו להשפריץ לכל עבר. שוב ושוב ושוב. לאושר שלהם לא היה גבול.

כל כך פשוט. כל כך מזוקק.

צילם דודי, בעלי.

ואני יצרתי אנימציה שממחישה (ייקח לה קצת זמן לעלות, אני מניחה).

אחר הצהריים חמוד (בתמונות אינסטגרם)

אתמול היה לנו אחר הצהריים ממש נחמד. מאז שהתחיל הקיץ, גם אני וגם הילדים מאוד מאוד עייפים אחרי הצהריים, ואני מניחה שזה בגלל החום. הילדים רובצים עם חמודי החתול על הפופים שלהם ונחים במשך לפחות שעה, עד שהם מצליחים להרים את עצמם לעיסוקיהם…
אתמול נקבעה לי שיחת הורים בגן של יאיר, כך שלו"ז אחר הצהריים שלנו היה הפעם שונה.
בזמן שאני והגננת משוחחות, הילדים השתעשעו עם בלונים שקיבלו מאחת הסייעות. זה תמיד משעשע אותי לגלות איך הדברים הכי קטנים ופשוטים הם אלו שגורמים לאושר כל כך גדול.
רוח קלילה שנשבה גרמה לבלונים לעוף מעט הצידה באוויר בכל זריקה שלהם למעלה, למצהלות הילדים.

בדרך הביתה יאיר דרש שנכין היום עוגיות, ובצורת פיל. הבריזה הקלילה בגן של יאיר, והישיבה הרגועה שם בצל, הצליחה להשיב את נפשי ונתנה לי אנרגיות. הכנתי בצק  (עוגיות ג'ינג'ר), רידדתי, הלכתי להביא את חותכן הפיל, וכשחזרתי גיליתי את הדבר הבא… אני קוראת לזה: "חותם של חתול על מדיית בצק עוגיות".

קרצתי פילים, יצרתי עיניים ופה מסוכריות לקישוט עוגות, ואפיתי.

בעלי התחיל ללמד את אייל את משחק השחמט. אחרי שכל אחד מהילדים זלל שני פילים, אייל החליט שהוא רוצה להעביר הלאה את הידע ליאיר, ונתן לו שיעור שחמט פרטי.

ארוחת ערב של טוסטים עם גבינה צהובה וקטשופ, מקלחת, סיפור (הספר החמוד "עכבר הספרייה"), ושיחה מתוקה עם אייל על קורותיו בגן ובצהרון, וכמה כיף זה יהיה כשילמד בכיתה א' לקרוא, ויוכל לראות סרטים באנגלית עם תרגום. לילה טוב…. הולכים לישון.

מלון אלגרה בעין כרם

הוזמנתי למסיבת ההשקה של מלון אלגרה, מלון בוטיק חדש בעין כרם. המלון נחבא אל הכלים באחד מסימטאות עין כרם, ושוכן בבית עתיק ומקסים, ששופץ כמובן.
במלון 7 חדרים, שכל אחד מהם שונה מהשני בעיצובו. בכל חדר מכונת אספרסו יוקרתית, מיטה רכה ומפנקת, וחדר רחצה אינטימי, כולל חלוקי רחצה ופינוקים.
חצר המלון מקסימה ומלאה בפינות חמד. מהמרפסת העליונה אפשר לצפות בנוף המקסים של עין כרם, על כנסיותיה.

המקום כולו משדר רומנטיקה, שלווה ונינוחות, ואני ישר דימיינתי כמה כיף יהיה לחגוג במקום אירוע קטן – ברית, חתונה, מסיבת קוקטייל – עם אלכוהול ונשנושים במפלסים התחתונים, ומסיבת ריקודים במרפסת העליונה. אחר כך לפרוש לאחת הסוויטות ולשקוע בסדינים הצחורים… מקלחת טובה ומרעננת במקלחון היוקרתי או אמבטיה זוגית מפנקת בג'קוזי השיש השחור. מי יודע, לפעמים חלומות מתגשמים…

במקום יש שפע של הזדמנויות לצילומים נהדרים. הטאצ'ים הקטנים האלו – ספרים על אדן החלון, המנורות, הרצפה המצוירת – עושים את המקום הרבה יותר מאשר מכונת האספרסו היוקרתית, לדעתי.

תתרווחו לכם, ותהנו מהצילומים.

אחווה

שחזור ספונטני של הפוסט המיתולוגי, שצולם כשאייל היה בן חודש. מחר יאיר יחגוג חודש להוולדו.

אחווה

טיול בגן לאומי בית גוברין – מרשה

כולם היו בבית גוברין מתישהו. רובם, כמוני, עשו את זה במסגרת טיול בית ספרי משעמם. לדעתי לא הייתי שם לפחות 15 שנה, וכנראה יותר, לפחות עד לפני השבת הראשונה של החודש.
הבחירה היתה בין ביקור בחוות חפציבה שליד חדרה לבין נסיעה לבית גוברין וצפייה בפעלולי אש לחנוכה. בית גוברין ניצחה. כשהגענו, הופתענו לגלות שמדובר במקום ענק, המחולק ל-3 מתחמים. פעלולי האש היו במתחם השלישי בו ביקרנו (מערות הפעמון), וכך יצא שפיספסנו אותם לחלוטין. למעשה, הם התרחשו בעודנו עמוק במערת בית הבד, אני חושבת. לא נורא. חווינו טיול מהנה ומעניין. ירדנו במדרגות לתוך בטן האדמה ושוטטנו כה וכה במערכת המערות. ביקרנו בקולומבריום, בבית הבד ועוד. לאחר מכן, נסענו עם הרכב למערות הקבורה הצידוניות, שמקושטות בציורים מדהימים. עוד נסיעה קצרה ואנחנו במערות הפעמון, שם הוכשר שביל לנכים ועגלות ילדים. הצמחיה המטופחת, פסלי הציפורים מברזל, שוק האומנים הפצפון (קניתי ריבת חבושים), המערות הענקיות, והשקיעה היפיפיה שהיתה באותו זמן היוו סיום מקסים ליום מקסים.
אכלנו ארוחת ערב קלה בקפה נטו בצומת פלוגות, והפלגנו הביתה.
בגן לאומי בית גוברין-מרשה יש פעילויות לכל המשפחה במהלך החורף. אנחנו עוד נחזור לשם.

יונים מקננות במערת הקולומבריום

יונים מקננות במערת הקולומבריום

בית הבד העתיק

בית הבד העתיק

אייל, מגלה המערות האמיץ

אייל, מגלה המערות האמיץ

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

חג חנוכה שמח!

שיהיה זה חג מלא אור ושמחה!

אני ואייל מדליקים נר של חנוכה

אתמול הכנתי לאטקעס עם אייל. אתם מוזמנים לקרוא על כך בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת.

חלמוניות ביער להבים

בשבת שעברה נסענו ליער להבים לראות חלמוניות, ולהשתתף בפעילות של קק"ל שהיתה במקום. קמתי באותו בוקר על צד שמאל, וכל היום סבלתי מכאב ראש נוראי (אקמול לא עזר), שבהחלט תרם למצב הרוח המזופת שהיה לי. למרות זאת, גם אייל, גם בעלי, וגם חמותי (שבאה איתנו) נהנו מאוד.
החלמוניות באמת חמודות, אבל אייל לא התרשם מהן יתר על המידה, מלבד עובדת היותן צהובות. הוא נהנה יותר לזרוק אבנים – והיו בסביבה הרבה אבנים. לא היתה לי סבלנות להתעכב בכל אחת מהתחנות של קק"ל (ישבנו והקשבנו רק בתחנה אחת – על מבנה הפרח), כך שהתמקדנו בעיקר בשיטוט כה וכה בין החלמוניות. לאחר מכן עלינו על הגבעות במקום, לשימחתו הרבה של אייל ("הר גדול!"), שהחליט שהוא מעוניין ללכת לגמרי לבד, בלי להחזיק לאמא יד (" 'צה לבד! "). להפתעת כולנו הוא הלך ממש ממש יפה. כמו גבר קטן :-) ובירידה למטה הוא אף פצח בריצה קלה (בעלי ניסה לצלם אותו תוך כדי, והיה ממש קשה להדביק את הקצב שלו). קינחנו בפנקייקס ובקלמנטינות, ונסענו לאשקלון לאכול במסעדת שיפודים.

החלמוניות
החלמוניות

אייל
אייל

מבט מלמעלה
מבט מלמעלה על ערוץ הנחל

נעליים

פשוט להתעלף מהמתיקות הזאת…

הנעליים של אייל

צחוק צחוק

אין כמו צחוק של תינוק.
במיוחד אם מדובר בתינוק שלך.
כשאייל צוחק, גל של אושר מציף אותי. זו תחושה מיידית ואינסטינקטיבית של שמחה ללא גבולות, שמחה שממלאת אותי עד להתפקע.
כשאייל צוחק, גל של רגשות אשמה מציף אותי. אני שואלת את עצמי – האם אני ראויה לצחוק הזה? האם אני אמא מספיק טובה? האם גם מחר הוא יצחק כשיראה אותי?
פרדוקס, דיכוטומיה, או סתם…. חלק מהאמהות?