עפיפונים

הקומדיות הרומנטיות שאני אוהבת

אתמול, לכבוד ערב ט"ו באב, בעלי ואני צפינו יחדיו בסרט רומנטי. כלומר, לא באמת רומנטי. Serenity של ג'וס ווידון – סיפור דיסטופי פלוס חלליות פלוס נת'ן פיליון פלוס אקשן פלוס הומור משובח – כיף גדול לשני גיקים כמונו.

למען האמת, למרות שאני גיקית וכל זה, אני גם סאקרית של קומדיות רומנטיות, במיוחד אם הן חמודות ומשעשעות. לכבוד ט"ו באב, החלטתי לחלוק עמכם את הרשימה, המביכה לפרקים, של קומדיות רומנטיות שאני מחבבת. את כל הסרטים האלו ראיתי כמה פעמים, וכמובן שאם יוקרנו שוב – אראה אותם גם בפעם המיליון ואחת. הרי אנחנו פה בשביל ליהנות, לא?

 

Love Actually – אהבה זה כל הסיפור
סרט בריטי (כמובן) שהוא אחד הסרטים האהובים עליי ועל בעלי, בכיכובם של קולין פירת', יו גרנט, אמה ת'ומפסון (לפני שהפכה למעצבנת נורא), ליאם ניסן (שלשם שינוי לא מפוצץ פה משהו או מציל פה מישהו), בילי ניי, קירה נייטלי, לורה ליני, רואן אטקינסון (ששורף את המסך בהופעה של כמה דקות. האיש מלך) ועוד. בסרט מוצגים כמה סיפורי אהבה (חלקם של אהבה נכזבת), הוא מרגש, מתרחש על רקע הכריסטמס בלונדון ויש לו פסקול מעולה.
אם אתם מתכננים על בילוי זוגי ביתי  – זה הסרט שכדאי לכם לראות.
דף הסרט באתר IMDB

יש בסרט 3 נעימות מקסימות שאני ובעלי מאוד אוהבים. תיהנו.

 

Ella Enchanted – הקסם של אלה
כישוף, פיות רשלניות, שדונים, ogres, שירים, ריקודים, ג'ואנה למלי, אן האת'ווי ויו דנסי הצעיר והמתולתל מאוד. מה יכול להיות רע?! זה אחד הסרטים הכי חמודים ever. מזכיר קצת את הנסיכה הקסומה בסגנונו.
נראה אם תנחשו מי משחק את אדגר, הדוד של הנסיך. בעלי זיהה והייתי ממש בשוק מהגילוי.
דף הסרט באתר IMDB

סרט כל כך חמוד שבאמת מצטערים כשהוא נגמר

 

Bollywood/Hollywood – בוליווד הוליווד
סרט קנדי עם אחת העלילות היותר הזויות, אבל הוא מלא בשירים וריקודים הודיים – כיף כיף כיף. הייתה תקופה בחיי שהייתי רואה אותו שוב ושוב ושוב.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "הוליווד / בוליווד"

פוסטר הסרט "הוליווד / בוליווד"

The Holiday – החופשה
סרט ממש ממש חמוד בכיכובם של ג'וד לאו, קמרון דיאז, ג'ק בלאק וקייט וינסלט. החלפת בתים בין אנגליה ללוס אנג'לס מתפתחת לשני סיפורים רומנטיים. גם אלי וולך ז"ל משחק כאן בתפקיד חמוד ונוגע ללב.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "החופשה"

 

Friends with Benefits – ידידים פלוס
אני אוהבת את מילה קוניס וג'סטין טימברלייק, ובסרט הזה יש ביניהם כימיה נהדרת. זהו סרט משעשע על חברים שמחליטים להפוך ליזיזים, אבל אתם יודעים מה קורה בסוף, נכון??? אחלה סרט.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "ידידים פלוס"

פוסטר הסרט "ידידים פלוס"

The Prince & Me – יצאת נסיך
סרט דבילי לחלוטין על נסיך מדנמרק שמגיע undercover ללמוד בקולג' אמריקאי ומתאהב באחת הסטודנטיות. התסריט לא מפותח, העלילה לפרקים לא ממש הגיונית, אבל למי אכפת?!
דרך אגב, לסרט יש גם סרט המשך (עם שחקנים קצת אחרים), אבל הוא כבר ממש גרוע.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "יצאת נסיך"

פוסטר הסרט "יצאת נסיך"

The Jane Austen Book Club – מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן
אני מכלילה אותו כאן, למרות שהוא לא ממש קומדיה, אבל זהו אחד הסרטים האהובים עליי. ספריה של ג'יין אוסטן משמשים פה רקע לכמה סיפורי אהבה, וחוץ מזה יו דנסי משחק.
דף הסרט באתר IMDB

 

ציטוט מ"מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן"

ציטוט מ"מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן"

חשבתי לכלול כאן גם את הסרט "ספיידרמן המופלא" (ואם אתם שואלים את עצמכם למה – קראו את הפוסט שלי על הפנטזיה הנשית-גיקית), אבל זה נראה לי כבר אובר-גיקיות, בכל זאת 🙂 מוזמנים לקרוא גם על הרגעים הרומנטיים הגדולים של שלדון ואיימי, שפרסמתי לכבוד valentine's day.

מאחלת לכולכם שתהיה המון המון אהבה בחייכם, מכל הסוגים ♥

קייטנת אימא: יום יצירה בסגנון סיני

היום השלישי של "קייטנת אימא" הוכרז כיום סיני. לפני כמה חודשים, בעלי נסע לסין במסגרת עבודתו, ומאז אייל מאוד מתלהב מהתרבות הסינית (וגם ביקש שארשום אותו לחוג ללימוד סינית. מישהו מכיר כזה?).

פתחנו את הפעילות בחיפוש סין באטלס לילדים, ומעבר על התמונות. דיברנו על מה שאוכלים בסין (אורז, תה), על הצבעים של הדגל הסיני וכיצד קוראים לעיר הבירה.

פעילות היצירה הראשונה היא פשוטה וקלה, וברוב הגנים עוסקים בה לקראת סוכות – הכנת פנסים סיניים. ציירנו / קשקשנו על מלבנים מבריסטול. קיפלנו לשניים, גזרנו פסים, פתחנו, הדבקנו את הקצוות והוספנו ידית.

 

 

 

עוד פעילות יצירה פשוטה וקלה – הכנת מניפות. הילדים ציירו על דף נייר, קיפלנו אותו בצורת אקורדיון, והוספנו מקל ארטיק כידית.

 

 

 

אחרי אתנחתא קלה למנוחה, אוכל וטלוויזיה, עברנו להכנת ה-פרויקט של היום: דרקון סיני!

הדפסתי דפי צביעה והוראות מאתר קריולה. הילדים צבעו את ראש וזנב הדרקון, וציירו על מלבן מבריסטול שקיפלנו אחר כך בצורת אקורדיון. הדבקנו את ראש וזנב הדרקון על האקורדיון, הדבקנו לאקורדיון סרטי קרפ שגזרתי, ולבסוף הוספנו מקלות ארטיק כדי שיהיה ניתן להחזיק את הדרקון ולתפעל אותו.

 

 

 

 

בזמן שהדבק התייבש, הכנו במהירות שני כובעים סיניים: גזרנו עיגול מבריסטול, עשינו חתך ישר עד אמצע העיגול, יצרנו צורת חרוט והדבקנו. הילדים ציירו על הכובעים, ולבסוף הדבקתי להם סרטי קרפ כ"שיער".

 

כשיאיר ישן צהריים, הכנתי עם אייל דרקון נוסף, לפי הוראות באתר Activity Village. אייל צייר את כף היד שלו על בריסטולים, ואני גזרתי.

אייל צבע את החלקים הנוספים של הדרקון שהדפסתי מהאתר.

אחר כך אייל הדביק את כל החלקים על הבריסטול והוסיף קצת ציורים מסביב.

התכוונתי גם להכין עם הילדים fortune cookies אמיתיות, אבל הייתי ממוטטת אחרי כל היום הזה, אז זה יחכה לפעם אחרת… ניסינו גם להכין fortune cookies מלבד ומנייר, אבל הדבק שלנו היה חלש מידי. אני צריכה לנסות שוב עם אקדח דבק חם.

לארוחת צהריים אכלנו דג ים בציפוי פריך עם אורז מאודה שהזמנתי מהסושיה והיה טעים בטירוף. הזמנתי לאייל גם סושי, לבקשתו, למרות שזהו מאכל יפני ולא סיני – אייל אמר שזה בסדר כי "זה מספיק דומה".

אפשר בנוסף לשלב צפייה בסרטים כמו "מולאן" או "קונג פו פנדה".

הציפורים הכועסות

זה מדהים כיצד אפליקציה למשחק באייפון הצליחה לכבוש את העולם. הציפורים הכועסות נמצאות בכל מקום! גם בדפדפן הכרום שלכם.
אייל משוגע על המשחק הזה, ואחרי שצפיתי בכמה סרטי טריילר ביוטיוב, אני מבינה לחלוטין למה, ואף מוצאת את עצמי מזמזמת את מנגינת הנושא מידי פעם.

כמובן שנוצרו פרודיות שונות שמשתמשות בדמויות של המשחק. למשל פרודיה על השיר Rolling in the deep של אדל:

וכמובן הסאטירה של ארץ נהדרת (סאטירה מעולה):

גם Etsy מלא במרצ'נדייז עבודת יד שקשור לציפורים. למשל, כובעים סרוגים.

מדבקה מדליקה ל-macbook

בובות בסריגת קרושה

לחובבות האקססוריז, יש עגילים וכמובן נרתיק לאייפון (שיכול לשמש גם כארנק).

מגנטים מפקקים, שאתם יכולים להכין בעצמכם כמו כלום. רעיון נחמד ליצירה עם הילדים.

ואם חשקה נפשכם במסיבת יום הולדת בסגנון האנגרי בירדז, תמצאו מלא רעיונות עיצוביים למסיבה כזו. למשל – מחזיקי מפיותדמויות אכילות מבצק סוכר, ואפילו סצינה שלמה מהמשחק מבצק סוכר.


(אני באמת תוהה האם הטרנד הזה יחזיק בביתנו עד יום ההולדת הבא של אייל, כך שאמצא את עצמי עורכת מסיבת יום הולדת ברוח האנגרי בירדז)
יש גם אבא שהכין עוגת יום הולדת של אנגרי בירדז שממש אפשר לשחק בה (מגניב ביותר, והפנים המאושרות של הילד אומרות הכל)

הכי הכי אהבתי את סדרת הפרסומות למנוע החיפוש Bing, שמשתמשת בדמויות של הציפורים. יש 4 סרטונים, כל אחד המשך של הקודם, עד הרביעי והאהוב עליי מכולם (בגלל הסוף שלו):

הדרקון הראשון שלי

מאז שיאיר נולד, וגם קצת לפני, כמעט ולא יצא לי לבלות עם אייל ביחידות (מלבד בזמנים שבהם יאיר ישן). היום, מכיוון שזהו חול המועד, בעלי חזר מהעבודה מוקדם ונשאר עם יאיר, ואני ואייל הלכנו ביחד לסרט "הדרקון הראשון שלי" ("How to Train a Dragon").

אייל חובב דרקונים, דינוזאורים וכל מיני שרצים (לראיה עוגת הדרקון שביקש לפני שנה ליום הולדת 3), כך שידעתי שהסרט בטוח יעניין אותו. זו פעם ראשונה שאני הולכת לקולנוע לסרט ילדים מדובב בשעה של סרטי ילדים (17:40), ואני מודה שהחוויה מעט הלחיצה אותי בהתחלה. קהל המוני גורם לי להילחץ באופן כללי, וכשמדובר בקהל שרובו מורכב מילדים קטנים וצווחנים (לא הילד שלי כמובן) זה מלחיץ עוד יותר, אפילו שבסך הכל מדובר בקולנוע ההוד שרוני ולא בסינמה סיטי.

חששותיי התבדו. הקהל התנהג למופת. הפופקורן היה טעים. המקומות היו מוצלחים ולאייל לא היתה בעיה לשים את משקפי תלת המימד.

הסרט? הסרט היה גם מקסים וגם מגניב. אני מניחה שאני ואייל חווינו אותו בצורה שונה אחד מהשני, אבל שנינו מאוד נהנינו. אהבנו את הדרקונים (אייל על הדרקון "זעם לילי" – "איזה דרקון חמוד". אני: "דומה לחתולי"), העלילה היתה מגניבה, ולמרות שבסוף אייל קצת פחד ("אני מפחד ממה שהולך לקרות"), היה מאוד מוצלח. אהבתי את המסר האנטי מלחמתי והאנטי אלימות שהובלע בסרט, על כך שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים, ושניתן לפתור בעיות בקלות יותר בכוח המוח ולא בכוח הזרוע (או הגרזן במקרה של הסרט).

מומלץ ביותר!

והנה אייל מדגמן משקפי תלת מימד ופופקורן גדול:

הילד חי טוב

ושוב אייל בשלל פוזות עם משקפי תלת המימד:

ולקינוח, הטריילר:

ארץ יצורי הפרא – לראות או לא לראות?

הספר "ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק הוא אחד מספרי הילדים (הלועזיים) האהובים עליי. השבוע הגיע לארץ הסרט של ספייק ג'ונז שנעשה עפ"י הספר. הסרט קיבל rave reviews מכל הכיוונים.
ברור לי שלפני 10 ואפילו 5 שנים, בכלל לא הייתי מתלבטת. ברור שהייתי הולכת לראות את הסרט. עכשיו, לעומת זאת, כשהיציאות שלי מהבית בערבים הן מתוזמנות היטב ואף דורשות סיוע בתשלום בדמות בייביסיטר, אני תוהה.

תהייה ראשונה – כיצד מתרגמים ספר קצרצר, שכוחו דווקא בציוריו, לסרט שצריך לעבור רף של מס' דקות מינימלי מסוים? האם ג'ונז דחף לשם כל מיני עלילות משנה לא רלוונטיות? רגעי מוסיקה ושירה? מי יודע?
תהייה שניה – עם מי ללכת לסרט? המועמד הקלאסי הוא אייל כמובן, שמכיר ואוהב את הספר (בעלי לא סובל את הספר). הבעיה היא שהסרט אינו מדובב (מעולם לא הצטערתי על כך שסרט לא דובב לעברית, עד למקרה הזה), ולכן באמת שאין טעם.
תהייה שלישית – יש משהו בהייפ שסביב הסרט שמרתיע אותי. כשמשהו מקבל המון סופרלטיבים ואפס ביקורת, יצר ה"דווקא" שבי מתעורר ומנסה לחפש את הפגמים. אני כבר רואה את עצמי יושבת וצופה בסרט, דרוכה ומחפשת את הפאשלה, כאילו החלטתי מראש שלא להתחבר ולא לאהוב. דווקא. ואני לא רוצה להגיע למקום הזה.
אז אני עוד תוהה.

לינק לטריילר המקסים, אבל עבורי הוא בכלל לא מתחבר לספר.

תכלה שנת 2003…

השבוע האחרון של שנת 2003 היה די סיוטי. עבודה לאוניברסיטה, שמועד הגשתה היה ל-1 בינואר, גרמה לי ללכת לישון כל יום בשתיים בלילה. צירוף מקרים מעוות גרם לכך שבאותו שבוע גם היה עליי להתייצב בעבודה בשעה מוקדמת, עקב דיונים, כנסים ושאר מרעין-בישין.
ביום רביעי, ערב השנה החדשה, אמרתי לבעלי שהבילוי המועדף עליי הוא ללכת לישון בעשר.
השנה, בחירת מקום בילוי היתה קשה במיוחד. סקר קצר בין חבריי (הבליינים יותר ממני) העלה כי כולם נרתעים מהמחירים המטורפים של 150 ש"ח פלוס לאדם. לרגע חלפה בראשי מחשבה רומנטית – להכין ארוחת גורמה לאור נרות לי ולבן זוגי. המקרר הריק והעיניים החצי עצומות שלי הבהירו לי שמדובר בחלומות באספמיה.
אז איך בילינו? ביחד. ערב קלאסי של זוג נשוי. קניות כדי למלא את המקרר, קפה וסנדביץ' ב-"קפה ארומה", וסרט. בסוף הערב נישקתי את בעלי ואמרתי לו, שהבילוי הכי טוב בעולם זה פשוט להיות איתו.
והסרט? "אהבה זה כל הסיפור". סרט מתוק, מצחיק, רומנטי, וגם עצוב לפרקים, עם כל השחקנים הבריטים האהובים עליי (רק אורלנדו בלום וג'ודי דנץ היו חסרים): אמה תומפסון מעולה כרגיל, אלן ריקמן עם המבטא, יו גרנט הנבוך וקולין פירת' הסקסי. גם הפסקול מעולה. ואיך שכחתי את רואן אטקינסון? הוא מופיע בסרט אולי 5 דקות במצטבר, אבל איך הוא גונב את ההצגה! מלך. פשוט מלך.

שר הטבעות: שיבת המלך

אחרי שהפסדתי את המרתון, ובימי חמישי אני בכלל לומדת עד 22:00, לא יכולתי להתאפק עד שיגיע יום שישי ונלך לראות את הסרט.
את הכרטיסים הזמנו בטלפון כמה שעות לפני הסרט, מה שהביא אותנו לשבת בשורה הלפני האחרונה בשני הכסאות הראשונים, מיקום שבהתחלה קצת התלוננתי עליו, אך בהמשך הוכיח את עצמו.
הסרט מדהים. פשוט מדהים. הייתי מרותקת למסך לאורך כל שלוש וחצי השעות שלו. אין ספק שהבמאי התעלה על עצמו בחלק הזה. גם המוזיקה מדהימה, וגם ניו זילנד לא נראתה מעולם יפה כל כך (שלא לדבר על אורלנדו בלום, לגולס בשבילכם).
אבל מה, אי אפשר לשכוח שאנחנו בישראל. בחצי השעה הראשונה של הסרט, נפתחה הלוך ושוב דלת האולם. קודם כל, כדי להכניס את המאחרים (הרי שעת ההתחלה זו רק המלצה). אחר כך, כי עובדי בית הקולנוע רצו גם הם לראות את הסרט. מה עשו? נכנסו ויצאו, נכנסו ויצאו, עד שכנראה המבטים הזועמים והמשפטים העוקצניים עשו את שלהם, והם הפסיקו.
אחרי שעברנו את המכשול הזה, ואחרי שעברה כבר שעה וחצי מתחילת הסרט, התחלתי לחוש, איך נאמר, לחץ בחלק מסוים בגוף. העובדים במזנון היו קצת מופתעים כשפרצתי החוצה לעבר השירותים (כאן בא לידי ביטוי יתרון המיקום – בקצה השורה), בדיוק לפני שפרודו נכנס למנהרה. לשמחתי הספקתי לחזור לפני שמשהו ממש קריטי קרה בסרט. מיותר לציין שרבע שעה לאחר מכן הוכרזה הפסקה.
(כאן המקום להפציר בכם לא לשתות יותר מידי כשאתם באים לראות את הסרט).
הייתי רוצה לבקש משהו מבעלי בתי הקולנוע: למה לחדש את ההקרנה כשחצי אולם עדיין נמצא בשירותים?! או שתחכו עד שכולם יחזרו משם, או שתבנו יותר תאים. תודה.
סוף הסרט באמת מרגש (לא, אני לא מתכוונת לקטע עם ליב טיילור). לא יכולתי שלא לחוש דקירה קטנה בלב כשעלו המילים: "the end". כמו שאמר אחד משותפיי ללימודים: קשה לעכל שמעכשיו לא יהיה לנו סרט שמחכים לו שיצא כבר.

שר הטבעות: שובו של המלך

בשבוע הבא ייערך מרתון של שלושת סרטי שר הטבעות בקולנוע רב חן (כמדומני) בתל אביב. המרתון יימשך עד 4 בבוקר. לא תמצאו אותי שם, לצערי. יש לי מבחן באוניברסיטה למחרת, שלא לדבר על יום עבודה. לאיפה נעלמו הימים בהם יכולתי להישאר ערה עד 5 בבוקר מבלי להניד עפעף, ואח"כ לישון עד מאוחר? השארתי אותם מאחוריי כשסיימתי את התואר הראשון, אני מניחה.
אני רק בת 25 ומרגישה כ"כ זקנה פתאום….