אמא. אישה. משפחה. גיקית.
כחובבת בישול, או בלי קשר, אני גם חובבת של כלי אוכל וגדג'טים מגניבים. עץ הנשנושים הזה – מעין מתקן קיסמים עם שגעון גדלות, לגמרי עושה לי את זה. הרי לאכול תות או מרשמלו או כל דבר בעצם מקערה, זה ממש לא אותו דבר לעומת לקטוף אותו ישר מעץ הקיסמים ולהגיש לפה. מדובר פה במקדם סטייל של 1000 אחוז בערך.
אורחים יקרים – זה מה שאני רוצה כ-hostess gift. יש?
דקלה שלחה לי את הקישור מהבלוג השוודי Beyond The Clouds. גם התמונה משם.
מרשמלו, צומח על עצים?
אייל אוכל פעם בשבוע שעועית לבנה בצהרון. בגלל שהוא אוהב את זה כל כך, קניתי שעועית לבנה בסופר, כדי שיהיה בבית ואוכל להכין לו גם. אייל שמע שאני לא אוהבת שעועית לבנה, ומאז הוא מנסה להרביץ בי תורה בריאותית.
אייל: אמא, שעועית לבנה זה בריא?
אני: כן, זה בריא.
אייל: אז למה את לא אוכלת את זה?
אני: כי אני לא אוהבת.
אייל: למה?
אני: כי זה לא טעים לי.
אייל: אבל זה בריא! את צריכה לנסות. מה יש בזה?
אני: בשעועית לבנה?
אייל: כן. מה יש בזה?
אני: אההה…. יש בזה חלבונים.
אייל: נכון! חלבונים זה מאוד חשוב! אנחנו צריכים לאכול חלבונים, כי אין לנו מספיק בגוף.
אני: כן.
אייל: יש בה חלבון, בגלל זה היא לבנה!
(* אתם הבנתם את זה? רמז: מה הצבע של חלבון ביצה? *)
אני: וואלה.
אייל: אז את צריכה לאכול מזה!
אני: טוב, אני אנסה.
אייל: בסדר.
