לבני הקטן, יאיר, הידוע בכינויו פופו,צ'וצ'ו וצ'ופה.
זאת אמא שלך כותבת לך.
אני אוהבת אותך מאוד, ותמיד אוהב אותך בכל ליבי.
אבל שלא תחשוב שאני לא יודעת מה אתה עושה כשאני לא מסתכלת.
חמישה מוצצים נעלמו. אתה זרקת אותם בכוונה. אני יודעת את זה. אמא יודעת הכל.
הבנתי כבר שיצא לי עוד ילד מדען סקרן וגאון כמו אחיו הגדול. זה לא אשמתך. זה אבא ואמא שלך אשמים, הם הורישו לך את הגנים האלה.
החלטת לחקור את נושא כוח המשיכה. בסדר. אני אתגבר. כל עוד מדובר בזריקת מוצץ ולא בקפיצת ראש בשם המדע.
אבל למה מאחורי המיטה? למה???
אתה לא יכול לזרוק אותם ככה שיפלו על הגב ובמקום נגיש?
או לפחות בצורה כזו שאני אוכל למצוא אותם אחר כך?
בלי שאצטרך לזחול על הברכיים?
כבר שנה לא עשיתי יוגה. תתחשב בי קצת, נו.
אני מזכירה לך שאתה עוד מעט בן שנה, ואז חסל סדר סטריליזציה. תעשה את השיקולים שלך.
לטיפולך.
אוהבת,
אמא.
