בשבת שעברה טיילנו בנחל קטלב. עשינו "פיקניק צהריים" באחד החניונים באיזור (עוף ובטטות בתנור), ותהינו אם לנסוע הביתה או להפליג לעוד מקום. הצעתי שניסע למזכרת בתיה, כי זכרתי מביקורי אצל קרן שביט שמדובר במושבה חמודה ביותר.
להסתובב במרכז של מזכרת בתיה זה קצת כמו קפיצה קטנה לחו"ל. זה היתה שעת בין ערביים, והיה שקט מאוד. החנינו ברחוב הראשי – שדרות רוטשילד – והתחלנו לשוטט ברגל.
הצטלמנו בתא הטלפון מימי המנדט הבריטי, הסתכלנו על פעמון המושבה, עברנו ליד מוזיאון המושבה (מסתבר שבימי שבת בבוקר יוצא מהמקום סיור באתרים – רשמנו לעצמנו להגיע שוב), ופנינו לרחוב המייסדים.
בית הקפה "שיראין" שנמצא מאחורי המוזיאון היה סגור, לצערנו (פינטזתי על שוקו חם). עברנו ליד בית משק הברון, והגענו לבאר האנטילית. היה כל כך שקט ונעים… ובתי המושבה חמודים ביותר.
אחר כך חזרנו על עקבותינו, והמשכנו בשדרות רוטשילד לכיוון בית הכנסת המשופץ והיפה. אייל ובעלי גם נכנסו פנימה להעיף מבט.
בשדרות רוטשילד יש גם צימרים, חצרות אמנים ועוד, וביום שישי הוא בטח שוקק חיים. נהנינו מאוד מהביקור הרגוע והשקט בשבת. הילדים התרוצצו בשמחה באיזור הבאר האנטילית, ואייל התעניין מאוד בכל הבתים והאתרים הישנים.
מקסים.
אייל בתא הטלפון הבריטי. בא לי שוב לנסוע ללונדון.
הבאר האנטילית
בית הכנסת היפה
