עפיפונים

בתוך שמיכה

גלית כותבת בבלוג בלינגבלינג את המחשבות שלי – הרצון להתכרבל בתוך שמיכה של עננים ולא להיות אחראית לדבר. לעצור לרגע את המירוץ המטורף היומי, שמתחיל עם יריית השעון המעורר ב-6 בבוקר (אם אחד הילדים לא משיג אותו קודם), ונגמר (לפחות אצלי) באחת וחצי בלילה, בעת הצניחה למיטה. למה נגמר? הראש ממשיך לעבוד, הופך והופך בכל הדברים שצריך עוד לעשות, מארגן רשימות של מטלות ומתכנן תוכניות. עד שהשינה מכריעה אותו.

אני עוצמת את העינים ומדמיינת… יש שמיכת פוך כזו שממתינה לי במיטה… אבל עוד לא, יש עוד דברים לעשות.