דחיינות
בשבועיים האחרונים הייתי בקורס בירושלים, שייעודו העיקרי הוא פיתוח אישי. כחלק מהקורס עברנו סדנה של חברת emotion שעיקרה תורת האונתולוגיה (תורת ה"יש").
לקחתי לעצמי כמה וכמה דברים מהסדנה. אחד מהם הוא נושא הדחיינות.
עם יד על הלב – יש אלפי דברים שאנחנו דוחים. חלק מהם יותר משמעותיים (למצוא עבודה, להפסיק לעשן וכו'), וחלק קטנים (לתלות את התמונה שכבר מחכה שנה, לסדר את הארון).
גם לי יש דברים שהייתי רוצה לממש ואני דוחה בכל מיני תירוצים – דיאטה, ספורט, תשומת לב למצב הכספי, יצירה… את התירוצים כולם מכירים: אין לי כוח, אין לי זמן, קר, חושך, אני עייפה, אני עסוקה וכו'.
אני מנסה לשים את הנושאים האלו בראש מעייניי ולא לאבד פוקוס מהם. עם קצת (הרבה) שכנוע עצמי, אני מקווה שאצליח.
חבר אמר לי משפט יפה לא ממזמן – לכולנו אותן 24 שעות ביממה. גם למדונה, גם לאלברט איינשטיין, גם לשוורצנגר וגם לג'ורג' בוש. לכולם אותה כמות שעות ביום. השאלה היא מה אנחנו עושים עם השעות האלו.
אני יודעת שעם השעות שלי אני עושה לא מעט – עובדת, לומדת, משקיעה בתחביבים. אני גם יודעת שאני צריכה לעשות בדק בית ולהסיר כירורגית את כל הדברים שגוזלים ממני זמן מיותר, שלא מקדמים אותי להיות מדונה או ג'ורג' בוש או אלברט איינשטיין.
צריך בשביל זה המון כוח, אבל אני חושבת שאני מוכנה לאתגר.