חג חנוכה שמח!

לפני שבוע, אייל צייר בצהרון את הציור הבא:

לאחר מכן שוחחנו על היצירה. אני רוצה להבהיר – מדובר בתיעוד של שיחה אמיתית. לא המצאתי פה כלום! יש באמת ילד כזה! והוא שלי! אני ילדתי אותו! השיחה הזו השאירה אותי speechless.

אני: אייל, וואו, איזה ציור יפה! כל כך ריאליסטי. מה מצויר פה?
אייל: זה קודש הקודשים.
אני: ומי נמצא בו?
אייל: יש פה את המנורה ואת הכהן הגדול. הכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים רק ביום כיפור. אני ציירתי פה מה קורה ביום כיפור.
אני: אה, הבנתי. ומה זה הפרח הזה?
אייל: זה פרח שחור שנמצא מחוץ לקודש הקודשים.
אני: פרח מאוד מעניין. אף פעם לא ראיתי פרח שחור.
אייל: זה פרח מאוד מסוכן!
אני: למה הוא מסוכן?
אייל: כי חיים עליו פרפרים ירוקים.
אני: אוקיי. ומה מסוכן בהם?
אייל: הם מסוכנים כי הם אוכלים עור אדם!
אני: אוי ואבוי.

<… מאוחר יותר…>

אייל: אמא, אני צבעתי את האוויר בקודש בקודשים בצבע ורוד.
אני: למה?
אייל: כי השפריצו שם חומר כזה ורוד, כדי שיהיה אפשר לראות את התזוזה של האוויר.
אני: אה, אוקיי.

<… מאוחר יותר…>

אני: אייל, מה הכהן הגדול לובש?
אייל: כלום
אני: מה זאת אומרת? מה, הוא עירום?
אייל: לא, הוא לובש חולצת חוזק.
אני: מה זה חולצת חוזק?
אייל: זו חולצה שנותנת כוח, ואז אתה נהיה מאוד חכם. הכהן הגדול הוא מאוד חכם.
אני: וואו.
אייל: בואי אני אסביר לך איפה קונים חולצה חוזק.
אני: איפה?
אייל: זאת חנות שנמצאת בירושלים, ברוחוב אנטלסיטה, בבית מס' 49. נכנסים למעלית מס' 403099. נכנסים לחנות מספר 3010049, לחדר מים. זה במדף 43 בצד ימין למטה.
אני: שם נמצאות חולצות החוזק?
אייל: כן.
אני: ואיך חולצת חוזק נראית?
אייל: תראי בציור של הכהן הגדול. זאת בעצם חליפה שמכסה גם את הפנים. הידיים בצבע אדום. הבטן בצבע חום. יש חורים לעיניים בצבע כחול, והפנים לבנים בהירים. 
אני: אייל, איך אתה יודע מה יש בקודש הקודשים? אתם למדתם על זה בגן?
אייל: לא, אני הוצאתי את זה מהראש שלי. דמיינתי את זה. ראיתי בדמיון איך נראה קודש הקודשים והכהן הגדול, ואז ציירתי את מה שראיתי.

<… מאוחר יותר, בעלי חוזר הביתה …>

אני (לבעלי): ראית איזה ציור מדהים אייל צייר?
אייל: תראה, אני ציירתי את מנורת שבעת הקנים, ולא שכחתי את השמש!

חג חנוכה שמח לכולכם! גם אם נשכח להדליק את החנוכיה יום אחד, אין ספק שכבר יש לנו מאור גדול בבית.