עפיפונים

יצירה: מיחזור בקבוקי חלב מפלסטיק

כשפנו אליי והציעו לי לקבל ערכת יצירה לט"ו בשבט, שמבוססת על מיחזור של בקבוקי חלב מפלסטיק של "יטבתה", ממש התלהבתי. אני מאוד אוהבת לעשות עבודות יצירה עם הילדים, ובעבר פרסמתי כאן כמה וכמה פוסטים כאלו, במסגרת "קייטנת אמא" בחופשים וגם סתם כך.
העניין הוא, שלא לקחתי בחשבון שהילדים גדלו. אייל בן 10 ויאיר בן 6.5.
ואיך נאמר, יצירה עם אמא שלהם זה לא בדיוק סוג הבילוי שנמצא בראש סדר העדיפויות שלהם.
לאייל יש לו"ז של סמנכ"ל בכיר, הכולל בין השאר (ואינו מוגבל ל-) חזרות לתזמורת (הוא לומד נגינה בחצוצרה), מקהלת בית ספר, לימודים לבגרות במתמטיקה במסגרת תכנית "בר אילן" (הרי לפתור תרגילים בגיאומטריה מהספר הירוק של בני גורן זה הרבה יותר מהנה מלהדביק מדבקות על דברים…), שיעורי שחייה, קריאת ספרים, מפגשים עם חברים, ודיונים עמוקים בנושאי משחקי מחשב שונים ומשונים ואסטרטגיות משחק כאלו ואחרות עם אח שלו.
ליאיר, להלן אח שלו, אין כל כך הרבה עיסוקים כמו לאחיו הגדול, אבל בזמנו הפנוי, כשהוא לא משחק במשחקי מחשב, או קורא, או רואה טלוויזיה, או משחק עם אחיו הקטן ועם החתולה שלו, או נפגש עם חברים, או הולך לחוגים, הוא מעדיף לרקום אסטרטגיות ולתכנן מהלכים לעתיד בשלל משחקי המחשב שהוא מתחזק (כלומר עבור החצי שעה ביום שבה אני מרשה לו לשחק ב-XBOX) או סתם לצפות באחיו הגדול עושה דברים גיקיים כאלו ואחרים.
ואיתמר קטן מידי (בן שנה), אבל משוכנע שהוא לפחות בגיל של האחים שלו, ולכן מעוניין להשתתף בכל פעילות שהם עושים, בין אם היא קשורה אליו ובין אם לא, דבר שגורם תסכול עמוק לכל הצדדים המעורבים.
כך שמאז שקיבלתי את הערכה המקסימה, שכללה, מלבד בקבוקי חלב של יטבתה, גם ספריי צבע (מי שולח ספריי בצבע ורוד לאמא ל-3 בנים?), מדבקות אבנים מנצנצות, וואשי טייפ ועוד דברים טובים, לקח לי הרבה זמן להנדס מועד שבו רק אני ויאיר נמצאים בבית (אייל היה בשיעור השבועי של תכנית "בר אילן" ואיתמר אצל סבתא), והודעתי ליאיר שהוא הולך לעשות איתי יצירה, וזהו.

תכל'ס? היה ממש כיף.

כל אחד מאיתנו קיבל בקבוק פלסטיק והחליט מה הוא רוצה לעשות איתו. לא הגבלתי אותנו לחומרי היצירה שקיבלתי, והשתמשנו בכל מיני דברים שהיו בבית (כלומר בתכולה של חנות יצירה ממוצעת).

בקבוקי חלב מפלסטיק של יטבתה, מחכים ליצירה. - אחד לי ואחד ליאיר.

בקבוקי חלב מפלסטיק של יטבתה, מחכים ליצירה. – אחד לי ואחד ליאיר.

יאיר בחר להכין אגרטל מהבקבוק שלו. חתכתי לבקבוק את החלק העליון – התחלתי בסכין חדה והשלמתי במספריים. יאיר הדביק סביב הבקבוק סרטי בד דביקים בצבעים ובסדר שבחר. לאחר מכן הדביק מדבקות אבנים צבעוניות על סרטי הבד. לסיום, הוא הכין פרחים משיפודי עץ, עליהם הדביק מדבקות סול בצורת פרחים, שקישט עם אבן צבעונית במרכזם (המצאה שלו). יצא מהמם! האגרטל מקשט אצלנו את השידה שבכניסה לדירה.

 

שלבי היצירה

שלבי היצירה – אגרטל עם פרחים

התוצאה הסופית: אגרטל עם פרחים

התוצאה הסופית: אגרטל עם פרחים

אני רציתי להכין משהו יותר מקורי מהאגרטל או העציץ המתבקשים, והחלטתי על בית למנורה, שמיועד לחדר ילדים. מדובר במנורה שמופעלת בלחיצה ונקנתה באיקאה לפני שנים רבות.
חתכתי לבקבוק את החלק העליון, ועשיתי פתח בצורת חצי עיגול מקדימה (עבור המנורה).  ציפיתי את הבקבוק בסרט בד דביק בצבע תכלת עם נקודות לבנות. הדבקתי עליו אבנים נוצצות בצורה של פתית שלג (כן, כן! רפרנס ל"פרוזן"! בדיוק!) ועוד קצת קישוטים מסביב. הכנסתי את המנורה בפנים והדלקתי.

 

שלבי היצירה - מנורת לילה

שלבי היצירה – מנורת לילה

היצירה שלי: מנורת לילה

התוצאה הסופית: מנורת לילה

כל הפעילות לקחה לנו בערך שעה וחצי. יצאו לנו תוצרים מקסימים לדעתי, ששדרגו לחלוטין את מה שבנסיבות אחרות היה נזרק לפח. ממש הרגשתי אמא-DIY כמו כל ה-stay-at-home moms האמריקאיות שיוצרות דברים מהממים מזבל. עכשיו יש לי תירוץ מעולה שלא לזרוק את אוסף קרטוני החלב, צנצנות הזכוכית, קופסאות הקרטון, וכל שאר השטויות שאני אוספת…

fun במזגן: מרכז המבקרים של מפעלי נייר חדרה

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שלישית!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 6 ו-7 חודשים, וילד בן שלוש ו-4 חודשים.

כשתכננתי תכניות לחופשת סוכות, עשיתי חיפוש באינטרנט על הביטוי "מרכז מבקרים" בניסיון למצוא פעילויות חינוכיות שיתאימו לי ולאייל. מרכז המבקרים של נייר חדרה היה אחת האופציות. מילאתי בקשה באתר שלהם לתיאום סיור, והם חזרו אליי במהרה. הכל מאוד מאורגן ומתוקתק – הנציגה קבעה לי מועד לסיור, נתנה לי את כל ההנחיות, ואף קיבלתי אימייל עם כל הפרטים. יום לפני הסיור התקשרו אליי לוודא שאני זוכרת את השעה, מגיעה ומודעת לכל ההנחיות (כמו למשל להגיע בנעליים סגורות, ולהביא קרטון או פסולת נייר או עיתון למיחזור). מי היה מאמין שאנחנו במדינת ישראל.

מי שנוסע בכביש 4 בוודאי מכיר את  ערימות הנייר שיש בחצר המפעל. הערימות האלו נקראות "באלות" ומהן התחיל סיורנו. יש באלות לבנות – פסולת נייר רגיל, ויש באלות חומות – פסולת קרטונים.


בתחנה הראשונה במרכז המבקרים  יש משחק נחמד ובו הילדים צריכים "לתפוס" (ע"י נפנוף בידיים) פסולת למיחזור, והמסך מציג להם לאיזה סוג פח היא הולכת (נייר, פלסטיק וכו'). לא תפסת? הפסולת נערמת על הקרקע. הילדים הוציאו המון מרץ והיו ממש מבסוטים (ואייל במיוחד – כי הקבוצה שלו ניצחה).
בתחנה הבאה יש מסכי מגע עם משחק נחמד – רואים תמונה וצריך ללחוץ על המוצרים העשויים נייר או קרטון שמופיעים בתמונה. לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע…
אחר כך עוברים לתחנה הארוכה ביותר – הסבר מקיף על ההיסטוריה של הנייר, איך ייצרו נייר בימי קדם וברחבי העולם ועד ימינו אנו, סוגים של מוצרי נייר וקרטון,  מקור הנייר (תאית, נייר ממוחזר) ועוד ועוד. מאוד מקיף ומעניין.


הסיור שם דגש גם על נושא המיחזור, ובהקשר הזה ראינו הדגמה של המחזוריות של מיחזור נייר, וכן סרט מגניב שמסביר כיצד ממחזרים את הנייר במפעל ולמה זה כל כך חשוב למחזר. אותי הם שכנעו!

עברנו לצפות מלמעלה, דרך חלון זכוכית, באחת מהמכונות הגדולות במפעל (שלמרבה הצער בדיוק היתה בה תקלה ולכן לא עבדה. המדריכה אמרה שהיא אף פעם לא ראתה את המכונה עוצרת חוץ מבביקור שלנו…), ובתחנה האחרונה ייצרנו נייר ממוחזר בעצמנו, וקיבלנו אותו במסגרת לקחת הביתה.

מאוד התרשמתי מהסדר והארגון של המקום, והסיור ממש מושקע ומאוד מעניין. גם נהניתי וגם למדתי דברים חדשים – וכמובן שגם אייל. אמנם מדובר במרכז מבקרים של חברה מסחרית, אבל לטעמי הדבר לא היה בולט כלל. מומלץ מאוד, והייתי אפילו באה שוב.

 

בקצרה:
אתר:
נייר חדרה – מרכז המבקרים
תחבורה / חניה: חניה במגרש החניה של מרכז המבקרים. מגרש סלול ומסודר.
הנזק:
 15 ש"ח למבקר.
אכלנו: אסור לאכול במסגרת הסיור.
קטנטנים: לא מתאים. הפעילות מגיל 6 ומעלה.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אייל ממש ממש נהנה, ואף אמר שהיה נותן ציון של 7 מתוך 5)
מדד ההורים: 5 מתוך 5 (גם אני ממש נהניתי. היה מאוד מעניין) 
ועוד משהו:
 אחרי שחזרנו הביתה, גייסתי את הילדים וריכזנו פסולת נייר וקרטון למיחזור. המשאית של המדליות בדיוק מחפשת חניה.

קייטנת אימא: יצירה עם הדרדסים

היום השני של "קייטנת אימא" הוכרז כיום דרדסים, בעיקר בגלל שהקלטתי ביס מקס את סרט הדרדסים (עם ניל פטריק האריס אהובי) ותכננתי לתת לילדים לראות אותו, ואז חשבתי – למה לא לעשות מזה פעילות שלמה?
מכיוון שיש לי בבית מאגר לא קטן של חומרי יצירה, פשוט הוצאתי את כל מה שהיה בצבעי כחול / תכלת / לבן.

התחלנו מיצירה פשוטה של פרצופי דרדסים: הראש והכובע מלבד, האף והפה ממדבקות סול שגזרתי, העיניים ממדבקות בצורת עיניים.

לאחר מכן יצרנו פרצופי דרדסים מקרטון, פונפונים וחתיכות סול. אייל בחר לצבוע את הכובע של הדרדס שלו באדום, ויאיר הדביק מדבקות על שלו.

הפרויקט המרכזי שלנו היה בניית כפר הדרדסים. כל פטריה עשויה מכוס ומקערית חד פעמיות. בכוס גזרנו פתח לדלת, וצבענו אותה בצבעי גואש. את הקערית קישטנו בצורות שונות מסול ובמדבקות (אני משתמשת בלשון רבים, כי גם אני השתתפתי ביצירה והכנתי בתי דרדסים בעצמי!). אחר כך חיברנו ביניהם.

אייל החליט שהוא מכין גם את בית המרחץ של הדרדסים (נשבעת לכם שעד אותו רגע לא הייתי מודעת בכלל שיש דבר כזה). לא הצלחנו לצבוע אותו בגואש, אז אייל שידך לקערית החד פעמית חתיכות בריסטול חומות. עזרתי לו להכין אמבטיה מחצי כדור קלקר שחפרתי בו שקע, ואייל צבע בכחול והוסיף צמר גפן שישמש כקצף אמבט.
את בתי הדרדסים הנחנו על בריסטולים ירוקים שחיברתי עם שדכן, המשמשים בתור דשא. קישטנו אותם במדבקות של פרחים, ואייל צייר עליהם שיחי דרדסתותים.

תוך כדי, מצאתי בחדר המשחקים גיליון של מדבקות כחולות עגולות. נתתי לאייל לצייר עליהם פרצופים, ואחר כך הדבקנו אותם על מלבנים שגזרתי מקרטון, ואייל צייר להם חלקי גוף כך שהפכו לדרדסים (וגם אני ציירתי כמה – את חרוצון, רגזני וגנדרני, כי אייל ביקש). הדבקתי מאחורי המלבנים "רגל" מקרטון, כדי שהדרדסים יוכלו לעמוד. אייל צייר גם את גרגמל, חתחתול, רוע (העוזר של גרגמל) ונחש (מסתבר שבאיזשהו פרק גרגמל החליט להחליף את חתחתול בנחש, כי חתחתול לא היה מוצלח כל כך בתפיסת דרדסים, לטענת אייל).

נכון שהציורים פשוט מקסימים?? אייל הקפיד על הפרטים הקטנים, כמו קעקוע בצורת לב לבר-כוח, עוגה עבור זללני (שנראית בדיוק כמו העוגה האמיתית), תלתל לחרוצון (הוא גם נזף בי שציירתי את חרוצון שרירי מידי), מבחנה לדרדסבא, "בייגלה" לדרדס מלאך והפתעה לקונדסון.

אחרי שאכלנו צהריים, הילדים כאמור צפו בסרט הדרדסים, וכתוצאה מכך אייל פיזם "לה לה, לה לה לה לה" כל אחר הצהריים…

לפני השינה, בעלי החליט לעשות לילדים closure ובחר להקריא להם ספר דרדסים שיש לנו בבית :-)

מיחזור: להפוך גליל נייר טואלט ליצירת אומנות

לקראת יום כדור הארץ, התמלאו בלוגי ההורות והיצירה בחו"ל ברעיונות שונים לניצול גלילי נייר טואלט. מחזור, וזה.

הנה עוד דרך למחזר גלילי נייר טואלט: להפוך אותם ליצירת אומנות מדהימה. אנסטסיה אליאס עושה בדיוק את זה.

מצאתי דרך הבלוג little.lovely.