אייל עשה זאת שוב – כלומר כתב עוד שיר. המשורר ממשיך כאן את הקו השולט כרגע ביצירתו, ומסתמך על מטאפורות מהעולם הימי. הפעם הוא מיטיב לתפוס את הרוח השורה במדינתנו (שלא לומר, עולמנו) בימים אלו.
אם בשירו הקודם, שיר הספינה, היתה נימה של תקווה – אמנם יורד גשם, אך הבית מצפה לנו כמקום מקלט, הרי שבשיר הנוכחי אנו למדים שגם הבית אינו מקום כל כך בטוח: הרוח נושבת, והדגים אוכלים את האצות.
או אולי, בעצם, התכוון המשורר שלמרות הרוח הנושבת, העולם ממשיך להתקיים – הסירות שטות, הדגים אוכלים את האצות שמעכירות את המים? אני מניחה שניתן לפרש זאת לכמה כיוונים.
הפעם אייל אף יצר תמונה תלת מימדית סביב השיר (או את השיר סביב התמונה, אם מסתכלים על זה מבחינה כרונולוגית). שימו לב לספינה התלת מימדית, שבתוכה נמצא ילד – אייל בעצמו.
אצות בתוך המים / אייל זוסימן
אלו חיים יש עכשיו בארץ
רוח נושבת
לתוך הלילה
הדגים אוכלים את האצות.
הסירות שטות על המים.