אמא. אישה. משפחה. גיקית.
האושר טמון בדברים פשוטים. למשל במים.
אני לא יודעת כמה זמן הילדים עמדו שם, מחכים שעמוד המים יעלה מתוך החור שבמרצפת, והם יוכלו להשפריץ לכל עבר. שוב ושוב ושוב. לאושר שלהם לא היה גבול.
כל כך פשוט. כל כך מזוקק.
צילם דודי, בעלי.
ואני יצרתי אנימציה שממחישה (ייקח לה קצת זמן לעלות, אני מניחה).
מרחבים. ילדים צריכים מרחבים, אומרת אימא שלי, הסבתא שגרה במושב.
ובחצר של הוריי, הסבא והסבתא המושבניקים, יש מרחב.
ביום שישי שעבר, לפנות ערב, אבא שלי כיסח את הדשא (יאיר ישב בחוץ וצפה בו), ואחר כך הפעיל את הממטרות המסתובבות.
הילדים, מוקסמים, נמשכו אליהן. עמדו וחיכו שזרם המים יגיע אליהם. רצו וצחקו.
ואני עמדתי וצילמתי.
