עפיפונים

שיחות על החיים עם הילדים – #1

טוב, נשברתי. אני לא יכולה להפריד בין פוסטים על שיחות עם אייל לבין פוסטים על שיחות עם יאיר. הם התחילו לדבר אחד עם השני וכל זה.

זהות

אייל (לחמודי): חתול טוב…. אתה חתול טוב…. אתה חתול יותר טוב מיאיר! ויאיר בכלל לא חתול.
יאיר: אני כן חתול!
אייל: לא, אתה ילד בן שלוש וחצי.
יאיר: אני חתול!
אייל: לא, אתה לא.
יאיר: חתול חתול חתול!
אייל: אימא, נכון שיאיר לא חתול?
אני: לא ממש, לא.
יאיר: אני כן חתול! אני רוצה להיות חתול…
אני: אתה יכול להיות חתול וירטואלי.

 

הסבון בכה מאוד

אייל (קורא שלט): "תדלק 50 ליטר ומעלה, וקבל רחצה חיצונית חינם"
אני: כן.
אייל: טוב נו, אבל אנחנו לא מאמינים לפרסומות.
אני: זו לא בדיוק פרסומת. הם פשוט מודיעים לך שאם תתדלק יותר מ-50 ליטר תוכל לקבל רחצה חיצונית בחינם. כדי שתדע. עכשיו אתה יכול לבחור אם אתה רוצה לתדלק כזו כמות. או לתדלק בכלל.
<אייל חושב>
אייל: טוב, גם ככה אבא לא רוחץ את האוטו. הוא לא רחץ אותו כבר לפחות שנתיים.
אייל: הוא אוהב שהאוטו מלוכלך. וגם מבפנים הוא לא מסודר ומלא בלגן. וגם יש עליו כל מיני סימנים מבחוץ.
אייל: ככה זה שומר עליו שלא יגנבו אותו, כי אף אחד לא רוצה אוטו כזה מלוכלך ומבולגן. חוץ מאבא.

 

השלמה

אייל: יאיר, בוא נשלים. לא השלמנו כבר שנה.
יאיר: טוב.
אייל: זה אומר שאנחנו לא רבים.
יאיר: טוב.
<יאיר עושה קולות שמעצבנים את אייל>
אייל: יאיר! די! אמרנו שאנחנו משלימים!!

 

הזמן הצהוב

יאיר: אימא, אני רוצה בננה.
אני: אכלת כבר שתי בננות היום. זה מספיק. תכאב לך הבטן.
יאיר: אבל אני רוצה להיות חתול צהוב!
אני: אז?
יאיר: אז אני צריך לאכול בננה!
אני: למה, כי היא צהובה?
יאיר: כן!
אני: רוצה לאכול גבינה צהובה?
יאיר: כן! ייייישששש!!!

 

וגם לא רוצה

יאיר: אמא, אני לא יכול.
אני: בטח שאתה יכול.
אייל: אתה יכול, כמו הספר שאתה אוהב – הקטר הכחול שיכול.
אני: נכון.
יאיר: אני אוהב את הקטר הכחול שלא יכול.

 

אני מניחה שאין צורך לציין שדמויות ה- lego star vwars של דארת' ויידר וה- storm trooper הן שלי והושאלו לילדים לזמן מוגבל בלבד ולצורך הצילום.

אני מניחה שאין צורך לציין שדמויות ה- lego star wars של דארת' ויידר וה- storm trooper הן שלי והושאלו לילדים לזמן מוגבל בלבד ולצורך הצילום.

מוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד, חולון

בחולון מסתתר לו מוזיאון פתוח קטן, חמוד וחינמי – מוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד". גיליתי אותו במקרה במהלך שוטטות באינטרנט, ומיד הכנסתי אותו לרשימת התכניות לחופשת סוכות. לאורך חול המועד סוכות המוזיאון היה פתוח בבקרים, אבל בדרך כלל הוא פתוח רק בימי שישי בבוקר.
המוזיאון הוא בעצם רחבה סלולה ענקית שבה חונים דגמי אוטובוסים מלפני קום המדינה ועד לתקופה שלנו. ליד כל אוטובוס יש הסבר מתי, איפה ועל ידי מי יוצר, וכן אנקדוטות שונות כגון "שימש להסעת חיילים במלחמת יום כיפור" או "דגם ניסיוני לשימוש בעיר העתיקה בירושלים". ברוב האוטובוסים ניתן לצפות רק מבחוץ, אבל על חלקם ניתן גם לעלות ולהיכנס.

מצד ימין – סוסיתא

נכון שהוא יפה?

דגמי האוטובוסים השונים הזכירו לי נשכחות – על איך שהיו מצלצלים בפעמון ע"י משיכה בחוט, הכיסאות הנוקשים שהיו באוטובוסים של פעם, ואפילו ראיתי דגם של מיניבוס שנראה בול כמו המיניבוס ששימש להסעה שלי לגן.

זוכרים את הכיסאות האלו?

בסך הכל – בילוי קצר ונחמד ביותר (היינו שם כשעה). למקום יש המון פוטנציאל וחבל שלא משקיעים בו יותר, ומצד שני, כנראה שכך שומרים עליו חינמי. פארק פרס נמצא לא רחוק, אז אפשר אחר כך לעבור לשם לפיקניק והמשך בילוי.

 

בקצרה:
אתר:
 מוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד
תחבורה / חניה: חניה חופשית למבקרים.
הנזק:
 חינם.
אכלנו: נשנושים מהבית. אין מזנון.
קטנטנים: נגיש לעגלות ומתאים גם לקטנטנים (שבוודאי יתלהבו מהאוטובוסים).
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אוטובוסים בהמונים – מה יותר טוב מזה??)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (חמוד וחינמי, אבל המקום לא מוצל)
ועוד משהו:
 למה אין Gift shop? הייתי קונה בשמחה דגם מוקטן של אוטובוס וינטאג'.