עפיפונים

הריון שני זה לא הריון ראשון

מאיפה אתחיל? דבר ראשון, העייפות.
אני לא זוכרת שבהריון עם אייל הייתי כל כך עייפה כל הזמן. אולי הדחקתי את העניין, אבל אני פשוט לא זוכרת חוויה של עייפות כל כך עמוקה. חשבתי שזה יעבור אחרי השליש הראשון, אבל אני כבר באמצע חודש חמישי והעייפות מלווה אותי כמו צל. היא תמיד שם, מחכה להתנפל עליי. אני תוהה האם זה קשור לכך שמדובר בכל זאת בהריון שני ויש בבית ילד (מהמם! אם יורשה לי להוסיף) שדורש את תשומת הלב שלי ואת הכוחות שלי (שזה כמובן לגיטימי והגיוני ומובן לחלוטין), ואת זה לא היה לי בהריון הראשון. בנוסף לכך, אני מניחה שהלחץ והאינטנסיביות בעבודה שלי (ואני מאלו שאוהבים ופורחים במצבי לחץ ואינטנסיביות) גם נותנים את אותותיהם עליי מבחינה פיזית. כל אלו (ועוד?) גורמים לכך שאני פשוט מותשת, מוצאת את עצמי (למעשה בעלי מוצא אותי…) רדומה על הספה בסלון תוך שניות (איפה הימים שהחזקתי עד 1 בלילה וחייתי על 5-6 שעות שינה?). פשוט עייפה, עייפה, עייפה…
דבר שני, תדמית הגוף.
אני זוכרת שבהריון עם אייל פשוט פרחתי. הייתי מאושרת ומבסוטה לחלוטין מהחיים. חשבתי שאני פשוט נראית נהדר, וגם קיבלתי הרבה מחמאות.
הפעם, זה פשוט לא הולך לי. בסוף השבוע האחרון "יצאה" לי הבטן ועברתי למכנסי הריון. אמנם אני מקבלת הרבה מחמאות, מתלבשת יפה (בהשוואה להריון הראשון בו לבשתי בעיקר טריינינגים…) וגם לא גדלתי כל כך (המידה במכנסיים לא השתנתה), אבל אני ממש לא מרוצה. קשה לי להתרגל לבטן ההריונית ש"יצאה" לי, אני כל הזמן מוטרדת מאיך שאני נראית, בודקת את עצמי מכל הכיוונים ותוהה מה אנשים אחרים חושבים עליי. בעלי חושב שקצת השתגעתי וגם חברות לא מבינות מה אני רוצה מעצמי, הרי אני נראית נהדר.
זה מאוד לא נעים ואני לא מצליחה להשתחרר מזה.
חברה הציעה לי לעשות קצת צילומי הריון כדי לנסות לשפר את התדמית שלי בעיני עצמי. אולי היא צודקת. בינתיים קשה לי עדיין להסתכל על צילומים שלי מטיולים שעשינו בשבועיים האחרונים. הבטן נראית לי כל כך לא קשורה לכלום…
דבר שלישי, הדאגות.
בהריון עם אייל לא דאגתי. הייתי בטוחה בעצמי, ביכולותיי ובעובדה הפשוטה שיהיה טוב.
אמנם אייל היה ועודנו תינוק וילד מדהים, נוח מאוד וכייפי, פשוט מלאך קטן, אבל השנה הראשונה היתה מאוד מאוד קשה מהמון סיבות (החלמה מלידה קשה, בעיות הנקה, מלחמת לבנון השניה בה נטלתי חלק, מעבר לעבודה חדשה, חברים ובני משפחה שפשוט "נעלמו" ויש עוד). אמנם עכשיו אני מחוזקת יותר, ואני מניחה שאדע להתמודד עם בעיות כאלו בצורה טובה יותר, אבל זה לא יהיה פשוט. יש לי גם חששות מהאחריות הגדולה שמתווספת יחד עם החבר החדש במשפחה, ההשפעה של המצב על אייל, כיצד נסתדר מבחינה לוגיסטית עם 2 ילדים, איך תהיה הלידה…
חשבתי שכשאתחיל להרגיש תנועות, כל הבעיות והחששות איכשהו יתעמעמו, אבל זה לא קרה. אולי כשיגיע האביב? אולי בשליש השלישי? ואולי זה לא נרגע לעולם…
ואני גם חושבת על כך שאנחנו רוצים 3 ילדים. מה יהיה בהריון השלישי?

בייבי 2.0

את הרוב שכחתי. אני לא באמת זוכרת אחד לאחד מה זה אומר להיות אמא של תינוק קטן. החיים במחיצת אייל, שנתיים ו-10 חודשים, מלאים וגדושים בשירים, פאזלים, יצירה, סיפורים, דיבורים ומשפטי מחץ. איך אפשר לזכור מה קרה לפני? (ולדעתי עדיף ככה)
לפני כמה ימים אייל ביקש לראות תמונות של עצמו כשהיה קטן ("כשהייתי תינוק"). הבטתי בהן יחד איתו, ונדהמתי לראות עד כמה גדל והשתנה (למרות שעוד אז היה אפשר לראות כמה שהוא מדהים), ועד כמה שכחתי…
אני בהריון, שבוע 16 (אוטוטו מסיימת חודש רביעי). ב-29 במאי, חג שבועות, עתיד להיוולד לאייל אח קטן (הוא עוד לא יודע על זה).
קיווינו שהפעם תצא בת, אבל מה שוות התוכניות שלנו? קשה לי לעכל שעוד פלוס-מינוס 5 חודשים אהיה אמא לשני ילדים, שני בנים. אני מקווה שיהיה ביניהם קשר טוב, ושיהיו חברים קרובים. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי שזה יקרה.
ואני מקווה שהפעם הילד יצא לפחות קצת דומה לי 🙂
(אייל הוא העתק של בעלי, למרות שבאופי הוא דומה לי יותר)

צילום אולטרסאונד מהסקירה המוקדמת

מפלצות

יש מפלצות בחדר של אייל. גם אריה. אייל ראה אותם וסיפר לי.
יש מפלצות קטנות, אותן האריה לפעמים טורף, ויש מפלצות גדולות.
אייל הסביר לי שניתן להבריח אותם, אם לוקחים פנס ונותנים להם מכה עם השפיץ שלו. אחר כך אפשר לצעוק "קישטה", והמפלצות בורחות.
אני הצעתי, שמכיוון שהמפלצות מפחדות מאור (הרי כשיש אור אין מפלצות, נכון? רק כשיש חושך הן מגיעות), הכי טוב לקחת פנס ולהאיר עליהם. הם מפחדות מהאור של הפנס ויודעות שלא לחזור.
גם מהאור של מנורת הלילה הן מפחדות, ובגלל זה הן לא מתקרבות לראש של המיטה.
ניסינו את השיטה הזו ערב אחד, וראינו כי טוב. אייל לקח את הפנס הקטן שלו והעיר לכל הכיוונים, ואחר כך הלך לישון מיד בלי שום קונצים ובעיות.
כך זה נמשך כבר שבוע. אייל מנפנף בפנס, מבסוט לחלוטין, ואז הולך לישון בלי ציוצים.
הלוואי שאת כל המפלצות והבעיות בחיים היה אפשר לגרש ככה.