עפיפונים

יום הולדת 9 לבלוג עפיפונים

תשע שנים עברו מאז שהתחלתי לכתוב כאן תחת השם "בלה בלה בלוג", שאחר כך השתנה לשם "עפיפונים". השנים עברו, הילדים נולדו, תואר שני התווסף לו בדרך, השתחררתי מצבא קבע ועברתי לאזרחות, צברתי עוד ועוד ניסיון במקצועי (ניתוח מערכות, ניהול פרויקטים וניהול מוצר), עליתי וירדתי ועליתי במשקל, אהבות, אכזבות, הצלחות, כישלונות, דיכאונות (אחרי לידה ואחרי בכלל), ולצד כל אלו – הבלוג היה והינו פינה קבועה שמאפשרת לי לכתוב. אני אוהבת לכתוב ואני אוהבת לחלוק ולשתף. יש תקופות שאני עושה זאת בתדירות גבוהה יותר, יש תקופות שפחות, אבל הבלוג תמיד פה ומחכה לי, איזשהו עוגן יציב בחיים המודרניים התזזיתיים והסוערים.

איך חוגגים יום הולדת לבלוג? ועוד בן 9?

הגרלות, מתנות וכאלה אין לי להציע. לבלוג אין ספונסרים או מפרסמים (לצערי) ואני בעצמי לא יוצרת או בעלת עסק.

במקום מתנות, אספתי צרור פוסטים מהעבר שיקרים לליבי, ואני מגישה לכם אותם לקריאה ראשונה/חוזרת. 9 פוסטים ל-9 שנים:

לא בכל מחיר (תגובה לכתבה על נשים בנות 30+ שיוצאות משוק העבודה)
אל האופק (פוסט אישי כאוב שכתבתי אחרי הלידה של יאיר, שלצערי זכה רק לכמה תגובות מעליבות והזויות, שבסוף מחקתי. אולי עכשיו יהיה התיקון)
השרביט – או – רק על עצמי לספר ידעתי (10 דברים שאולי לא ואולי כן ידעתם עליי)
יום האמהות (על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל)
יוצאת מהכלים (שיטה מעניינת להתמודדות עם כעסים)
חגים, רבותיי, חגים (בהקשר לראש השנה)
אשת חיל (פוסט תסכול)
מדריך אופנתי לאימהות לבנים קטנים – מה לא ללבוש (הכי קרוב שאגיע לפאשיוניסטיות, כנראה)
שקיות (הצצה לחייה של בת למשפחה פולנית)

 

ואם שאלתם את עצמכם, איזו מתנה הבלוג ישמח לקבל, הנה כמה הצעות עפיפוניות:

1.what a novel idea
2. שלומית אופיר 3. שלומית אופיר 4. שלומית אופיר 5. שלומית אופיר
6. hug fish and orange
7. מיה גלונסקה 8style me pretty
9. crafting 4 cause
10. kitchen fun with my 3 sons

 1. Bella Bobbin 2. bentoriffic 3. meadow on the ledge 4. Paint My Name
5. Meet the Dubiens 6. A Beautiful Mess 7. silver pebble

ועכשיו ברצינות. אני מאחלת לעצמי ולבלוג פנאי רגשי, מחשבתי וקלנדרי לכתיבה, שהבלוג יצבור מסה גדולה של קוראים, שהזדמנויות חדשות ושרק דברים טובים יבואו לפתחי בזכותו.

תודה לכל מי שקורא, עוקב, עושה לייק ומגיב. הרבה יותר כיף לכתוב בידיעה שהמילים מצליחות להגיע למישהו. שנה טובה ומוצלחת לכולם!

יאיר בן שלוש

מאיפה מתחילים? נראה כאילו רק מצמצתי, ופתאום עברו להן כבר 3 שנים מאז הלידה של יאיר. "פוצה" המתוק, כפי שאנחנו קוראים לו (יום אחד הוא יכעס עליי מאוד על חשיפת הכינוי הזה בפומבי, אני כבר מתארת לעצמי), נהיה ממש ילד גדול, ונראה כאילו הכל קרה פתאום, בהפתעה.
זו כנראה השיטה שלו. גם כשהיה תינוק. פתאום התחיל לזחול. פתאום התחיל לעמוד. פתאום התחיל ללכת. ועכשיו – פתאום התחיל לדבר שוטף. עבר מהגייה של מספר מילים ומלמולים לדיבור שוטף (קולח! כמו נהר! שטף בלתי פוסק!) של משפטים. עכשיו אנחנו מחכים שגם פתאום ייגמל מחיתולים…

החיוך הרחב, הצחוק המתגלגל, המבט הממזרי בעיניים הכחולות, העליצות שמובנת אצלו באופן כל כך טבעי ולא מתאמץ, האור שקורן ממנו… הוא irresistable. הוא לא הולך, הוא רוקד או מדלג או מקפץ. הוא לא נכנס למקומות, הוא פורץ אליהם עם משב רוח של נצנוצים. הוא מסובב ראשים, מושך מבטים. "של מי הילד הזה? איך משיגים כזה?" – שאלו אותי אנשים זרים בבדיחות הדעת לא פעם ולא פעמיים (התשובה שאני תמיד נותנת – "הוא הגיע מהבטן שלי והוא לא למכירה"). אני מוצאת את עצמי לפעמים מביטה בו ומנסה להבין – איך יוצרים כזו הילה? כזה קסם? כשאני אתו אני מרגישה שהקסם שלו נדבק גם בי קצת, ואני הופכת לפחות אפורה ודהויה ויותר צבעונית ומנצנצת.

גם השנה החלטתי לרכז רשימה של 10 דברים על יאיר (אתם מוזמנים לקרוא את הרשימות של גיל שנה ושל גיל שנתיים). אם הזמן עובר כל כך מהר, לפחות אנסה להקפיא אותו לרגע בבלוג.

1. יאיר אוהב מאוד את חמודי, החתול החדש שלנו, שרשמית שייך לאייל. באופן כללי הוא מעדיף חתולים על כלבים, לדעתי בגלל שהם קטנים יותר וגם לא נובחים (ליאיר יש שמיעה רגישה ונביחות של כלבים הרבה פעמים "מקפיצות" אותו). בתקופה הראשונה אחרי שאימצנו את חמודי, יאיר היה דורש "הביתה לחמודי" כשהייתי לוקחת אותו מהגן. גם היום, כל כניסה הביתה מלווה בדהרה לעבר חמודי, ליטופים וחיבוקים. פעם אחת גם שמענו אותו מספר לחמודי על משהו שקרה לו.

2. רכבות. הוא מאוד אוהב רכבות. כשנסעתי איתו בנתיבי איילון הוא ממש התרגש לראות את כל הרכבות שחלפו על פנינו. הוא עדיין זוכר איך נסע עם בעלי ברכבת לפני שנה.

3. דינוזאורים, אבירים, חרבות, רובים… כן כן.

4. הוא התחיל להרכיב פאזלים, כשהוא מעדיף בעיקר פאזלי רצפה. זה כיף גדול לראות אותו עוסק במלאכה – הוא מרוכז מאוד, ממיין את החלקים, משווה לתמונה שעל האריזה, מדבר לעצמו ("זה לא מתאים!", "הא, מצאתי!")…

5. הוא גם אוהב לשחק במשחקי דמיון ולהמציא לעצמו סיפורים.

6. הוא לא אכלן גדול, ומעדיף מלוחים על פני מתוקים. חובב אקטימל, יוגורט לשתייה ("משקה בוקר"), מיץ, עוגיות, ונאצ'וס/דוריטוס. גם אלו החריפים.  הוא אוהב להכין איתי עוגות, אבל לא אוכל אותן, ועד כמה שזה נשמע מוזר – הוא לא אוהב עוגות שוקולד. לאירועים אני תמיד מכינה לו עוגת בננות או תפוזים או גזר.

7. כשהוא בא איתי לקחת את אייל מהגן, הוא תמיד מקפיד לחבק את אייל. בשאר הזמן שהם ביחד הוא בדרך כלל דווקא חובט בו ללא הפסקה.

8. הוא קלט את מספר הקומה שבה אנחנו גרים, ומראה לי את המספר הזה בכל מקום (עיתונים, שלטים וכו').

9. ה"שמיכי" שלו הוא עכבר פרווה מאיקאה, העונה לשם "במבי" (וביחד עם המוצץ, מהווה חצי מ-"כוח צצי במבי"). מדובר באותו "עכברי" מהפוסט של גיל שנתיים. לא מזמן במבי נעלם, ובעלי המציא סיפור על כך שבמבי הלך לטייל (ונסע באוטובוס ועשה עוד כל מיני דברים), עד שהצלחנו למצוא אותו (זה לקח כמה ימים).

10. עם כל זה שהוא נראה כמו מלאך קטן, לבנבן ומתוק, הוא ילד עקשן שיודע טוב מאוד מה הוא רוצה, ולא יהסס להקים מבוגרים מרבצם, למשוך אותם בידם או להוליכם לעבר המטרה… כמו שאימא שלי אומרת: "הקטנצ'יק הזה לא פראייר".

יאירי שלי… אוהבת אותך עד הירח ובחזרה בחזקת מיליון. נשיקות וחיבוקים מאימא, לעוד הרבה הרבה שנים ארוכות, טובות ומנצנצות.

יאיר בן 3 – מסיבת גלידה

אחרי שבשנה שעברה ערכנו ליאיר מסיבת בריכה ליום הולדתו השני, החלטתי להמשיך בקונספט הקיצי גם השנה, והפעם בחרתי לערוך מסיבת גלידה, מאכל שאהוב מאוד על יאיר ואייל, וגם עליי 🙂
הצבעים שבחרתי לעיצוב המסיבה הם צבעי ורוד-ירוק-חום, שמזכירים לי את טעמי הגלידה תות (הטעם האהוב על יאיר) – פיסטוק – שוקולד.

הזמנו למסיבה חברים וקרובי משפחה עם ילדים בגילאים הקרובים לגיל של יאיר. ברוח הנושא ופלטת הצבעים, עיצבתי את ההזמנה למסיבה, שנשלחה במייל ואף הועלתה לאירוע בפייסבוק.

בחודשים שלפני המסיבה, ליקטתי השראה ברחבי הרשת, ושמרתי את כל הלינקים בלוח פינטרסט שהקמתי במיוחד עבור האירוע – ice cream inspired party.

החלטתי שאין טעם לערוך יום הולדת עם הפעלה ארוכה ומובנת, כמו במסיבות שערכתי לאייל (אבירים, דינוזאורים), כי יאיר עוד קטן בשביל זה. במקום זה הכנתי 3 הפעלות שונות (שבמהלך המסיבה צומצמו ל-2 הפעלות), ומי שרצה השתתף. זו הייתה החלטה טובה, כי במהלך המסיבה התברר לי, שרוב הילדים פשוט מעדיפים להתחפש בעזרת אביזרים מארגז התחפושות שלנו, ולשחק עצמאית אחד עם השני בשלל משחקי דמיון (אבירים ונסיכות, למשל), וכל דבר אחר סתם הפריע להם ליהנות אחד עם השני… הם גם מאוד התעניינו בסט השחמט הגדול שלנו ורצו ללמוד איך משחקים.
כפי שאמרה לי אחת החברות – כשיש חדר משחקים אטרקטיבי, כנראה שלא צריך יותר מזה.

במסיבה נכחו 16 ילדים, בגילאים בין שנתיים ל-8 (אני לא מחשיבה את 2 התינוקות המתוקים שנכחו גם 🙂 ).

קודם כל, הושבתי את כל הילדים על המחצלת, שאלתי אותם באיזו עונה אנחנו, מה אוכלים בקיץ, וביקשתי מכל אחד לספר על טעם הגלידה האהוב עליו (הרוב אוהבים שוקולד, וניל ותות).

הפעלה ראשונה: משחק הזיכרון של גביעי גלידה
כהשראה ממשחק זיכרון עם קלפים בצורת ארטיקים, שמצאתי בבלוג  eat drink chic, הכנתי בצורה דומה משחק זיכרון עם קלפים בצורת גביעי גלידה. עיצבתי את התמונות במחשב, ובעלי גזר , הדביק והכין את הקלפים. בסופו של דבר, המשחק הזה מתאים לילדים קצת יותר גדולים מגיל 3, לדעתי. גם כמות הקלפים שהכנתי (20 זוגות) הייתה גדולה מידי בדיעבד.

הפעלה שנייה: פעילות יצירה – עיטור וקישוט גביעי גלידה מקלקר
בהפעלה הזו כמעט כל הילדים השתתפו, ונהנו מאוד לצבוע ולהדביק.
יצרתי גביעי גלידה מחרוטי קלקר וכדורי קלקר שהשחלתי על שיפוד. סידרתי שולחן יצירה עם מדבקות, צבעי טוליפ וצבעי גואש. הילדים צבעו ועיטרו את גביעי הגלידה שלהם. כל ילד צולם עם היצירה שלו, ובסוף "תקע" את הגביע שלו באחת האדניות לייבוש. הילדים מאוד אהבו את ההפעלה הזו.

בנוסף לכך, הכנתי לילדים מדבקות טאטו בצורת גביעי גלידה וכדורי גלידה בכל מיני צבעים, שהדפסתי על נייר טאטו מיוחד שקניתי ב-ebay. הכוונה הייתה שכל ילד יבחר גביע וכדורי גלידה לפי רצונו, ואני אדביק על הילדים את מדבקות הטאטו. אחרי היצירה רוב הילדים רצו לאכול או לשחק עם התחפושות, והייתה גם רוח שהעיפה לי את המדבקות, אז ויתרתי על ההפעלה הזו.

מדבקות הטאטו שעיצבתי

העיצוב של המסיבה היה, כאמור, בצבעי ירוק-ורוד-חום. קישטנו את המרפסת עם בלונים. לצערי לא מצאתי בלונים חומים.

שולחן הכיבוד עוצב בצבעי המסיבה: סכו"ם ירקרק, צלחות ורודות וירוקות, מפיות ירוקות, כוסות ורודות. מפת השולחן והמגשים היו בצבעי לבן / שקוף / בז', כדי שלא להאפיל על הירוק והוורוד.
הגשנו חטיפים מלוחים (במבה, דוריטוס, בייגלה), מרשמלו, סוכריות גומי ורודות, בורקסים מבצק פילו במילוי גבינה, כדורי פירות בגביעי גלידה, וקאפקייקס שוקולד עם ציפוי ורוד-ירוק. לצהריים הגשנו צ'יפס בתנור ונקניקיות.
כקינוח הקמנו דוכן יוגורט "עשה זאת בעצמך" (DIY) עם בופה של תוספות שונות. כל אחד הרכיב לו את מנת היוגורט האישית שלו, עם התוספות החביבות עליו.

כל הפרטים בפוסט על יום ההולדת בבלוג הבישול שלי, "פשוט מבשלת".

עוגת יום ההולדת הייתה בצורת גביע גלידה, ובצבעי המסיבה.

 

הייתה מסיבה צבעונית וכיפית 🙂 יום הולדת שמח ליאיר המתוק שלי!!

חברתי מירב נשאה בתפקיד "צלמת הבית" ורוב הצילומים כאן הם שלה. תודה מותק על העזרה!!

יום הולדת דינוזאורים – אייל בן 6

בשנה שעברה אני ובעלי הפקנו עבור אייל מסיבת יום הולדת אבירים ודרקונים. אייל קלט שיש לו הורים שיכולים לעשות הכל, והשנה ביקש מסיבת דינוזאורים.
הפעם כבר היינו הרבה יותר בטוחים בעצמנו, והינדסנו את המסיבה פחות או יותר לפי אותה מתכונת כמו בשנה שעברה – סיפור מסגרת ומשימות.
לצערי הרב אין לי הרבה תמונות שמתעדות את המסיבה. אני ובעלי היינו עסוקים בהפעלה, ושכחנו לבקש ממישהו שיצלם תוך כדי. נזכרנו רק באמצע… וחלק מהמשימות צולמו לאחר מעשה.

כל ילדי הגן הוזמנו למועדון במושב של ההורים שלי. תלינו בגן את השלט הבא, שגם נשלח במייל, וגם הודפס כהזמנות. השלט עוצב ע"י עדית, מעצבת UI שעובדת איתי 🙂 :

כשכל הילדים הגיעו, הושבנו אותם על מחצלת. בעלי התחפש לחוקר דינוזאורים, וסיפר לילדים שחפר וגילה חלק של שלד של דינזואור בחצר שלו – דינוזאור שאף אחד אחר עוד לא גילה. הוא קרא לו איילוזאור על שמו של אייל.
הילדים הם חוקרי דינוזאורים מתחילים  וצריכים למצוא את חלקי הדינוזאור האחרים, ולהרכיב דינוזאור שלם. לשם כך יעברו משימות שונות.

המשימה הראשונה היתה חידון של מאפייני דינוזאורים – אוכלי עשב וטורפים. בעלי הראה לילדים תמונה, והם היו צריכים להחליט האם היא מאפיינת דינוזאורים אוכלי עשב או דינוזאורים טורפים.
בסופו של דבר התמונות יצרו מלבן, שכשהפכנו אותו, התגלתה המפה של כל התחנות של המשימות.

הפעלת דינוזאורים אוכלי עשב ודינוזאורים טורפים

הופכים את התמונות - הופ! מתגלה מפה

בעלי, מחופש לחוקר דינוזאורים, מסביר על המפה, ולידו אייל

תחנה ראשונה – קן של ביצי דינוזאורים. פיזרתי בשני ארגזי קרטון ביצי קלקר עם השמות של הילדים. מעליהן פיזרתי גזרי עיתונים ונייר. הילדים היו צריכים לנבור בין גזרי הנייר ולמצוא את הביצה עם השם שלהם.
לאחר שכולם מצאו, הם קיבלו מדבקות וישבו וקישטו את הביצה שלהם. כשהם סיימו, הם קיבלו חלק נוסף של הדינוזאור.

ביצי הדינוזאור. בהתחלה הן היו מוחבאות, והילדים חשפו אותן

תחנה שניה – אגם הלבה (בדומה למסיבת האבירים). יצרתי את האגם מסדין אדום, שעליו הדבקתי "אבנים" ממוספרות מפוליגל, בשני צבעים. חילקנו את הילדים לשני תורים. כל ילד היה צריך לעבור על האבנים בצבע של התור, לפי הסדר, תוך כדי שהוא מחזיק בשתי ידיים את הביצה (מהתחנה הקודמת) ואסור לו להפיל אותה. מי שהתבלבל – התחיל מחדש. אחרי שכולם עברו בהצלחה את אגם הלבה, הם קיבלו חלק נוסף של הדינוזאור.

בשלב הזה עשינו הפסקה לאוכל ושתיה. שולחן הכיבוד הורכב מחטיפים שונים בצבעי צהוב וחום – צבעי אדמה: בייגלה, אפרופו, במבה, תפוצ'יפס, נחשי גומי חומים-לבנים ("תולעים"), סוכריות "אבנים" משוקולד, עוגיות חמאת בוטנים קרוצות (שניסיתי להטביע עליהן כף רגל של דינוזאור, לא כל כך בהצלחה), וכריכים עם חומוס ועם ממרח שוקולד.

עוגיות חמאת בוטנים עם הטבעת אברי דינוזאור

תחנה שלישית – מציאת שיני דינוזאורים בתוך "מאובנים". ניפחנו בלונים לבנים (שהיוו "מאובנים") שבתוכם הכנסנו "שיניים" שחתכנו מקאפה. הילדים היו צריכים לפוצץ את הבלונים, למצוא את השיניים, ולהדביק אותן (בעזרת סרט דביק ספוגי דו צדדי שהיה מחובר אליהן) על הגולגולת של הדינוזאור. כשהם סיימו את המשימה, הם קיבלו את הגולגולת עם השיניים, ובשלב זה יכלו להרכיב את הדינוזאור השלם.

הילדים הרכיבו את השלד והניחו את החלקים ב"מערת החיים" – קופסא מקרטון שהנחנו בצד. כיבינו את האורות, הבאתי את עוגת יום ההולדת – עוגת הר געש מתפרץ, אייל כיבה את הנרות, שרנו לו והרמנו אותו על כיסא בעזרת הילדים.


לאחר מכן – הפתעה! בעלי סיפר לילדים שבינתיים, בחושך, הדינוזאור קם לתחייה, והם צריכים להרוג אותו!! הוא חשף דגם ענק של דינוזאור טי-רקס שהוא בנה מחוטי מתכת ועיתונים, ועטפנו בבריסטולים. בתוך הדינוזאור החבאנו המון סוכריות טופי, והילדים קרעו את הדינוזאור לגזרים ואספו באדיקות את הסוכריות…

הילדים קורעים את הדינוזאור המסכן לגזרים

אייל ומה שנשאר מראשו של הדינוזאור....

ביציאה הילדים קיבלו שקיות הפתעה מנייר חום עם ממתקים ועם מדבקות דינוזאור, וגם תעודת חוקר דינוזאורים, שהדפסתי על נייר דמוי קלף.

תעודת חוקר דינוזאורים

אייל היה מאוד מרוצה מהמסיבה שלו ומאוד נהנה 🙂 וכמובן כבר התחיל לתכנן את המסיבה של השנה הבאה…

אייל בן 6

למעשה אייל כבר בן 6 ושבועיים וקצת. יש לי אינספור סיבות מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן לשבת ולכתוב את הפוסט הזה – מחלות, עיסוקים, אירועים, חיים אינטנסיביים ועוד ועוד.

בתכל'ס, זה פשוט מאוד. אני עדיין לא מעכלת שאני אמא לילד בן 6. גיל שש זה גיל, בכן… גדול! אוטוטו כיתה א'. עוד 7 שנים בר מצווה.  נראה כאילו הילדים גדלים נורא מהר ואילו אנחנו מתבגרים לאט…

אני לא חושבת שהילדים שלנו צריכים לשמש לנו כמורי דרך, כגורואים, כמלמדים  או כמתווי מדיניות. ילד הוא ילד, והוא לא צריך לשאת על כתפיו את המשא של הוריו והגידול שלהם. עדיין, אני מוצאת את עצמי מסתכלת על אייל מהצד ומשווה בינו לביני – גם מול רחלי המבוגרת וגם מול רחלי הילדה – ומנסה ללמוד מהמראה שהוא מציב לי, מעצם היותו הילד שלי והיותי אמא שלו, מעצם היותי אחת הדמויות בחייו שמהן הוא לוקח דוגמא מתוך התבוננות, ומצד שני גם מנחות אותו ומחנכות אותו ישירות.

אייל הוא ילד מופלא. אני מוצאת את עצמי עוצרת לפעמים, ומשתאה (בפה פעור מחשבתי) מול החוכמה שלו, היכולות שלו, הנוכחות שלו.
אייל אומר שאחת האינטליגנציות שלו היא היכולת שלו לתקשר עם בעלי חיים, ולהבין אותם. זה כל כך נכון. כמה אהבה ורוך זורמים בינו לבינם. הוא היה שמח לבלות כל יום בגינת הכלבים בגן מאיר, אם זה היה אפשרי. בינתיים הוא מסתפק בשלושת החתולים שלנו, ובמיוחד בחתול השלישי שאימצנו במיוחד בשבילו. הוא העניק לו את השם "חמודי", ישן איתו במיטה, מלטף ומחבק איתו בכל הזדמנות. אפשר ממש לחוש פיזית את האושר שזורח ממנו. "אמא, מזל שהספקנו לאמץ את חמודי לפני שמישהו אחר עשה את זה", אמר לי. "בלילה אני כבר לא מפחד, כי אני לא לבד. חמודי איתי". ואני מרגישה איך כל התאים שלי נמסים לנוכח האהבה הקורנת הזו.

הוא מדבר. המון. מסביר. מלמד. מנהל. ממציא. משפר. מדמיין, ומצייר בפרטי פרטים. נכנס לעומק לכל נושא שמעניין אותו. רוצה לדעת עליו פרטים, שואל שאלות, ואז ממשיך וממציא פרטים, רעיונות ומסקנות משלו.
לאחרונה התחיל להתעניין באל-מוות: זומבים, שדים, ערפדים וכו'. מיד המציא לו כמה דמויות אל-מוות בעצמו, עם תכונות מפורטות כמובן.
רוצים למשוך את תשומת ליבו? ספרו לו משהו חדש ומעניין שהוא לא יודע. או שתראו לו כלב או חתול.

עם כל החוכמה המיוחדת שלו, אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהוא עדיין ילד. הוא אוהב מאוד לחבק ולנשק. הוא צריך את המגע והליטופים. כשאני ויאיר באים לקחת אותו מהגן בסוף היום, שניהם מתחבקים. יאיר מאוד אוהב ומעריץ אותו.

בזמן האחרון (אולי בהשפעת הארי פוטר?) אייל החליט שהוא יודע לעשות קסמים. אין לי ספק שהוא צודק. הוא כולו קסם אחד גדול.

לעוד שנים רבות, ארוכות וטובות.

 

יום הולדת 33

לפני כ-10 ימים חגגתי את יום הולדתי ה-33. אחרי שהתבכיינתי מספיק בפוסט לתחילת שנת תשע"ב, ואחרי שסיימתי קורס "משחקים תוצאתיים" של חב' משחק החיים (לא יודעת איך תעשו את זה, אבל תמצאו דרך לשכנע את מח' משאבי אנוש בחברה שלכם להזמין את אור ברנט, שהקים את "משחק החיים", לעשות לכם סדנה בעבודה, כי אין דברים כאלו) שם למדתי על אשליית המיקוד, מודל אפר"ת, פסיכולוגיה חיובית ועוד ועוד, אני הולכת לעשות משהו לא שגרתי בבלוג זה.
במקום לספר לכם ולעצמי סיפורים כאובים על איך לא הולך, מה לא השגתי, מה חסר לי וכו' וכו', אני הולכת לעשות את ההפך, ולספר לכם ולעצמי עד כמה הכל מעולה שבמעולה.
למעשה, אני אדם יחסית אופטימי, שיודע להעריך ומוקיר תודה על מה שיש לו. אני לא בטוחה שזה עובר כאן בבלוג, אבל זו באמת אני.
לפני כמה שנים אימצתי לי מנהג מהספר "באושר ואושר" של ד"ר טל בן שחר, וכל יום אני מוקירה תודה על 5 דברים (לא לפי סדר מסוים):

  • הילדים שלי, המדהימים.
  • בעלי. כבר 13 שנה אנחנו ביחד (מתוכם 9 שנים נשואים). למצוא אהבה ולשמור עליה לאורך זמן זה ממש לא מובן מעליו.
  • הדירה היפה שבה אני גרה.
  • אני בריאה, הולכת על שתי רגליים, משתמשת בשתי ידיים, ומפעילה את כל החושים.
  • עבודה שאני אוהבת ומתפרנסת יפה ממנה.

יש לי עוד הרבה על מה להודות. בקורס היינו צריכים לעשות רשימה תוך 5 דקות. יצאו לי 28 דברים, ואני בטוחה שזה לא הכל.
השנה הזו הולכת להיות שנה בסימן של חגיגות. אני רוצה לחגוג את חיי, את הטוב שמקיף אותי, את הדברים היפים שבעולם.
אני רוצה ליהנות, להקיף את עצמי באהבה ובשמחה.

כל השאר, כל הפרטים הקטנים והמציקים, באמת לא משנים ולא חשובים כרגע.

לכבוד יום הולדתי, מקדישה לעצמי את השיר הכיפי הבא.

אבל לפני כן, כמו בכל שנה, פינת הגיקית.

< גיקית >

המספר 33 הוא מספר מעולה מעולה מעולה. קודם כל הוא פולינדרום, ואני הרוסה על פולינדרומים עוד מאז שהייתי ביסודי. דבר שני, הוא מתחלק ב-11, ואני הרוסה על מספרים שמתחלקים ב-11 מאז שהייתי בכיתה ט'.
שימו לב ש-11 הוא החודש שבו נולדתי (נובמבר), ואם מחברים את ספרותיו, מקבלים 2 – שזהו היום בנובמבר בו נולדתי.
חוץ מזה, יש לי חיבה בלתי מוסברת למספרים שמתחלקים ב-3.
פשוט אחלה מספר.

< / גיקית >

 

שופינג בשלישי: Shop Sweet Lulu

אחד הנושאים שמעניינים אותי בתקופה האחרונה הוא עיצוב מסיבות ואירועים, וספציפית שולחנות כיבוד (ראו לדוגמא יום הולדת שנתיים ליאיר, יום הולדת חמש לאייל). במסיבות בחו"ל זה מאוד מקובל – יש סכימת צבעים למסיבה, נושא למסיבה, וכל הקישוטים והמאכלים מתיישרים לפי ההגדרה הזו. בארץ יש המון חנויות לכלים חד פעמיים, אבל ברוב המקרים הם מתמקדים בכלים פלסטיים בצבעים זועקים, וחסרה לי פה מאוד העדינות, הפסטליות – העיצוב, למען השם.

Shop Sweet Lulu היא חנות אמריקאית שמוכרת, בפשטות, דברים יפים למסיבות: מפיות, קשי שתיה, כוסות, מנז'טים לקאפקייקס, מעמדים לקאפקייקס ועוגות, אריזות של שקיות הפתעה (favors), קישוטים, בלונים, כלי זכוכית, נרות, כלי אוכל וכו'. מבחר העיצובים אינו גדול מאוד, אבל כל אחד ואחד מהפריטים הוא מדויק ביותר, מלא קסם והשראה.

מחירי המשלוח לארץ מאוד מאוד גבוהים. למזלי, חברתי תמר נסעה עם בעלה וביתה לניו יורק בחופשת סוכות, וכך יכולתי לעשות משלוח מהאתר למלון שבו הם התאכסנו. היה כיף לחזור מחופשת סוכות ולקבל חבילה מחו"ל 🙂

זה מה שהזמנתי (כל התמונות מהאתר):

א. קשי שתיה עם נקודות וקשי שתייה עם פסים בכל מיני צבעים

ב. שרשרת קישוטית מנייר טישו. יש בכל מיני צבעים – אני בחרתי בצבעוני (Multi Colored) – למטה בתמונה.

ג. אריזות למתנות מנייר חצי-שקוף (glassine)

ד. מסקינג טייפ יפני (washi tape) עם נקודות צבעוניות

אני חושבת שכמעט כל פריט בחנות מצא חן בעיניי. חבל שלא יכולתי להזמין את כולה 🙂

הנה מקבץ של כמה פריטים מייצגים שאהבתי במיוחד:

1. כוסות לגלידה ורודות

2. מעמד מנייר, לסנדביצ'ונים

3. מעמד מנייר, לקאפקייקס או מתוקים

4. שקיות הפתעה או אריזות מתנה בדוגמת נקודות

 

 

1.  חוטי קשירה (twine), בכל הצבעים האפשריים

2. כוסות לגלידה, קאפקייקס או ממתקים, בדוגמת נקודות

3. שקיות הפתעה או אריזות מתנה בדוגמת chevron (כך קוראים לזיגזגים האלו), בצבעים שונים

4. מעמד מזכוכית, לגביעי גלידה

5. מעמד לקאפקייק – כמה חמוד!!

6. כוסות פופקורן או ממתקים, בדוגמאות של פסים ונקודות, בכל מיני צבעים

 

 

1. כלי אוכל חד פעמיים ומפיות תואמות

2. מעמד מנייר, לקאפקייק

3. שקיות הפתעה או אריזות מתנה ורודות עם דוגמת נקודות

4. מעמדים לעוגות עם סרט ששזור בהן

5. אריזת קאפקייק, בכל מיני צבעים (חייבת כזה, פשוט חייבת, חבל שלא קניתי)

 

יום הולדת שנתיים ליאיר – מסיבת בריכה

לכבוד יום ההולדת ה-2 של יאיר, פינטזתי על מסיבת בריכה במרפסת, בצבעי כחול-לבן-צהוב/חול, ילדים שמשתכשכים במים והמון צחוקים.
וכשאני רוצה משהו, אני מגשימה אותו 🙂

הזמנו חברים ואת הילדודס שלהם. הצבנו במרפסת 2 בריכות מתנפחות – אחת לגדולים ואחת לקטנים. ביניהם שמנו משטח ספוג כדי למנוע החלקה. פיזרנו בבריכות כדורים בגדלים שונים וגם אקדחי מים.
האורחים באו מצוידים אף הם בכל מיני משחקים לבריכה 🙂


פרסנו מחצלת, מילאנו גיגיות בנוזל בועות, ונתנו לילדים מחבטי פלסטיק כדי שיפריחו בועות.


חילקנו דפי יצירה בנושא קיץ וצבעים, למי שרצה לעשות אתנחתא יצירתית.
הטלויזיה מצאה את עצמה דלוקה עם סרט של וולט דיסני (שבמקרה שודר באותו זמן) – עבור מנוחת הילדים העייפים (האמת היא שזה לא היה בתכנון, אבל הילדים רצו).
בסוף גם ארגז התחפושות נשלף באופן ספונטני, והילדים התחפשו לפיות, נסיכות ואבירים.

היתה בריזה נהדרת במרפסת וכל כך כיף!!

את המסיבה החלטתי לעצב בצבעי כחול-לבן-צהבהב/חול, ובאווירת קיץ וחוף הים.

תלינו בלונים כחולים ולבנים.
(תודה למירב ומרק על הצילום)

השולחן כוסה במפות כחולות וזהובות. לשימוש האורחים הועמדו כוסות כחולות, סכו"ם כחול, מפיות כחולות וצלחות כחולות ובצבע בז'.

הכנתי כיבוד צהבהב/כחלחל וקליל, שאפשר להחזיקו ביד ולנשנש ישר: במבה;  תפוצ'יפס;  שבלולי גבינה לבנה, פסטו ופרמזן;  מיני מאפינס גבינות; שיפודי מרשמלו כחול-לבן; שיפודי קוביות גבינת אדם; סהרוני גבינה בולגרית; שיפודי פירות (כדור מלון, ליצ'י, אננס); כדורי חמאת בוטנים וקוואקר.

הכנתי קאפקייקס חוף ים טרופי

וקאפקייקס שוקולד בציפוי קרם קצפת לבן עם קישוט של סוכריות כוכבים כחולות ולבנות, נתונות במנז'טים כחולים עם נק' לבנות

ועוגת יום הולדת בצורת דחפור! כי יאיר הרוס על טרקטורים, דחפורים וכל דבר עם גלגלים.

הלוואי וכל הימים יהיו כל כך שמחים כמו היום הזה 🙂

יאיר בן שנתיים

פוצפוץ המתוק שלי (כלומר… יאיר) חגג ביום שישי האחרון יום הולדת שנתיים. גם השנה, יום ההולדת שלו תפס אותי קצת לא מוכנה. כלומר, ברור שאת העוגה והמסיבה ואת כל האקשן שמסביב אני מתכננת כבר מזמן, אבל תוך כדי זה די הדחקתי את העובדה שילד בן שנתיים הוא כבר, ובכן, ממש לא תינוק. אני חושבת שזה קשור לעובדה שאייל היה שונה מיאיר בגיל הזה. אייל כבר דיבר בצורה שוטפת והיה ממש איש קטן. יאיר עוד לא מדבר (חוץ מכמה מילים וביטויים שימושיים), ורק ביום שישי האחרון פתאום הסתכלתי עליו ממש, ושמתי לב לכמה שהוא גדל. הקלישאות על איך שהזמן עובר מהר ואיך זה שילד שני גדל בצורה שונה היכו בי.

יאיר, כשמו, הוא ממש סטיקלייט קטן ושמח. צוחק, צוהל, אוהב לכייף, לרקוד ולשמוע מוזיקה. סוכריה מהלכת. בגלל המראה השבדי שלו הוא מושך המון תשומת לב, והוא ללא ספק אוהב את זה, ומודע לכמה שהוא חמוד והורס. לפעמים נדמה לי (ואולי לא כל כך נדמה לי) שהוא מצפה שיוותרו לו בגלל שהוא חמוד כזה (וזה באמת לא קל לשמור על פרצוף רציני מולו). מצד שני, הוא אחד הילדים היותר ממולחים ודעתניים שאני מכירה. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא אוהב, עקשן ועומד על שלו, עושה "דווקא" סידרתי (בחינניות ובחיוך, אבל "דווקא"…). פשוט אישיות!

השנה הזו שבין גיל שנה לגיל שנתיים לא היתה קלה. יאיר התחיל ללכת, הפך לטורנדו, כמעט גרם לי להתקף לב כמה פעמים ואף ביקר פעם אחת במיון בשניידר. בקיצור, כל דבר שילד נורמאלי בגילאים האלו עושה, ואייל לא עשה מעולם. השנה למדתי שכל ילד הוא עולם, יש לו את המאפיינים וההתנהגויות שלו, והסוד הוא הנינוחות, הגמישות והיכולת להתאים את עצמך לילד.

בשנה הקרובה יאיר יתחיל ללכת לגן פרטי "של ילדים גדולים" (קבוצה של כ-25 ילדים, אחרי המשפחתון החמים והקטן), נתחיל גמילה מחיתולים, מתישהו נעביר אותו למיטה רגילה, הוא יתחיל לדבר, תספורת ראשונה… כמה אירועים מחכים לנו! נראה לי שבפוסט של שנה הבאה אני אהיה עוד יותר בשוק מאיך שהזמן עובר 🙂

אהבתי את רשימת 10 הדברים על יאיר מהפוסט על יום הולדת שנה, אז החלטתי להמשיך במסורת ולהנפיק רשימה כזו גם השנה:

1. יאיר הרוס על דברים עם גלגלים: אוטובוסים, מכבי אש, טרקטורים, דחפורים, משאיות, אופנועים, אופניים, מכוניות, רכבות… אלו כמעט הצעצועים היחידים שהוא משחק איתם.

2. יש לו שמיעה מדהימה. הוא מסוגל לזהות קולות (במיוחד של כלבים) ממרחק עצום, והרבה פעמים מסב את תשומת ליבי לצלילים שלפני כן לא שמתי לב אליהם. האירוניה היא שבגלל שהוא עוד לא מדבר, שלחו אותנו מטיפת חלב לבדיקת שמיעה…

3. אוצר המילים שלו מורכב מהמילים והביטויים הבאים, בהם הוא משתמש אך ורק לפי הצורך, כדי לא לבזבז: אבא, אמא, את זה, לא רוצה, כן,  מים, ביי, נגמר, אין, יש, זוז! סע! לא שלך! אל תיגע! מה יש לך! (סימן הקריאה במקור…)

4. הוא מאוד מאוד אוהב את התוכנית "מגלים עם דורה". אייל התחיל את הטרנד הזה בבית, ויאיר ממשיך את דרכו באדיקות (אייל כבר עבר הלאה). למזלי שניהם אינם ילדים חובבי מרצ'נדייז, כך שנזק כלכלי אין פה.

5. הוא מאוד אוהב עגבניות, פסטה (בלי רוטב), סלמון (ודגים באופן כללי), בננות, אקטימל ויוגורטים שונים (בעבר היה הרוס על יוגורט מולר, היום אוהב יוגורטים לבנים, מי יודע מה יהיה מחר…). הוא דורש לטעום כל דבר שמישהו אחר אוכל לידו, אבל חוץ מלטעום הוא בדרך כלל לא עושה עם זה הרבה…

6. הוא ישן בלילה עם בובת עכבר (מאיקאה), העונה לשם "עכברי". פעם אחת עכברי נעלם, והפכתי חצי בית עד שמצאתי אותו ישן לבטח מתחת לשמיכת הפוך במיטה שלנו.

7. מאז שהתחיל ללכת "ברצינות" הוא לא מסכים לשבת יותר בטיולון, אלא אם כן כמובן מישהו או משהו אחר יושב שם, ואז הוא פשוט חייב.

8. יש לו קשר לא רע עם החתולים שלנו. הם כמובן חצי מתעבים-חצי פוחדים ממנו, אבל הוא למד לתת להם להריח את האצבע שלו לפני שהוא מלטף אותם, וגם ללטף אותם בעדינות, כך שהם לעיתים מרשים לו להתקרב אליהם. הכי מצחיק זה לראות אותו עם כלבים – הוא מתנהג אליהם כאילו היו חתולים (תוקע להם אצבע באף, כדי שיריחו…). הוא גם קצת חושש מכלבים, בגלל הנביחות.

9. הוא אוהב לזרוק דברים לפח, לנקות את השולחן במגבון, ומקפיד לסגור דלתות פתוחות של ארונות. לא אכחיש שלפעמים אני מסנג'רת אותו שיזרוק בשבילי דברים לפח…

10. הוא מאוד אוהב את אייל, ומנסה לחקות אותו. הוא מחבק ומנשק אותו, וגם נוהג לחבוט בו להנאתו, לטפס עליו ולקפוץ עליו (כי הוא יודע שאייל לא יחזיר לו…). אייל, מצידו, גם הוא מחבק ומנשק אותו ומתייחס אליו מאוד בסבלנות (לפעמים בא לי להגיד לאייל שזה לא נורא אם אח גדול מעיף איזו כאפה מבוקרת לכיוון אחיו הקטן… אני לא יודעת איך הוא עומד במכות של יאיר בלי להחזיר לו). הם התחילו לשחק ולבלות ביחד וזה כל כך כיף!

יאיר שלי, אין מילים לתאר עד כמה אני אוהבת אותך! אתה אחד, יחיד ומיוחד! נשיקות ודגדוגים מאמא.

יום הולדת אבירים – אייל בן 5

לפני יום הולדתו ה-5, אייל ביקש שנעשה מסיבה בסגנון של אבירים ודרקונים, ושהילדים יצטרכו לעבור משימות שונות עד להריגת הדרקון ומציאת האוצר.
אני ובעלי לקחנו על עצמנו לארגן את המסיבה – כשאנחנו ההוגים, היוצרים והמפעילים. השתתפו כ-13 ילדים (למעשה 14 – האח הקטן של אחד הילדים גם הצטרף): חברים של אייל מהגן (הוא בחר את מי להזמין) פלוס 3 בני דודים.
המסיבה נערכה במועדון במושב של ההורים שלי (לבקשת אייל). בתכנון ההפעלות נעזרתי במספר מקורות מהרשת: אתר יום הולדת ועוד, אתר הלול, והבלוג נקודות.

ההזמנה ליום ההולדת, נשלחה במייל

הכניסה למסיבה

כשהילדים הגיעו, חילקנו להם מדבקות עם השמות שלהם, ובינתיים הם נשנשו קצת משולחן הכיבוד (פרטים על שולחן הכיבוד ניתן למצוא בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת. הוא היה בצבעי אדום-צהוב-לבן).
הושבנו אותם על מחצלת, ובעלי – מחופש למלך – החל לספר את סיפור המעשה:

הדרקון הראשי גנב את כל אוצרות הממלכה, והמלך הזמין את האבירים כדי שיהרגו את הדרקון ויחזירו את האוצר.
לאביר הראשי מונה הילד שיש לו היום יום הולדת – כלומר אייל, שקיבל מהמלך חרב ומגן מיוחדים.

המלך ממנה את אייל לאביר הראשי

המלך מתייעץ ב"כדור הבדולח" שלו

לשאר הילדים חילקנו מגנים שהכנתי מפוליגל, וכן מדבקות כסופות, זהובות וצבעוניות, והם ישבו לקשט את המגנים שלהם.

המגנים

כשהילדים סיימו, המלך אמר להם שכדי להגיע לטירת הדרקון הם צריכים מפה. את המפה יוכלו להשיג מהזקן החכם, אך לשם כך הם צריכים כסף.
המלך נתן לאייל שקיק עם לחש קסמים לזימון בלונים קסומים שבתוכם מוחבאות מטבעות זהב.
אייל אמר את הלחש, ואני הובלתי בלוני הליום (שהסתרנו במטבחון) לתוך החדר. הילדים פוצצו את הבלונים, מצאו בתוכם מטבעות זהב, ואספו אותם לשקיק.

בלונים קסומים ובתוכם מטבעות

מנסים לפוצץ את הבלונים

בפיצוץ בלונים רווחות אסכולות שונות

בינתיים בעלי התחפש לזקן החכם. אייל הביא לו את המטבעות, והזקן עשה קסם והופיעה המפה. חילקנו את המפה ל-3 איזורים, כמו בדורה: אגם הלבה, מערת החרבות, טירת הדרקון. הילדים חזרו על כך בקול.

הזקן החכם מקבל את המטבעות עבור המפה

עושה קסם…

המפה!

את אגם הלבה הכנו מסדין אדום, עליו הדבקנו "אבנים" ממוספרות שגזרנו מפוליגל, וכן להבות כתומות מבריסטול זרחני. המשימה היתה לעבור את אגם הלבה בדריכה על האבנים בלבד ורק לפי סדר המספרים. הילדים עשו את זה ממש יפה ובהתלהבות 🙂

אגם הלבה

חוצים את אגם הלבה

אחר כך הובלנו את הילדים ל"עמק הממתקים" – כלומר לשולחן הכיבוד, להפסקת אוכל (נקניקיות בפיתה עם קטשופ) ונשנוש ממתקים. פרטים על שולחן הכיבוד אפשר לקרוא בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

שולחן הכיבוד, בצבעי אדום-צהוב-לבן

בסיום האוכל, סידרנו את הילדים בטור לפני מערת החרבות: אוהל מלא בלונים, שמתחתם היו מוחבאות חרבות שהכנתי מפוליגל. לכל ילד היתה חרב עם שמו. לאוהל היתה מחוברת מנהרה, והילדים היו צריכים לזחול במנהרה, להגיע לאוהל, למצוא את החרב עם שמם, ולזחול בחזרה. הם היו מקסימים ולקחו את זה כל כך ברצינות 🙂

מערת החרבות

אייל יוצא מהמנהרה, ובידו החרב שלו

נכנסים למנהרה

מה עושים עם חרבות? נלחמים!

אחרי שהילדים סיימו למצוא את החרבות ולהילחם בינם לבין עצמם, הסחתי את דעתם לעבר המפה, בעוד בעלי מוריד את הכיסוי מעל דגם ענק של דרקון, שהכנו מחוטי מתכת, עיתונים ובריסטולים אדומים, שהיה תלוי מהתקרה. בעלי העיף אותו לכיוון הילדים, אני צעקתי – "ילדים, הדרקון!!", והילדים התנפלו על דרקון הקרטון המסכן, ניסו לקרוע אותו לגזרים, ולמצוא את הלב האדום שלו שהיה מוחבא בתוכו (כדור אדום עטוף בעיתונים ובלבד אדום).

הדרקון – לפני

הילדים נלחמים בדרקון

הדרקון מחוסל

בעלי בינתיים התחפש בחזרה למלך, ואחרי שאחד הילדים מצא את הלב, גויסו שני ילדים לסחוב את תיבת האוצר (ארגז קרטון עטוף בנייר עטיפה כסוף), והגישו אותה יחד עם הלב למלך. המלך פתח את תיבת האוצר, וחילקנו לילדים מדליות (מטבעות שוקולד שהשחלתי על חוט) ואת שקיות ההפתעה שהיו בפנים.

המלך עם תיבת האוצר ולב הדרקון

אחר כך, כמובן, עוגת יום ההולדת (בצורת טירה), כיבוי נרות, והרמה על כסא. הילדים התנפלו עליי ודרשו חתיכות מהעוגה, שנעלמה כהרף עין.

אייל מכבה את הנרות

עוגות בצורת טירה

יש הוראות הכנה לעוגת יום הולדת בצורת טירה  בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

היה מאוד מאוד מוצלח. אייל שמח עד השמים ומאוד מאוד נהנה ביום ההולדת שלו. גם שאר הילדים ממש ממש התלהבו, ושיתפו פעולה בצורה מקסימה. הם ממש "נכנסו" לעלילה, ורובם אף ביקשו לקחת את החרב והמגן הביתה.
אין ספק שזהו יום הולדת שלא יישכח במהרה.
(אני עדיין מתאוששת)