עפיפונים

למה לא לעשות את זה טבעי?

בהמשך לפוסט הקודם ("מרוגזת"), לאחרונה אני יותר ויותר "מושכת אש" עקב רצוני ללדת בלידה טבעית.
לידה טבעית, מבחינתי, היא לידה ללא התערבויות, ללא אפידורל או משככי כאבים כימיים אחרים, ובלי להיות מחוברת לכל מיני מכשירים משונים שיגבילו את התנועה שלי. אני מעונינת לנהל את הלידה שלי, ולא להיות מנוהלת. כמובן שהלידה יכולה להתפתח לכיוונים שלא תלויים בי (צורך בזירוז, מצוקה עוברית וכו'), אבל כל עוד אוכל – אני מעוניינת "לעשות את זה טבעי". מקסימום, תמיד אוכל להחליט בזמן אמיתי – שלא.
ככל שאני חושבת על זה יותר, אני יודעת שלידה טבעית פשוט מתאימה יותר לאופי שלי – אני שונאת בתי חולים, אוהבת להיות בשליטה, עקשנית ולא מוכנה שיחליטו בשבילי. אני יודעת שאני מעדיפה לסבול כאב ולדעת מה קורה איתי, מאשר לא להרגיש כלום ולא להיות מודעת למה שקורה בגופי. זאת אני וזה מה שמתאים לי.
לסביבה שלי זה לאו דווקא מתאים, מסתבר… יש כמובן את אלו שתומכים (ועל כך – תודה!), אבל מכל השאר אני מקבלת תגובות שנעות בין גיחוך ("נראה איך תסתדרי בלי אפידורל") לבין מחשבה שאני כנראה משוגעת.
מה לא אמרו לי? שאפידורל זו מילת הקסם. שדבר ראשון אני צריכה לדרוש אפידורל. שאני לא אוכל לעמוד בזה בלי אפידורל. שבסוף אני אראה שכדאי לקחת אפידורל. ואולי בכלל עדיף קיסרי ולגמור עם זה.
נו באמת, חברים. אתם כנראה ממש לא מכירים אותי. לא אמרתי כבר שאני בחורה עקשנית שלא מוכנה שיחליטו בשבילי? עם כזה קמפיין לאפידורל, אתם רק גורמים לי להתבצר בהחלטה שלי. שיווק אגרסיבי לא עובד עליי, חמודים 🙂

מרוגזת!

כנראה שנשמר בי יותר מניצוץ קטן של תמימות, כי אני פשוט לא מבינה למה אנשים מעדיפים להגיד דברים לא נחמדים במקום לפרגן. אני לא מבינה למה אנשים מעדיפים לשחות בקנאה וברוע, במקום לבוא ממקום נקי.
אני קוראת כל כך הרבה סיפורים, וגם חווה כמובן על בשרי, על דברים איומים שאנשים מסוגלים להגיד לנשים תמימות, רק כי הן בהריון. על מה לא מעירים? על גודל הבטן, על המשקל, על עור הפנים, על ההתמודדות היומיומית, על אופי הלידה בה את מעונינת, על בית החולים שבחרת ללדת בו, ועל המקום שממנו הזמנת את הריהוט לחדר של הילד.
כי יש אנשים מסוימים שאם, חס וחלילה, את עושה את אחד מהדברים האלה שונה מהם, או יותר גרוע, טוב מהם, ישר הם מרשים לעצמם להתיר את דמך ולהתחיל להסביר לך למה את טועה.
החלק העצוב הוא, שיש אנשים שעושים את זה בלי לשים לב בכלל. אם הם היו רואים את עצמם מהצד – הם היו מתפלצים.
כל זה ממש מביך ומרגיז אותי. מעולם לא העלתי על דעתי לבקר מישהו בפניו על בחירות שעשה, גם אם הבחירות האלו שגויות לדעתי, או נובעות מפחד או ממידע לא נכון. מעולם לא העלתי על דעתי להעיר למישהו בפניו על צורתו החיצונית בצורה כל כך בוטה. למה בכלל להביא את עצמך למצב שבו אתה יורק כל כך הרבה רעל?
אז אמנם אני עדיין לא מבינה את כל זה, אבל החלטתי להפסיק לתהות. אנשים נכבדים, תקפצו לי כולכם. אני אלד איפה ואיך שאני רוצה, גם אם זה לא בדרך ובמקום שאתם חושבים שכדאי לי. אני אעשה קניות איפה שבא לי. חוץ מזה, אני נראית מהמם ויש לי הריון נהדר. צר לי כל כך שקשה לכם עם זה, אבל זה מה שיש. אתם יכולים להנות כמוני, או לשחות בכל הרעל שלכם. בחירה שלכם.

2005-2006

סוף שנת 2005 ותחילת שנת 2006 אופיינו בהצטננות ארוכה (שעדיין לא עברה), ובחוסר מוטיבציה לעשות משהו, מלבד לבשל ולהיות בהריון.
מצבי המנטלי באמצע החודש השמיני מזכיר מאוד את החורף הישראלי: יש ימים של שמש, שבהם אני מבריקה, מביאה את כל אוני האינטלקטואלי לידי ביטוי מושלם, ומרגישה מצליחנית ועל גג העולם. יש ימים של גשם, שבהם אני מנסה להיזכר מה בדיוק אמרו לי לפני שתי דקות, מנסה להיזכר במה בדיוק ניסיתי להיזכר, ואיפה שמתי את… מה שזה לא היה.
אבל די עם קשקושי ההריון. שנת 2005 היתה שנה מצוינת לדעתי. כנראה שבגרף של החיים, שנת 2003 היתה נק' מינימום, ומאז אני רק עולה (אני מקווה שהגרף לא יתחיל לרדת שוב מתישהו). אני בהחלט מרגישה שעשיתי קפיצת דרך גדולה, גם מבחינת הישגיי וגם מבחינת החיבור שלי לעצמי. אני גאה בעצמי!

לפני שנה הצבתי לעצמי מטרות. בואו נראה מה נהיה:
1. לרדת במשקל ולעשות כושר: בואו נגיד שניסיתי….
2. הרחבת המשפחה: ביטני התופחת מעידה על ההצלחה בתחום.
3. להמשיך לבלות: בהחלט התמחנו בנושא הזה השנה. ראינו הרבה הצגות ומופעים, יצאנו לנופש מס' פעמים, ובילינו עם חברים. האתגר האמיתי יהיה לנסות לשמור על אותה רמה גם עם תינוק.
4. לקדם ולשווק את עצמי: מצד אחד, אני חושבת שבהחלט הצלחתי לשווק את עצמי במקום העבודה שלי (הוכרזתי כעובדת מצטיינת). מצד שני, אני מרגישה שיש לי דרך ארוכה עוד לעשות. התהליך צריך להתחיל בשיווק שלי כלפי פנים (כלומר מול עצמי), ובזה אני לא כל כך טובה.
5. דימוי עצמי והערכה עצמית: יש שיפור מסוים, צריך עוד לעבוד על זה לא מעט.
6. תחביבים: בבישול השקעתי, את היצירה די זנחתי, וקשה לי עם זה.
7. ציונים גבוהים: הצלחתי. יש לי ממוצע מעל 90 ואני מרוצה.
8. ימי חופש: ניצלתי אותם כל כך בחוכמה, שבדצמבר נשארו לי מלא ימים. שווה.
9. שינה, אוכל, נפש: אני לא ישנה מספיק, אוכלת בסדר, ומשתדלת להישאר רגועה.
10. לכתוב יותר בבלוגים: לא נעים לי, אבל נכשלתי בגדול… חוץ מבלוג הבישול, אולי.

המטרות לשנת 2006 נגזרות למעשה מהמטרות לשנת 2005. התחלתי לקדם כל מיני דברים, והמטרה היא להמשיך במגמה הזו. שנת 2006 תהיה גם השנה הראשונה בחיי כאמא, וגם זה מעלה כל מיני מחשבות.

1. להגיע למשקל שאהיה מרוצה ממנו, ואוכל לשמור עליו לאורך זמן.
2. לעבוד על ההערכה העצמית שלי. לתת לעצמי יותר קרדיט. לקדם את עצמי.
3. להאמין בעצמי ולפעול לפי האינסטינקטים והעקרונות שלי, גם אם הסביבה לאו דווקא מפרגנת.
4. לזכור שהמושג "משפחה" לא מתייחס רק לילד, אלא גם להורים כבני זוג.
5. לא להזניח את עצמי והעיסוקים שלי.
6. להנות, להנות, להנות. הנסיעה לא שווה אם לא נהנים מהדרך.

אני מאחלת לכולכם שנה נהדרת, מעצימה ומהנה!