עפיפונים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: איריס ורשבסקי וחתולים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

איריס ורשבסקי המקסימה היא אמנית רב תחומית ומעצבת פנים. היא בעלת הסטודיו "יד אומן" בכפר סבא (שיש לו גם דף פייסבוק), שבו היא מלמדת אומנות (פיסול, ציור וקדרות) לילדים, נוער ומבוגרים, ורוקחת סדנאות ייחודיות, לצד הכנת פריטי מקוריים ומיוחדים בהתאמה אישית (הייתי בסטודיו שלה – זה אחד המקומות המהממים ביותר שיש). איריס היא גם מעצבת פנים – "דוחפת קירות". כמי שביקרה בביתה המעוצב – מדובר בבעלת טעם משובח ביותר, שמשלבת ביחד שני עיסוקיה ואף יוצרת ללקוחותיה פריטים Custom made ו-one of a kind.
לאיריס יש בלוג מלא השראה בשם Iris Design Life, בו היא כותבת על שני העולמות שלה, נותנת טיפים רבים והדרכות DIY (כמו למשל ההדרכה הזו לאהיל מכוסות חד פעמיות!), ועוד.

לכבוד יום הולדת 10 לבלוג, איריס החליטה לקחת השראה מאהבתי העזה לחתולים, וספציפית מהפוסט חתולים! חתולים!, כתבה פוסט מעולה ומלא בחתולים, ויצרה דמויות חתולים מהממות מחימר (בכל זאת – אמנית!).

תנו קפיצה לבלוג של איריס, לראות את החתולים שיצרה, ולקרוא פוסט כיפי ומלא בתמונות מצחיקות של חתולים.

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

 

איריס ורשבסקי - Iris Design Life

 

אתם חייבים לקרוא את הפוסט המעולה ומלא בחתולים בבלוג של איריס

חתולים! חתולים!

אין כמו חתולים. אין אין אין כמו חתולים. הם היצורים הכי מצחיקים, הכי חמודים ועם הכי הרבה אישיות בעולם.
לאחרונה נתקלתי בכמה לינקים לדפי אינטרנט קורעים מצחוק שמוקדשים לחתולים. מומלץ לפתוח בבוקר אפור – ולחייך. הכל יראה הרבה יותר טוב פתאום.

חתולים וספרים
מדובר בשני דברים שעליי מאוד אהובים, והתמונות הורסות.
זו התמונה שהכי אהבתי:

מקור התמונה: ktina

 

חתולים וקופסאות קרטון
חיבתם של חתולים לקופסאות קרטון ידועה לכל חובב ומגדל חתולים. התמונות בפוסט הזה לא רק הורסות, גם הכיתוב ממש ממש מצחיק 🙂 וכל מגדל חתולים יזדהה איתו.

מקור התמונה: Borrowed Periscope

 

The Kitten Covers
בלוג tumblr שמוקדש לדבר אחד בלבד – יצירה מחדש של  עטיפות של אלבומי מוזיקה – בגרסא החתולית. גאונות.
במיוחד אהבתי את העטיפה של Pablo Honey של Radiohead, כי אני אוהבת את Radiohead, אבל יש עטיפות גאוניות עוד יותר – למשל של קווין.
התמונה מהבלוג.

 

מיאו להמשך שבוע מוצלח!

אחווה

שחזור ספונטני של הפוסט המיתולוגי, שצולם כשאייל היה בן חודש. מחר יאיר יחגוג חודש להוולדו.

אחווה

שיחות על החיים עם אייל (#7)

אייל קופץ וצועק:
"יש לי אבא ואמא! יש לי אבא ואמא! אני צריך אבא ואמא!"… ממלמל משהו שאני לא שומעת…. "כדי שיעזרו לי!"
אני: "אייל, מה אמרת? למה אתה צריך אבא ואמא?"
אייל: "כי חתולי, כשהוא צריך להירגע, צריך לשים אותו בבוידעם, ואני לא מגיע לשם, כי אני נמוך, אז אני צריך שאבא ואמא ישימו אותו שם."
אני: " זהו? אין עוד סיבה שאתה צריך את אבא ואמא?"
אייל: "וגם אבא יכול לעלות על סולם".
אני: ובשביל מה עוד אתה צריך את אבא ואמא?
אייל: "זהו".
אני: "זה הכל? רק בשביל לשים את חתולי בבוידעם?"
אייל: "כן".
הערה 1: החתול דקסטר מאוד אוהב לעלות לבוידעם, ויום אחד כשהוא שרט את אייל, שמתי אותו בבוידעם ואמרתי לאייל שחתולי יירגע ואח"כ יחזור לשחק איתנו (כפראפראזה על כך שאייל הולך להירגע בחדר שלו כשהוא מתנהג לא יפה).
הערה 2: מסתבר שמצאתי את ייעודי בחיים. לשים חתולים בבוידעם.

שיחות על החיים עם אייל (#6)

אייל יהיה בן 3 בעוד חודש, וכל יום יש לו איזו יציאה חדשה שפשוט קורעת אותנו.
(לפני שבוע חזרתי הביתה מחדר הכושר, בדיוק כשבעלי רחץ את אייל)
אייל: אמא, איפה היית?
אני: הייתי בחדר כושר.
אייל: לא נכון, היית בעבודה.
אני: הייתי בעבודה, ואחר כך הלכתי לחדר כושר.
אייל: מישהו אמר לך?
אני: לא, רציתי ללכת, כי לעשות ספורט זה מאוד בריא.
אייל: מה זה ספורט?
אני: התעמלות, כשעושים פעילות עם הגוף.
אייל: אבל אני לא עושה ספורט בכלל.
אני ובעלי: אתה דווקא עושה ספורט. כל היום בגן אתה משחק, רץ וקופץ…
אייל (מבסוט עד הגג): נכון! אני עושה הרבה הרבה ספורט!
(אתמול, כשנסענו הביתה אחרי שלקחתי את אייל מהגן)
אייל: אמא, אני רוצה לחמניה.
אני: בסדר, אני אחנה ואז נקנה לך לחמניה.
אייל: אבל מהמאפייה שם, הרחוקה יותר.
אני: אין בעיה, אני אחנה ואז נלך למאפיה ונקנה לך לחמניה.
אייל: את תקני לי לחמניה, ואני אתן לך חתיכה, שתאכלי גם.
אני: תודה רבה, אייל, זה מאוד יפה מצידך.
אייל: אמא, אומרים "בבקשה" כשרוצים לקבל משהו. אומרים "תודה" אחרי שמקבלים אותו.
(אתמול היינו צריכים לקחת את החתול לווטרינר, ולכן תפסנו אותו והכנסנו אותו לכלוב שלו. אייל עומד מול הכלוב ומסתכל. בינתיים בעלי הלך להתלבש)
החתול מיילל יללות שבר (אם היה תרגום מחתולית, כנראה שזה היה "תוציאו אותי! תוציאו אותי!")
אייל: אתה לא יכול לצאת.
החתול ממשיך ליילל בטירוף
אייל: אתה לא יכול לצאת.
החתול מיילל עוד ועוד.
אייל: אתה לא יכול לצאת.
וכך הלאה….
(בעלי חוזר מהוטרינר בדיוק כשאני מסיימת לרחוץ את אייל. הוא לוקח את אייל לחדר שלו)
אייל: מי לקח אותי מהגן היום? (מסתכל אל בעלי ואז אליי) אמא! אז אבא, אתה קורא לי סיפור היום!

מצאו את ההבדלים

חתולי גדול…

וחתולי… פצפון.

זה מה שקורה כשאוכלים יותר מידי בליל הסדר…

חתול עם בטן גדולה!

מקווה שאתם לא סובלים מצרבת…
חג שמח!

איזה חתול

** אזהרה: קטע זה כולל חזרה מרובה על המילה "חתול", ואינו מיועד לאנשים שלא אוהבים חתולים **
החלטנו לעשות לחתול הקטן דיאטה.
האמת היא, שהחתול הקטן הוא בכלל לא קטן. בגלל שיש לנו 2 חתולים (דקסטר הג'ינג'י, בן שנתיים וחצי, וז'אן לוק השחרחר-אפרפר, בן שנה), אנחנו קוראים לאחד "חתולי גדול" ולשני "חתולי קטן". האמת היא ש"חתולי גדול" הוא אתלטי, ו-"חתולי קטן" (להלן, ז'אן לוק) הוא חתול שמנמן עם בטן לא קטנה בכלל (אבל מה, כזה מתוק!).
עד לא מזמן הם היו אוכלים מאותה צלחת. החלטנו להפריד בין הצלחות כדי לדאוג לכך שז'אן לוק יאכל את הכמות שהוא באמת צריך, ולא יזלול ככה סתם.
אבל איך מונעים ממנו מלהגיע לצלחת השניה?
דקסטר, החתול האתלט, מסוגל לקפוץ לגבהים מרשימים. ז'אן לוק, לעומת זאת, מסתפק בגבהים יותר ארציים… (בכל זאת, הבטן…)
לכן, החלטנו לשים את הצלחת של דקסטר על מייבש הכביסה.
זה עבד מצוין במשך כמה שבועות. אפילו היה נדמה לי שהחתול רזה קצת…
אתמול בלילה אני נכנסת למרפסת השירות, בה החתולים אוכלים, ומגלה את ז'אן לוק עומד על המייבש ומתעניין מאוד בצלחת של דקסטר.
שוד ושבר! איך הוא הצליח לקפוץ כל כך גבוה?!
נו, לא לחינם אני מתגאה שהחתולים שלנו חכמים. הוא פשוט קיצר מרחקים… קפץ על דלי, אחר כך על מכונת הכביסה, ומשם למייבש. חתול מתוחכם! ששום דבר לא יפריד בינו לבין האוכל שלו!
עכשיו נראה לי שהמקום הגבוה היחיד שנשאר זו הטלויזיה.

דקסטר בן שנתיים

לפני שנתיים אימצנו את דקסטר, שהיה אז חתול ג'ינג'י קטן בן 3 חודשים, רזה וחולה. בשנתיים האחרונות הוא הפך לחתול גדול, יפיפה, מטופח ומחונך, והכי חשוב – בן משפחה. למרות שגדלתי בחצר מושב מלאה בחתולים, דקסטר היה הראשון שלימד אותי מה זה באמת לגדל חיית מחמד: על אחריות, על דאגה (caring) ועל אהבה. אני מקווה שנכונו לנו עוד שנים רבות במחיצתו.

יום הולדת לדקסטר

ג'ינג'ר

ג'ינג'ר, מאת שרלוט ווק
טיילתי בקניון, בניסיון "לשרוף" קצת זמן, ונכנסתי לחנות "סטימצקי". לאחר שיטוטים כה וכה, נתקלתי בספר בשם "ג'ינג'ר", המיועד לפעוטות, ועל כריכתו מצויר חתול שדמה באופן מפתיע לדקסטר שלנו. אולי לא כל כך מפתיע, בעצם, כי הרי ג'ינג'ר באנגלית מקביל לג'ינג'י בעברית (לפחות אצל חתולים).
כמובן שישר התחלתי לדפדף בו.
בספר (החמוד ביותר) מסופר על ג'ינג'ר, חתול שחי לו בנעימים עם הילדה שמגדלת אותו. יש לו קערת אוכל וסלסילה משלו.
עד שיום אחד…. הילדה מביאה עוד חתול הביתה – חתול קטן ושחור (אמנם ז'אן לוק שלנו הוא אפור-שחור מפוספס, אבל זה מספיק קרוב). החתול הקטן והחוצפן אוכל לג'ינג'ר מהאוכל, תופס לו את הסלסלה, וג'ינג'ר לא ממש אוהב את זה.
מיותר לציין, שהסיטואציה הזו נראתה לי מאוד מאוד מוכרת!!! דקסטר עדיין לא התרגל לגמרי לז'אן לוק. הוא נאלץ להשלים עם כך שיש עוד יצור שמתחרה איתו על משאבי הבית: אוכל, מים, ליטופים ותשומת לב.
כמובן שבסוף, לאחר תהפוכות, שני החתולים בספר הופכים להיות חברים טובים.
אנחנו מקווים, שגם דקסטר וז'אן לוק יתקרבו אחד לשני, ויהיו חברים.
כמה חבל שחתולים לא יודעים לקרוא. אולי אם דקסטר היה קורא את הספר, הוא היה יכול להתכונן למצב החדש טוב יותר 🙂