עפיפונים

אני אוהבת…

אני אוהבת שוקולד
ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות
ותות גינה
אני אוהבת ימי הולדת
ושקיות עם דברים טובים
אז פלא שאני לא מצליחה לעמוד בדיאטה שלי?
עליתי קילו השבוע ואני די מרוגזת על עצמי. נמאס לי להרגיש כמו "מסכנה" ולרחם על עצמי שאני לא עומדת בפיתוי שבאוכל. הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים ואתחיל לנהל את הפרויקט הזה כמו שצריך… כלומר לנהל את החיים שלי כמו שצריך.

מוטיבציה להורדה

בזמן האחרון, החיים מוליכים אותי, ולא אני אותם. אני שקועה עד מעל לראש בשוטף, ובהתמודדות עם כל מיני דברים שאני חייבת לעשות, ולא נשאר לי זמן לעשות דברים שאני רוצה לעשות.
הצלחתי לשפר מעט את המצב בחופשת שבועות, אבל גם אז, הצלחתי להגשים תוכניות גדולות ולא חשקים קטנים.
בזמן האחרון, אין לי ממש מוטיבציה לכלום. לא לדיאטה, לא ללימודים, לא לתחביבים. הראש מזמזם לי, ואני רוצה להרגיע אותו, להיות פחות מוטרדת, וזה לא פשוט. אף פעם לא האמנתי שדברים צריכים לבוא בקלות, להתגשם בלי מאמץ, אבל הייתי רוצה שזה אכן יהיה כך. להיות עטופה. התעייפתי מלהיות היוזמת והמוציאה לפועל. מתחשק לי להיות קצת רק "משתתפת".
עוד מעט סוף יוני, והתיכונים יצאו לחופש גדול. איזה אבסורד זה לתת לאנשים צעירים בגיל הזה חודשיים חופש. איזה בזבוז. תנו לי חודשיים חופש על חשבון המערכת – ויש כל הרבה דברים שאוכל לעשות איתם! ובתיכון? מה כבר עשיתי?
האירוניה שבלהיות מבוגר.

dance like nobody is watching

חתונה של חברים. הדי.ג'יי מביא אותה במוזיקה, ואנחנו רוקדים. מה זה רוקדים…. כאילו אין מחר.
השיר מתחלף, הקצב חזק יותר, ממכר. בעלי עוצם את עיניו ונותן למוזיקה להזיז אותו. הידיים זזות לכל עבר. הראש. הגוף.
אני מסתכלת עליו ומחייכת. פעם, כשהייתי יותר ילדה, הייתי נבוכה. רציתי שירקוד "כמו כולם". מאופק, הגוף קצת נוקשה, הראש עסוק ב"מה יחשבו". היום כבר התבגרתי.
אני מסתכלת על הגבר המשוחרר הזה, שרוקד, ונהנה, וזורם עם המוזיקה, כאילו רק היא והוא קיימים, וחושבת – איך אפשר שלא להתאהב בו?
אני שמחה שהוא שלי.