עפיפונים

הנזלת המנוולת

איך יודעים שהחורף כאן? הנזלת פוקדת את ביתנו. אני ויאיר מנוזלים לאורך כל החורף, והשנה גם אייל הצטרף ל"שמחת" האף הסתום. השנה ממש חטפתי אותה בגדול, והנוזלים מצאו דרכם למערות האף שלי ולאוזניים, וסבלתי (עדיין קצת סובלת) מכאבי אוזניים וכאבי ראש חזקים לאורך תקופה ארוכה. הרופא אמר לי שצריך פשוט לחכות שזה יעבור, וש"זה יקח זמן".

פנו אליי והציעו לי לנסות תכשיר בשם קרבול – Karvol, קפסולות עם אדים ריחניים שאמורות לשחרר אפים סתומים. "מה יש לי להפסיד", חשבתי לעצמי.

הקפסולות מכילות כל מיני שמנים אתרים ואמורות לעזור לרענון הנשימה. קוטמים את קצה הקפסולה, ומרוקנים את תוכנה על ממחטת נייר או במכשיר אדים. מחזיקים את הממחטה לידינו ונושמים את האדים.
נתתי לאייל לנסות את זה, והוא התלהב מאוד, אמר לי שהריח ממש טוב ושהוא מרגיש שהאף שלו נפתח. הוא ביקש שאשים לו "את הריח" גם בלילה, אז רוקנתי עוד קפסולה על ממחטת נייר ושמתי ליד הכרית שלו.
בעלי התלהב גם הוא מהריח, שנפוץ באיזור החדר של אייל. ממש בישום לחדר 🙂

נותר לי לנסות את התכשיר על עצמי. באחת השבתות התעוררתי עם תחושה שמישהו יצק לי בטון על הראש. האף היה סתום והראש הרגיש כמו סיר לחץ. משככי כאבים לא עזרו. גם לא אוטריוין (תרסיס אף). התהפכתי והתהפכתי במיטה, ופתאום נזכרתי בקרבול. שפכתי תוכן של קפסולה על ממחטת נייר ושמתי ליד הכרית שלי. האדים השרו עליי רגיעה, והצלחתי להירדם קצת. לאט לאט, במהלך השעתיים הבאות, הרגשתי איך הלחץ בראש משתחרר, איך האף מתחיל לאט לאט להיפתח, ושהרגשתי משתפרת.
בימים הבאים שמתי לב שאני כל הזמן מתעוררת בלילה בגלל הנזלת ובגלל שיעולים. החלטתי לנסות שוב את הקרבול. לפני השינה, שמתי ליד הכרית ממחטה שרוקנתי עליה תוכן של קפסולת קרבול. בעלי היה מבסוט מהריח הטוב, ואני קיוויתי שזה גם יעזור לי. זה אכן עזר – ישנתי רצוף והתעוררתי בהרגשה הרבה יותר טובה.

אני עדיין מנוזלת, אבל לפחות מצאתי משהו שמקל עליי. ממליצה בחום, וחבל שלא גיליתי אותו לפני כמה חודשים.
אחר כך נזכרתי שכשהייתי ילדה היה תכשיר בשם "קרבוסילן" שהיה עושה את אותו אפקט, ושלפני שנים הייתי נוהגת לרחרח שמן אקליפטוס כשהאף שלי היה סתום. כנראה שהדברים האלה באמת עובדים עליי.
וגם אם לא, לפחות הריח ממש ממש טוב 🙂

שימו לב שיש למנוע מגע ישיר של התכשיר עם העור. כדאי גם לא לקרב יותר מידי את הממחטה לאף – פשוט כי אז הריח ממש חזק.
התכשיר מיועד גם לתינוקות מגיל 3 חודשים.

הוא נראה כך (נלקח מהאתר):

 

זקוקה לנעליים לחורף

החלטתי שנעלי החורף הנוכחיות שלי כבר אינן שמישות/אופנתיות/לא בא לי עליהן, ולכן עליי להשיג לי זוגות חדשים. הבעיה היא שבכיסי אין ממון רב (גם לא בחשבון הבנק), אבל העיניים – רואות ורוצות הרבה…
קראתי בבלוג של גיברת קאופמן על קטלוג החורף המפתיע של נעלי "גלי", ונכנסתי להסתכל באתר שלהם.
וואו, איזו הפתעה! מצאתי מליון זוגות שאני רוצה. כמובן ש"גלי" בדרך כלל לא נחשבים כשם נרדף לאיכות, אבל אני יכולה להגיד שכל הסנדלים שקניתי שם אי פעם החזיקו מעמד שנים ואף היו נוחים מאוד, שזה לא פחות חשוב. אני עדיין זוכרת בחיבה זוג סנדלי עקב בצבע שחור ששימש אותי כ-5 שנים, והיה זוג סנדלי העקב הכי נוח שנעלתי מעודי, מנוחתו עדן *סניף* :'-(
שיהיה ברור, לא קיבלתי כלום מהיח"צ של גלי ולא יוצא לי כלום מהפוסט הזה, מלבד האפשרות להזיל ריר על דגמי הנעליים, עד שאלך לרכוש אותם במציאות. אין איזה מבצע 1+1 בקרוב או משהו??!!

כל התמונות נלקחו מהאתר של "גלי".

שתדעו לכם, שאת אלו כבר קניתי, עם הגיפטקארד של ראש השנה. מחכה כבר לנעול אותן עם ג'ינס.

אלו יהיו שלי החורף. או, כן. הם יהיו שלי.

מעניין אם הן נוחות.

קלאסיות

לא יודעת. בא לי מנומר. יראה מעולה עם תלבושת כל-שחורה, לדעתי.

קלאסי, שחור, עקב קטן, מושלם. מעניין אם זה נוח גם לכף רגל רחבה.

לקניות בסופרמרקט או לאחר הצהריים עם הילדים

אוי ואבוי, הקיץ בדרך

אני לא מחובבי עונת החורף. אני אוהבת שמש, סנדלים ובגדים קצרים. השנה, לעומת זאת, בא לי דווקא שהחורף יימשך עוד קצת.

בחורף אפשר להסתיר את השומנים (הבטן…) מאחורי ז'קט מכופתר.

בימים גשומים הילדים לא יוצאים לחצר של הגן/צהרון, ולכן הבית שלי לא מתמלא בחול / שבלולים / מקלות / חרובים יבשים / אבנים מהכיסים של אייל.

בחורף המזגנים בעבודה לא מקפיאים אותי. הם סגורים ולכן מאוד נעים.

בחורף אוכלים מרקים. בקיץ חם מידי בשביל זה.

בחורף אפשר לאפות בכיף וכמה שיותר. בקיץ לא תמיד קל להתקרב לתנור.

בחורף המכונית לא הופכת לכבשן לוהט אחרי שתי דקות של חנייה בשמש.

בחורף אין חופש גדול.

אחרי 3 שבועות של שיכרון חושים, שוקולד וממתקים – 3 עוגות יום הולדת לאייל, שתי עוגות יום הולדת לבעלי, ופורים אחד (שהתחלק ל-100 אוזני המן ביתיים, עשרות כדורי אוראו על מקל ו-3 משלוחי מנות שקיבלנו), אני סוף סוף חוזרת לשגרה ולדיאטה שלי, ומתכננת שלפחות הסיבה הראשונה ברשימה לא תהיה valid כשהחום ממש יכה.

לסיום, סתם שיר שאני אוהבת:

נמאס לי כבר

אין לי כוח לחורף הזה יותר. הקיץ צריך להגיע, ויפה שעה אחת קודם.
אני לא מאוהבי החורף. אני אפילו לא מסוגלת להבין את האנשים שאוהבים חורף. מה כל כך טוב בעונה הזו? בחמש כבר חושך. קר. רטוב. רוח. פקקים בכביש. צריך לשלוח את הילד לגן עם 2 שכבות + סווטשירט + מעיל + בגדים להחלפה לשינה, והילד שוקל טון עם כל השכבות האלו. אחר כך צריך גם לכבס את כל זה. אי אפשר ללכת לגן הציבורי. צריך להדליק את הבוילר לפני שבכלל חושבים על מקלחת. יש גם נזלת, ודלקות אוזניים, ווירוסים.
העונה הזו לא מתאימה לי. אני שונאת גולפים, מעילים, מטריות, סוודרים עבים, גרביים וצעיפים. כל האמור לעיל גם מאוד לא מחמיאים לי. אולי בגלל זה אני בהכחשה בכל מה שקשור לביגוד. למשל, אין לי מעיל. פשוט אין. לפני שנתיים הייתי בהריון ולא היה טעם לקנות מעיל. לפני שנה הייתי בדיאטה ולא היה טעם לקנות מעיל. השנה אני סתם מחכה שהחורף ייגמר. מתישהו זה יקרה, נכון?
איך שמתחיל שעון החורף אני נכנסת למצב של חצי הכחשה חצי התגוננות פאסיבית. אני משכנעת את עצמי שאוטוטו זה נגמר. עד עצם היום הזה עדיין לא עשיתי קיץ-חורף בארונות. בבית אני עוד מתהלכת בכפכפי אצבע, וזאת גם כשהמזגן אינו דולק.
מצד שני, הפכתי לבטטת ספה ישנונית, מכוסה בשמיכת טלוויזיה מפליז (לא, לא מנומרת, לא צריך להגזים), שבולסת שוקולדים ופחמימות, צופה בסרטים הזויים וב-"הישרדות", ומתווכחת עם בעלה תור מי לקום מהספה (נשאר לשבת זה שהחתול יושב עליו). אכן מצב קשה.
די. באמת שנמאס לי. מתי זה נגמר?

דברים שאסור לעשות בחורף

החורף לא עושה לי טוב. זה לא נעים לי. למראה הזרזיף הקל ביותר פניי מתכרכמות אוטומטית, ומצב רוחי מאפיר. אני מנסה מאוד להיות אקטיבית, אבל איך אפשר להיות פעילה כשקר נורא ויש שלוליות בחוץ? בימים אלו צרכיי מצטמצמים לשלב הראשון בפירמידה המאסלואית, כלומר – אוכל ופוך.
אז איזה דברים אסור לעשות בחורף?
(כל הטיפים שלהלן מבוססים על סיפורים אמיתיים וניסיון אישי)
1. לרדת למטה כדי לזרוק את הזבל, נעולה בסנדלים.
2. ללבוש חולצה דקה עם מחשוף נדיב, מתחת למעיל צמר דק עם מחשוף נדיב, ולנסוע ככה עם הבעל על הקטנוע. או יותר גרוע – לנסוע ככה על הקטנוע לבית של ההורים שלי.
3. לצאת מהבית ללא זוג גרביים להחלפה בתיק (מנסיון אישי וכאוב ביותר).
4. לוותר על החזקה של מטריה חליפית בארון (במיוחד אחרי שהמטריה שלך נשברה ביום הגשום הראשון השנה).
5. ללכת לעבודה חולה ולהדביק את הכפיפים שלך, כדי שיהיו חולים בדיוק כשיש הכי הרבה לחץ בעבודה או כשצריך לסיים פרויקט דחוף.
6. להגיד "לא" כשאמא שלך מתקשרת ושואלת אם להביא לך שאריות של מרק עוף.
7. להגיד "לא" כשאמא שלך מתקשרת ושואלת אם להביא לך אוכל. לא משנה מה. למי יש כוח לבשל בקור הזה?
8. לשבת מול המחשב, רועדת מקור, ולכתוב בבלוג, במקום להיות מתחת לפוך.

ימי הקור

לאמא שלי יש שיגעון, ששמו: החלון הדרומי של המטבח. מדובר בחלון שפתוח בכל שעות היממה, גם בסופות השלג הגדולות ביותר. אפילו רק העלאת ההצעה לסגרו (בכל זאת, קר) נתקלת בזעם עמוק, וכל זאת תחת ההגנה של העיקרון הפולני מס' 12, הידוע יותר בשם – "צריך שיהיה פה קצת אוויר!", או לחילופין בשם – "רחלי, את לא בסדר, הבית שלך בכלל לא מאוורר!!"
ביום שישי האחרון, כבכל יום שישי, שמנו פעמנו לעבר בית הוריי, לארוחת צהריים ולביקור של יום שישי. בחוץ סערה, קור, רוחות וגשמים. בעלי שם עליו 3 שכבות, ואילו אני הסתפקתי "רק" בחולצת פליס עבה ובמעיל צמר. לפני שיצאנו מהבית, אמרתי לבעלי – אולי תיקח גם את מעיל הפליס שלך? אך הוא טען שהשכבות שיש עליו מספיקות לו.
הוא יצטער על הטעות הזו מאוחר יותר.
הגענו לבית הוריי. בחוץ יורד גשם, ובפנים חצי מהחלונות פתוחים. שיניי החלו לנקוש כקסטנייטות, ברכיי לרקוד למבדה, וכפות רגליי להעלות קרח. בעלי דג לו מעיל מהארון של ההורים (אמרתי לך להביא את הפליס!). אבא עובר בכל הבית וסוגר את כל החלונות.
חוץ מחלון אחד.
החלון של המטבח.
אני יושבת בסלון ומרגישה משבי רוח על עורפי. הוריי טוענים שאני מדמיינת וש"בכלל לא קר!" (ממש לא קר, סתם הם לובשים מעילים בתוך הבית, בשביל האורחים…).
כשידיי מתחילות להכחיל, וכשאני כבר לא מסוגלת להרגיש את כפות הרגליים, אני נוקטת בטקטיקת התאבדות.
אני צועדת לעבר המטבח וסוגרת את החלון, לפני שאמא מספיקה לשים לב.
"את לא נורמלית!", אמא צועקת, "אין כאן מספיק אוויר!"
"מה אוויר????", אני צועקת, "קרררר ליייייי!!!!"
הצבע מתחיל לחזור לפניי. העתיד נראה טוב יותר. יש תקווה באופק.
ככה זה, חברים. המעז מנצח.
בשבוע הבא אנחנו באים עם 2 זוגות גרביים, תנור נייד, ומעיל הפליס.

סתיו עכשיו

מבשר הסתיו אינו באמת החצב, גם לא הנחליאלי, אלא המראה של נשים רועדות מקור בבתי משרדים.
הסתיו התחיל, וקר לי. אני, ילדת טבע שכמותי, מסתובבת לי בסנדלים ובחולצות קצרות, ומוצאת את עצמי קפואה מקור באוטובוסים, במסדרונות בעבודה, בכיתת הלימוד באוניברסיטה.
השבוע נשברתי והתחלתי ללבוש חולצות עם שרוול ארוך, ללימודים הצטיידתי בז'קט מפליס, שהפחית אך במעט את הקור. רגליי נותרו קפואות.
מהחזקים בעקרונותיי היה העיקרון של נעילת סנדלים עד שמתחילים הגשמים (הגשם הראשון לא נחשב).
האם השנה אשבור את העיקרון הזה? אני קרובה לכך. אני חושבת שאני מתחילה להזדקן.

היסוסי מזג אוויר

קשה לי עם היסוסים. אני מאמינה בלשקול את כל האפשרויות ולקבל החלטה, לא למשוך את זה.
בזמן האחרון, מזג האוויר מלא היסוסים. יש ימים קרירים של רוחות, ויש ימים חמימים של שמש. הבקרים קרים, הצהריים חמים.
אולי תחליט כבר?

גשם ודברים אחרים

לעולם לא אבין את אוהבי החורף. יש אנשים שפורחים כשהכל קודר, חשוך ורטוב בחוץ. אני לא. אני אוהבת את הקיץ – האור, החמימות והפרחים.
בשבוע הבא יחלו הבחינות. יש לי שתי בחינות במיני סמסטר הנוכחי: סטטיסטיקה וחשבונאות. אפשר לומר שאני "חצי" מתוחה. חשוב לי מאוד להצליח ולקבל ציון גבוה. מצד שני, אני די בטוחה שאוכל לעשות את זה.
החלטתי לפנות בסוף השבוע הזה זמן ולסדר את שולחן היצירה העמוס שלי. יש לי שם ערימות של מתכונים, כל מיני יצירות חצי-גמורות, ובעיקר בלגן. אני מקווה שאעמוד בה….
אנחנו מתכננים לנסוע בקרוב לטיול בצפון, ללון בצימר ולטייל. זו תהיה הפעם הראשונה שנעשה טיול מהסוג הזה. זה אולי נשמע מוזר, אבל אני ובעלי היינו יחד בחופשה בחו"ל יותר פעמים מאשר בחופשה בארץ…. הגישה תמיד היתה שאם כבר לוקחים חופש – ננצל את המצב לנסוע לחו"ל. דווקא השנה, בגלל מגבלות זמן, לא יצא לנו לטוס. כך "גילינו" מחדש את קונספט החופשה בארץ. אני מחכה בקוצר רוח לטיול. לא יזיק לי לשנות אווירה.
אז זה מה שקורה איתי.

זה הסתיו עם הענן

אחרי מספר ימים של שמש ומזג אוויר חם, פתאום ירדה איזו קרירות על העולם. אפשר לנשום בחופשיות, בלי אגלי זיעה. בלילה, החתולים נכנסים מתחת לשמיכות שלנו כדי להתחמם.
אני לא אוהבת את החורף. אף פעם לא אהבתי. בשבילי, הקיץ מייצג קלילות וחופש. האצבעות מציצות מהסנדלים הפתוחים, הלבוש קליל, האוכל קליל, והכל פחות זהיר ומחייב – לא צריך להדליק את הבויילר, לא צריך להזהר משלוליות, לא צריך להסחב עם מעיל ומטריה.
באירופה הסתיו הוא אחר. עלי שלכת חומים-אדומים מתפצפצים בין הרגליים, והעצים נראים ספק מוארים ספק עולים בלהבות. הקמינים מוסקים. אצלנו, בארץ הירוק-עד, הסתיו מתבטא בעיקר בחשכה מוקדמת, רוח וחשבונות חשמל מנופחים בגלל שימוש יתר במזגן.
אנחנו מתחילים בהכנות לחורף המתקרב. האוכל של החתולים הועבר מהמרפסת הפתוחה לפנים הבית. שמיכות הפוך מחכות בארגז המצעים ליום הקריאה. לובשים ארוך יותר בערבים. פחות חלונות פתוחים. ואני מתחילה להתרגל לרעיון שתכף אצטרך לאפסן את הסנדלים, אהוביי, ולעבור לנעליים וגרביים.
במאפייה שברחוב שלידנו כבר התחילו למכור סופגניות.