שחזור ספונטני של הפוסט המיתולוגי, שצולם כשאייל היה בן חודש. מחר יאיר יחגוג חודש להוולדו.
טיול בגן לאומי בית גוברין – מרשה
כולם היו בבית גוברין מתישהו. רובם, כמוני, עשו את זה במסגרת טיול בית ספרי משעמם. לדעתי לא הייתי שם לפחות 15 שנה, וכנראה יותר, לפחות עד לפני השבת הראשונה של החודש.
הבחירה היתה בין ביקור בחוות חפציבה שליד חדרה לבין נסיעה לבית גוברין וצפייה בפעלולי אש לחנוכה. בית גוברין ניצחה. כשהגענו, הופתענו לגלות שמדובר במקום ענק, המחולק ל-3 מתחמים. פעלולי האש היו במתחם השלישי בו ביקרנו (מערות הפעמון), וכך יצא שפיספסנו אותם לחלוטין. למעשה, הם התרחשו בעודנו עמוק במערת בית הבד, אני חושבת. לא נורא. חווינו טיול מהנה ומעניין. ירדנו במדרגות לתוך בטן האדמה ושוטטנו כה וכה במערכת המערות. ביקרנו בקולומבריום, בבית הבד ועוד. לאחר מכן, נסענו עם הרכב למערות הקבורה הצידוניות, שמקושטות בציורים מדהימים. עוד נסיעה קצרה ואנחנו במערות הפעמון, שם הוכשר שביל לנכים ועגלות ילדים. הצמחיה המטופחת, פסלי הציפורים מברזל, שוק האומנים הפצפון (קניתי ריבת חבושים), המערות הענקיות, והשקיעה היפיפיה שהיתה באותו זמן היוו סיום מקסים ליום מקסים.
אכלנו ארוחת ערב קלה בקפה נטו בצומת פלוגות, והפלגנו הביתה.
בגן לאומי בית גוברין-מרשה יש פעילויות לכל המשפחה במהלך החורף. אנחנו עוד נחזור לשם.
יונים מקננות במערת הקולומבריום
בית הבד העתיק
אייל, מגלה המערות האמיץ
ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית
פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון
חג חנוכה שמח!
שיהיה זה חג מלא אור ושמחה!
אתמול הכנתי לאטקעס עם אייל. אתם מוזמנים לקרוא על כך בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת.
חלמוניות ביער להבים
בשבת שעברה נסענו ליער להבים לראות חלמוניות, ולהשתתף בפעילות של קק"ל שהיתה במקום. קמתי באותו בוקר על צד שמאל, וכל היום סבלתי מכאב ראש נוראי (אקמול לא עזר), שבהחלט תרם למצב הרוח המזופת שהיה לי. למרות זאת, גם אייל, גם בעלי, וגם חמותי (שבאה איתנו) נהנו מאוד.
החלמוניות באמת חמודות, אבל אייל לא התרשם מהן יתר על המידה, מלבד עובדת היותן צהובות. הוא נהנה יותר לזרוק אבנים – והיו בסביבה הרבה אבנים. לא היתה לי סבלנות להתעכב בכל אחת מהתחנות של קק"ל (ישבנו והקשבנו רק בתחנה אחת – על מבנה הפרח), כך שהתמקדנו בעיקר בשיטוט כה וכה בין החלמוניות. לאחר מכן עלינו על הגבעות במקום, לשימחתו הרבה של אייל ("הר גדול!"), שהחליט שהוא מעוניין ללכת לגמרי לבד, בלי להחזיק לאמא יד (" 'צה לבד! "). להפתעת כולנו הוא הלך ממש ממש יפה. כמו גבר קטן 
ובירידה למטה הוא אף פצח בריצה קלה (בעלי ניסה לצלם אותו תוך כדי, והיה ממש קשה להדביק את הקצב שלו). קינחנו בפנקייקס ובקלמנטינות, ונסענו לאשקלון לאכול במסעדת שיפודים.
החלמוניות
אייל
מבט מלמעלה על ערוץ הנחל
פונינט
לעזאזל.
יש לי שיער שחור וחלק (טבעי). מאז שאני זוכרת את עצמי, ועד גיל 22 כמעט, היה לי גם פוני. פוני ישר, שחור וחלק.
בחורף הוא התעופף ברוח. בקיץ הוא חימם לי את המצח והציק. כל חודש הייתי צריכה ללכת למספרה כדי ליישר ולקצר אותו. כולם היו אומרים לי שהוא מסתיר את העיניים היפות שלי. הם כמובן צדקו.
ואז, אחרי כמעט 22 שנה, סוף סוף נפטרתי ממנו.
ועכשיו פתאום זה נהיה אופנתי???????
הלו!!!! אני (טוב, למעשה אמא שלי) המצאתי את הזוועה הזו!!!
איפה הקרדיט?? מה זאת החוצפה הזו?!
(טוב, בעצם, הרבה יותר יפה לי בלי)
צחוק צחוק
| אין כמו צחוק של תינוק. במיוחד אם מדובר בתינוק שלך. כשאייל צוחק, גל של אושר מציף אותי. זו תחושה מיידית ואינסטינקטיבית של שמחה ללא גבולות, שמחה שממלאת אותי עד להתפקע. כשאייל צוחק, גל של רגשות אשמה מציף אותי. אני שואלת את עצמי – האם אני ראויה לצחוק הזה? האם אני אמא מספיק טובה? האם גם מחר הוא יצחק כשיראה אותי? פרדוקס, דיכוטומיה, או סתם…. חלק מהאמהות? |
 |
 |
|
מצאו את ההבדלים
חתולי גדול…
וחתולי… פצפון.
ויקרא שמו בישראל: אייל
לא קל לקרוא בשם. מכיוון שאנו מאמינים ששמו של אדם משפיע על דרכו בחיים, התלבטנו ארוכות עוד בתקופת ההריון באיזה שם לקרוא לרך הנולד.
היו לנו הרבה קריטריונים. קודם כל, רצינו לקרוא לבננו בשם של בן, ולא בשם יוניסקסי. רצינו שם בעל 2 הברות לפחות (שם עם "משקל"), עם ניחוח ישראלי. שם גברי, עם עוצמה, ועם קונוטציה חיובית.
שיקולים נוספים היו שהשם לא יתחרז עם כל מיני קללות מעליבות, ושלא יזכיר כל מיני אנשים מוזרים מעברנו (השנוזל מכיתה ג'?).
הרבה שמות נזרקו לאוויר. לא הצלחנו להסכים על אף שם, מלבד אחד: אייל.
האמנתי שברגע שאראה אותו בבית החולים, אדע מה השם שמתאים לו. אז זהו, שלא. כשראיתי אותו, ידעתי אילו שמות לא יתאימו לו. השאלה היתה – האם הוא אייל?
קודם כל התלבטנו האם Eyal או Ayal.
Eyal משמעותו כוח, אומץ. כמו בתהילים (פ"ח, ה') – "נחשבתי עם יורדי בור, הייתי כגבר אין אייל". Ayal הוא בעל החיים, בן הזוג של האיילה (והפטרונוס של הארי פוטר!).
ניסיתי לדמיין מה אומר השם אייל עבורי. בשבילי הוא משדר אצילות, מלכותיות, עוצמה שקטה, מנהיגות מתוך בגרות ובשלות (לא מתוך מניפולציות או כוח הזרוע).
והילד? זוג עיניים כחולות מהממות שמסתכלות על סביבתן במבט עירני וסקרן (כן, אני מודעת לכך שהם בקושי רואים משהו בגיל הזה). ילד שדקרו אותו מס' פעמים בבדיקות הבילירובין, ועם זאת נשאר רגוע (אני בכיתי בשבילו). אין ספק – ילד עם עוצמה שקטה.
אז Eyal it is.
