עפיפונים

תובנות ותכניות לשנת 2016

שנת 2015 היתה שנה מעניינת. הלידה של איתמר כאילו פתחה אצלי חלון במחשבה ובנשמה. למדתי הרבה מאוד דברים השנה, בעיקר על עצמי, אבל לא רק. אני כבר בת 37. אני מרגישה שאני "מדויקת" יותר. חדה יותר. מבינה יותר. רואה את הדברים בצורה צלולה יותר. זה לא היה תהליך פשוט. זה כאב לפעמים. בשורה התחתונה התוצאה חיובית.

השנה הבנתי ש:

1. יש דברים שפשוט לוקח להם זמן להסתדר כמו שאני רוצה. צריך רק להכין את השטח ואז לחכות בסבלנות.

2. יש דברים שבחיים לא ישתנו ולעולם לא יהיו כמו שאני רוצה. אני צריכה ללמוד להרפות. זה קשה לי.

3. אני בן אדם טוב. גם אם אני לא תמיד מאמינה בזה.

4. אני צריכה להיות בסביבת אנשים שאני מעריכה ורוצה להיות כמותם. שעושים דברים טובים, תורמים, משיגים ומגשימים. שנחמדים אליי. להתרחק מכל השאר.

5. עיצוב, אוכל, חפצים – הם מאוד Over-rated לטעמי.

6. פחות טלוויזיה, הרבה יותר ספרים.

7. אושר עבורי הוא לא נסיעות לחו"ל וקניות. הוא בעלי והילדים.

 

השנה כמעט ולא כתבתי בבלוג. חלק מזה נובע מהלידה של איתמר והצורך שלי להתנתק קצת מהמדיה הזו, אותה החליף הפייסבוק. באופן כללי אני גולשת יותר ויותר מהנייד, ויושבת פחות מול המחשב האישי הנייח, גם כי שעות העבודה שלי צומצמו מאוד השנה בגלל שאני בבית עם איתמר. חלי גולדנברג כתבה פוסט יפה בשם "מפלצת המיידיות" שאני מאוד מזדהה איתו. קצת לקחתי לעצמי חופשה מכל הציפיות והתכניות, השקעתי יותר בעצמי, ועכשיו אני מרגישה שאפשר קצת לדהור קדימה. יש לי תכניות ל2016.

אני רוצה לעשות הסבת אקדמאים להוראת מתמטיקה לבגרות. נראה לי שזה ממש ממש יתאים לי.
אני רוצה לבלות יותר ולאכול פחות. ירדתי 17.5 ק"ג ואני רוצה לרדת עוד 12 ק"ג לפחות, וסה"כ 30 ק"ג לפחות מאז שהתחלתי.
אני רוצה להשקיע בבלוג הזה. אני מתגעגעת לזמנים שבהם כתבתי פוסטים אישיים, כמו אחרי הלידה של יאיר. אני רוצה לחזור לזה, אבל שהם יהיו שמחים יותר, לא כמו אז.
אני רוצה לשנות את העיצוב של הבלוג. סוף סוף ירד לי האסימון שהפונט פה באמת נורא קטן.
אני רוצה לכתוב על ספרים שאני קוראת (אני קוראת המון) ועל הורות לילדים מחוננים.
אני רוצה לעשות את התכנית "לשחרר את המליונר שבפנים" של יונית ורבר, ולהגיע לחופש כלכלי, כמוה.
אני רוצה לעשות סדר בבית, ולהיפטר מכמה שיותר חפצים. אני מאמינה שזה יעזור לי לעשות גם סדר בראש ולהיפטר מסכמות ואמונות מגבילות.
אני רוצה לאכול פחות שוקולד. אני לא אוכלת הרבה, אבל מרגישה שזה עקב האכילס שלי.
אני רוצה לבלות יותר. מוזיקה, סרטים, צחוק וריקודים.
אני רוצה לעשות יותר ספורט וללמוד לרוץ.
אני רוצה להיות אני בלי להרגיש שזה לא בסדר מצידי.

ואם אני רוצה את זה, אז אגרום לזה לקרות.

שנת 2016 מעולה לכולכם. מבטיחה להיות פה יותר. מקווה שלא התייאשתם ממני.

מסרים לחיים:

זה מ-Frozen ולכן זה נכון.

זה מ-Frozen ולכן זה נכון.

צריכה לומר את זה לעצמי כל יום. (אמה ת'ומפסון, גם את, דרך אגב)

צריכה לומר את זה לעצמי כל יום.
(אמה ת'ומפסון – גם את, דרך אגב)

35 עד גיל 35 – עדכון סטאטוס

עוד פחות מחצי שנה אחגוג את יום הולדתי ה-35, ולכן בהחלט כבר הגיע הזמן לחזור לרשימה שהכנתי – 35 עד גיל 35, ולראות מה המצב. במהלך החודשים האחרונים היה לי משבר קט סביב הרשימה הזו. כללתי כאן לא מעט דברים שקשורים ליצירה ובישול, ופתאום הרגשתי שממש, אבל ממש, לא בא לי לעשות אותם. סיכמתי עם עצמי לתת לזה זמן, כי אולי החשק יחזור, ומקסימום אם לא – להחליף ביעד אחר. החיים גמישים והיעדים שלנו יכולים וצריכים להשתנות בהתאם. בסוף החלטתי להישאר עם הרשימה הנוכחית כי הרגשתי שצ'אקרת היצירה בכל זאת נפתחת לה 🙂

אז הנה סיכום של הסטאטוס הנוכחי.

1. לחזור למשקל בו הייתי לפני הלידה של יאיר – עובדת על זה. ראו את הפוסט "הזכות להיות רזה". בכל מקרה, החלטתי שגם אם לא אגיע למשקל המדויק עד גיל 35, כל צעד שאני עושה בכיוון הוא ניצחון. המטרה היא להשתחרר מהתלות הרגשית באוכל, וזה יותר חשוב ממספר כזה או אחר.
2. הופעה של דניאלה ספקטור
3. הופעה של דודו אהרון
4. הופעה של אייל גולן / משה פרץ / ישי לוי / זמר מזרחי אחר – עדיין מחפשת בנרות כרטיסים במחיר נורמאלי להופעה של אייל גולן/משה פרץ באזור המרכז. 
5. הופעה של יגאל בשן – הצלחתי להזמין כרטיסים! ההופעה ביולי.
6. הופעה של דני רובס – היה מדהים. מומלץ בחום.

בהופעה של דני רובס

בהופעה של דני רובס

7. לקרוא עוד ספר של אסימוב – קראתי את "אני, רובוט". ספר מעולה, שהקשר בינו לבין הסרט (בעל אותו שם) אינו קיים.
8. לקרוא את שר הטבעות – קראתי את הספר הראשון, שהיה משעמם טילים, כך שאין לי כוונה לקרוא את השאר. משחררת את המשימה הזו.
9. לקרוא את משחקי הכס
10. להשלים לקרוא את שאר ספריה של ג'יין אוסטן (מנספילד פארק, אמה, נורת'נג'ר אבי). לראות את הסרטים זה לא נחשב.
11. ללמוד סריגת קרושה
12. ללמוד לתפור במכונת תפירה
13. לבקר שוב בלונדון
14. ללמוד לרקום – עשיתי סדנת לבד אצל מיקולה, ומסתבר שאני בעצם דווקא יודעת לרקום… אז קניתי לי pattern של תמר נהיר ינאי שאני הולכת לנסות לרקום אותו. פרטים בהמשך.
15. להתחיל אימוני ריצה, עד שאהיה מסוגלת לרוץ 5 ק"מ רצוף – התחלתי עם זה, והפסקתי בגלל כאבי שרירים וגב שפשוט גמרו אותי. אני עושה עכשיו יוגה ופילאטיס לחיזוק הגוף, ומתכוונת להתחיל אימוני ריצה שוב בקרוב.
16. לעשות גאראג' סייל ולהיפטר מכל החפצים המיותרים שאנחנו אוגרים ולא משתמשים בהם
17. למצוא לעצמי עיסוק עצמאי שאני אוהבת ויכולה להתפרנס ממנו – אני עובדת בחצי משרה מהבית כפרילאנסרית בעבודה  שאני מאוד אוהבת. רק שימשיך ככה. במקביל אני מחפשת עוד מקורות להכנסה פאסיבית.
18. סשן צילום זוגי עם בעלי בסגנון engagement shooting session
19. סשן צילום משפחתי עם בעלי והילדים – קנינו קופון. צריכים לקבוע מועד.
20. להתנסות במלאכת האוריגמי
21. ללמוד לעבוד עם פוטושופ ו/או אילוסטרייטור
22. להתמיד בפעילות ספורטיבית באופן קבוע לפחות 4 פעמים בשבוע – אני עושה פעם אחת בשבוע yogawalk, פעמיים זומבה ועכשיו הוספתי פילאטיס מכשירים פעם בשבוע. סך הכל 4 פעמים. הייתי רוצה להוסיף גם עוד אימון הליכה/ריצה.
23. ללמוד להכין מקרונים
24. לאפות חלה
25. לשים אייליינר
26. ללמוד להכין חותמות
27. לאפות עם שמרים – אפיתי חלה. צריכה עוד להשתלם בנושא.

 

חלה

28. להשתתף במירוץ כלשהו, ולהשלים אותו.
29. להוציא e-book של מתכונים
30. לקשט את הבית ולעשות יצירה עם הילדים לפני כל חג – אולי זה לא קורה לפני כל חג, אבל אנחנו פחות או יותר בכיוון.
31. לאפות לחם
32. להכין סביצ'ה
33. להכין קרפצ'יו
34. ללמוד לעשות "על האש" ולהזמין חברים למנגל
35.  לארגן לעצמי חדר עבודה נורמאלי

35 עד גיל 35

התחלתי את הרשימה הזו לפני חצי שנה בערך, בהשראת רשימה דומה שראיתי באחד הבלוגים שאני עוקבת אחריהם (שכחתי איזה). מדובר ב-35 משימות שאני רוצה להשלים עד גיל 35. יש כמה משימות שכבר השלמתי, כפי שאתם רואים, אבל עוד היד נטויה, ועכשיו יש לי פחות מ-10 חודשים להשלים את השאר. חלק מהמשימות הן קצת יותר הרות-גורל מאחרות, אבל לכל משימה יש את החשיבות שלה. אני מקווה שהרשימה הזו תעזור לי להיות בפוקוס ולשמור על הכיוון שלי.

ואם בא לכם לעזור לי בהגשמת אחת המשימות… אתם בהחלט מוזמנים 🙂

1. לחזור למשקל בו הייתי לפני הלידה של יאיר
2. הופעה של דניאלה ספקטור
3. הופעה של דודו אהרון
4. הופעה של אייל גולן / משה פרץ / ישי לוי / זמר מזרחי אחר
5. הופעה של יגאל בשן
6. הופעה של דני רובס
7. לקרוא עוד ספר של אסימוב
8. לקרוא את שר הטבעות
9. לקרוא את משחקי הכס
10. להשלים לקרוא את שאר ספריה של ג'יין אוסטן (מנספילד פארק, אמה, נורת'נג'ר אבי). לראות את הסרטים זה לא נחשב.
11. ללמוד סריגת קרושה
12. ללמוד לתפור במכונת תפירה
13. לבקר שוב בלונדון
14. ללמוד לרקום
15. להתחיל אימוני ריצה, עד שאהיה מסוגלת לרוץ 5 ק"מ רצוף
16. לעשות גאראג' סייל ולהיפטר מכל החפצים המיותרים שאנחנו אוגרים ולא משתמשים בהם
17. למצוא לעצמי עיסוק עצמאי שאני אוהבת ויכולה להתפרנס ממנו
18. סשן צילום זוגי עם בעלי בסגנון engagement shooting session
19. סשן צילום משפחתי עם בעלי והילדים
20. להתנסות במלאכת האוריגמי
21. ללמוד לעבוד עם פוטושופ ו/או אילוסטרייטור
22. להתמיד בפעילות ספורטיבית באופן קבוע לפחות 4 פעמים בשבוע
23. ללמוד להכין מקרונים
24. לאפות חלה
25. לשים אייליינר
26. ללמוד להכין חותמות
27. לאפות עם שמרים
28. להשתתף במירוץ כלשהו, ולהשלים אותו.
29. להוציא e-book של מתכונים
30. לקשט את הבית ולעשות יצירה עם הילדים לפני כל חג
31. לאפות לחם
32. להכין סביצ'ה
33. להכין קרפצ'יו
34. ללמוד לעשות "על האש" ולהזמין חברים למנגל
35.  לארגן לעצמי חדר עבודה נורמאלי

עוד שנה

השנה האחרונה היתה שנה מעורבת. מצד אחד, ילדתי את יאיר ההורס בלידה שהיתה ממש חוויה מתקנת. אייל צמח להיות ילד עוד יותר מדהים ממה שהוא כבר. הייתי פעמיים בחו"ל. היו לי פרויקטים מעניינים בעבודה.
מצד שני, עליתי המון בהריון ונו, זה לא יורד. בכלל, ההריון לא היה כ"כ כייפי. אני לא ישנה טוב. אני לא אוכלת טוב. המוח שלי הולך ומתנוון בחופשת הלידה הזו. התאכזבתי מכל מיני אנשים. אני מניקה כל שעתיים. אני מותשת.
כל שנה אני מציבה לעצמי כל מיני מטרות. השנה, מטרת העל היא לחזור להיות אני כמו שאני מכירה את עצמי:
א. לרדת במשקל. אני רוצה שוב להיות חתיכה כמו שהייתי לפני שנתיים.
ב. לחזור לעשות ספורט. אני ממש מתגעגעת למכשיר האליפטי בחדר הכושר, וכמובן לחוג היוגה הנשית של גיתית.
ג. לחזור לטיולים המשפחתיים. בסוף ההריון כבר בקושי יכולתי ללכת, אחר כך התחיל הקיץ הנורא, אבל עכשיו מזג האוויר טוב והגיע הזמן לצאת לטבע!
ד. לפתוח דף חדש בתחום הסדר והארגון הביתי. לא יכול להיות שאמא ל-2 ילדים תמשיך לחיות כאילו היא סטודנטית. די לבלגן!
ה. אני חייבת להתחיל ללכת לישון יותר מוקדם. 2 בלילה זו לא שעה לאמהות.
ו. אני לא כוססת ציפורניים כבר 4 חודשים. מחזקת את עצמי להמשיך במגמה.
ז. להמשיך לתחזק את הבלוגים שלי והטוויטר שלי. אני נהנית מכך מאוד, ומקווה שאצליח לקדם אותם השנה. יש לי תחושה טובה לגבי העניין – במיוחד בקשר לבלוג הבישול שלי. בנוסף, הצטרפתי לצוות הכותבים של הבלוג "המסביר לצרכן" (בלוג צרכנות). מקווה לעשות שם חיל (יחד עם זיגמונד, גיא ועמיעד)
זהו. הגיע הזמן להדליק את מנועי הוונדר וומן שלי ולטוס!
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.

יום הולדת 30

חודשיים עברו להם ביעף, והיום הגדול הגיע. אתמול מלאו לי 30.
מצד אחד זה נשמע לי המון, מצד שני זה נשמע לי ממש צעיר, ומצד שלישי – ממש לא אכפת לי. בשבוע שעבר שאלתי מוכרת בחנות בת כמה אני, היא צימצמה עיניים, הביטה בי בריכוז, וניחשה – 22?
אני לא מרגישה שאני צריכה לעשות חשבון נפש, ספירת מלאי או להביט אחורה בזעם/ייאוש. מה שהיה – היה. מה שיהיה – יהיה לטובה. אני זורמת הלאה.
כל שנה אני עושה רשימה של יעדים לשנה הקרובה – לרדת במשקל (איך זה לא משתנה…), לבלות יותר, להקדיש יותר זמן לעצמי, וכו' וכו'. עייפתי מכל זה. החלטתי להגדיר יעד על לשנה הקרובה – לדאוג שיהיה לי טוב. מבחינתי זה אומר הכל – לשמור על הבריאות שלי, להתרחק משואבי אנרגיות וזללני זמן, ופשוט ליהנות מהחיים.
בעלי המקסים ארגן לי שלל מתנות, פינוקים ופעילויות מגניבות לכבוד יום ההולדת, כך שאני מתחילה את השנה הזו בתחושה נהדרת וכיפית – מקווה שכך היא גם תימשך.
<פינת הגיקית>
נכון ש-30 הוא מספר נהדר? קודם כל הוא עגול – כלומר מתחלק ב-10. דבר שני, הגורמים הראשוניים שלו הם 5, 3, 2, שמהווים את תחילתה של סדרת המספרים הראשוניים, שזה מאוד נחמד.
< / פינת הגיקית>
אייל הכין לי ציור בגן לכבוד יום ההולדת. מדברי האמן על היצירה: "אמא, רציתי ורוד, כדי שזה יהיה יפה". הילד כבר מבין מה נשים רוצות.

מזל טוב מאייל

אוטוטו 30

(בואו נתעלם מהעובדה שלא כתבתי כאן מיליון שנה בערך. I had my reasons.)
לא ברור לי איך זה בדיוק קרה, אבל ב-2 בנובמבר אחגוג את יום הולדתי ה-30.
אני בטוחה שיש כאן בלבול מסוים, כי לפי הספירה שאני עשיתי, אני בת לא יותר מ-25. לפחות ככה נראה לי. גם הסביבה עדיין מתבלבלת וחושבת שאני הרבה יותר צעירה ממה שאני באמת (כבר קרה שנתנו לי 16, אבל זה היה כשהייתי 5 קילו פחות).
כן, הגיל הזה מבלבל אותי. מצד אחד – מה אכפת לי? בסך הכל מספר. אני לא מרגישה לחץ כלשהו או איזשהו רצון לעשות חשבון נפש. הרי בכל מקרה אני עושה חשבונות נפש כל שני וחמישי.
מצד שני – גיל 30, רבאק! 30! איך זה קרה?! מתי זה קרה?! מה עשיתי בזמן הזה?! (האמת שדי הרבה – תואר שני, עבודה, ילד…) הרי לפני שניה הייתי בת 22! מקסימום 24! איך שהזמן עובר, תשמעו…
אני זוכרת את אמא שלי בת 30. הייתי אז בת 7. ועכשיו אני בגיל הזה? לא ברור לי כל העסק, פשוט לא ברור.
גם כשאני מסתכלת על אייל לא ברור לי איך הזמן עבר כל כך מהר. הילד הגבוה הזה, הגדול, בן שנתיים וחצי, לובש תחתונים (גמול), מדבר שוטף, רץ – הוא יצא ממני? הוא לא היה קטן כזה רק לא מזמן? הוא כבר מגיע לי עד תחילת האגן. עוד כמה שנים וכבר יהיה בגובה שלי.
אז זהו, אני עוד מעט בת 30. עדיין לא ברור לי אם השגתי כל מה שרציתי ואם אני איפה שאני רוצה להיות, אבל עזבו את כל זה. מה שבטוח, זו סיבה מעולה לחגיגה, וחגיגות אני אוהבת 🙂

2007-2008

שנת 2008 נפתחה באופטימיות גדולה. אני ובעלי יצאנו לבלות בליל הסילבסטר (טאפאס בר + הופעה וריקודים), למחרת היה לי יום נחמד בעבודה, והרגשתי מצוין. הרגשתי שעם פתיחה כזו, הולכת להיות לי שנה נהדרת.
כמובן שיום לאחר מכן קיבלתי על הראש בקטנה מהמציאות, ועברו עליי יומיים לא נעימים בכלל. לסוף השבוע כבר הגעתי מכווצת. מצד שני, אני עדיין אופטימית. אני מקווה שהיומיים האלו לא היו מייצגים.

לפני שנה הייתי אצל נומרולוג שאמר לי ש-2007 תהיה שנה בסימן של למידה (שנה של 3). הוא צדק. אם להגדיר את השנה האחרונה במילה, היא היתה שנה מלמדת. אני לא מתכוונת למלמדת במובן של לימודים אקדמיים. אני מתכוונת לשיעורים שהחיים לימדו אותי. חלקם (רובם?) קשים ולא נעימים, פוקחי עינים בצורה הברורה ביותר. חלקם מחזקים ומעודדים.

שנת 2008 היא שנת ה-30 לחיי, ואני שואלת את עצמי אם אני במקום שבו אני רוצה להיות. מבחינת רשימת הציפיות הפולנית, השגתי כמעט הכל – תארים, בעל, ילדים, קריירה. השנה אני צריכה לברר לעצמי אם השגתי את מה שרציתי במישור האישי שלי, רשימת הציפיות הפרטית שלי. זה הזמן לקחת את כל מה שלמדתי, ולהעצים את עצמי, לשאוף גבוה יותר, ולהשיג.

כמו תמיד, יש לי גם רשימת מטרות שנתית. אולי שלא במפתיע, היא זהה לרשימה של שנה שעברה. בסך הכל, עמדתי במטרות בצורה לא רעה – ירדתי במשקל (18 קילו, אבל עליתי 2-3 קילו בחודשים האחרונים…) והגעתי למידת ה-38/1/S הנכספת… אני לא מצליחה לעשות מספיק ספורט, לצערי, אבל למדתי לחבב ספורט ולרצות לכלול את העשייה הזו בשגרת חיי, שזו גם התקדמות.
השנה אני רוצה לבלות ולצאת יותר. גם עם חברות, משפחה, חברים משותפים, אבל בעיקר – עם בעלי. להכניס שמחה ועניין לחיים, בנוסף לשגרה האפורה.
השנה אני רוצה לעסוק יותר ביצירה, עיסוק שזנחתי לחלוטין בשנתיים האחרונים. אני מתגעגעת לזה מאוד.
וגם לכתוב יותר בבלוג, כמובן.

שנת 2008 היא שנה מעוברת. אני מאחלת לכל חברותיי, מכריי, וקוראי הבלוג, שתהיה זו שנה בסימן של משפחה, שההריונות יהיו קלים ושקטים, שהלידות תהיינה קלות וגידול הילדים יהיה מהנה. המלאך הפרטי שלי אוטוטו יהיה בן שנתיים, ואני מקווה שה-terrible two לא יהיה כל כך terrible.

שתהיה זו שנה אזרחית נהדרת, מפתיעה לטובה, משמעותית (לטובה) ומהנה.

יום הולדת 29

המון זמן לא הייתי פה.
חשבתי רבות מה לכתוב בפוסט שייסמן את חזרתי לחיים בלוגריסטים סדירים. בסוף החלטתי… לא לכתוב כלום. קשה לי לתאר מה עבר עליי השנה ועם מה התמודדתי. אני מעדיפה לאחסן את החוויות בקופסא ולהמשיך הלאה.
החלטתי לחזור ולכתוב בבלוג כי התגעגעתי. אני רוצה שוב את המקום שבו אוכל "לשפוך" את המחשבות, השטויות והחוויות. אני רוצה שוב לחלוק, לשתף, להשתפך ולתקשר.
אז זהו, חזרתי רישמית.
חדי העין והזיכרון בוודאי הבחינו שלבלוג יש עיצוב חדש וגם שם חדש – "עפיפונים". ולמה עפיפונים? בגלל שיר של שלומית כהן-אסיף, שמבחינתי מתאר בדיוק את מה שקורה בתוך הראש שלי:
כשאני ים
המחשבות שלי גלים.
כשאני עץ
המחשבות שלי עלים.
כשאני שמים
המחשבות שלי עננים.
כשאני רק ילד
המחשבות שלי עפיפונים.
עפות ברוח לכל הכיוונים.
מקסים, נכון?
לא הכל עוד מסודר פה מבחינת עיצוב, אבל עם הזמן אארגן את הפינות המבולגנות.
אתמול חגגתי את יום הולדתי ה-29, ובעצם התחלתי את שנת ה-30 לחיי. אני דווקא שמחה לעזוב את שנות ה-20 ולעבור לעשור השלישי. הרבה יותר כיף בעיניי להיות אשה יותר בוגרת ובשלה, ועם זאת – חוויות רבות עוד לפניי.
אני מאחלת לעצמי שתהיה לי שנה טובה יותר מהקודמת, שנה שבה אקצור את הפירות, אצמח, אעלה ואהנה. והכי חשוב – בריאות!
<פינת הגיקית>
29 הוא מספר ראשוני, אבל זה לא קשור לעניין. כשמחברים את ספרותיו מקבלים 11 – שזה החודש בו נולדתי. כשמחברים את הספרות של המספר 11 – מקבלים 2, שזה היום בו נולדתי.
< / פינת הגיקית>

מתנת יום ההולדת שאייל הכין לי בגן

יום הולדת 28

ביום חמישי חגגתי את יום הולדתי ה-28. "חגגתי" זו מילה לא מדויקת, כי זה היה יום די רגיל, אפילו קצת קשה מהרגיל. עבדתי, אספתי את אייל מהמטפלת, שיחקתי, השגחתי, האכלתי, עזרתי לרחוץ, השכבתי לישון… בערב, עקב מחסור בבייביסיטר, נשארנו בבית ואכלנו ארוחה רומנטית לאור נרות (סלטים מ"ארומה"). ביום שבת הושקו החגיגות הרשמיות. את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר עם חברים במסעדה, המשכנו לביקור ביקב ססלוב, ובלילה יצאנו לפאב (סליחה, היום קוראים לזה בר). סיפור קטן שממחיש לי את השינוי שחל בחיי מאז שהפכתי לבעלת משפחה, ואמא.
בשנה האחרונה השתנו חיי בצורה די משמעותית. היו רגעים שבהם פחדתי שאיבדתי את עצמי, שלעולם לא אחזור להיות רחלי הפרויקטורית, המארגנת, הבשלנית, המארחת, האקטיבית.
זה לא יקרה. מתחילים להופיע סדקים בסלע הגדול שמקיף אותי, ואני חוצבת את דרכי החוצה, ומנסה לנער מעליי את האבק ששקע עליי בכמעט-שנה האחרונה.
עוד שנתיים אהיה בת 30, ואני מתחילה לחשוב על הדברים שאני רוצה להספיק עד אז. את כל ההשגים "הפולניים" (2 תארים, עבודה מכובדת, בעל וילד) כבר השגתי. עכשיו אני רוצה לדאוג יותר לעצמי. לשמור על הבריאות. לטפח את הגוף, השכל והנפש. לא להשקיע אנרגיות בדברים מיותרים, בכעסים מיותרים. להיות יותר רגועה ושלווה. לא לכלות את הכוחות שלי, לדעת לבקש עזרה. ליהנות מהחיים.
כבר התחלתי לצעוד בדרך הזו. עכשיו רק צריך לשנס מותניים, לא לסטות, לא לחלום בהקיץ, להיות מכוונת, ואז הכוחות שאפעיל יביאו אותי לאן שארצה.
<פינת הגיקית>
אני נורא אוהבת את המספר 28. אולי בגלל שהגורמים שלו הם 7 ו-2, שהם מספרים שאני מאוד אוהבת.
אם מחלקים 8 ב-2, מקבלים 4 – שהוא האיבר האמצעי בסדרה 8, 4, 2 – סדרת החזקות של המספר 2.
וזה סתם נחמד.
< / פינת הגיקית>

שנה חדשה

אני אגיד את זה בקיצור – אני מקווה שהשנה החדשה תהיה טובה יותר.
התחלתי את השנה האחרונה באושר גדול – ובהריון, חודש חמישי. עם הזמן, הדברים קצת התדרדרו. החודש התשיעי הכביד עליי. הלידה היתה קשה. על ההנקה נלחמתי (וניצחתי). למרות שאני פשוט מטורפת על אייל והוא מקור של המון אושר, אין ספק שלהיות אמא זה לא קל. במיוחד אמא שעובדת בהייטק (גם בצבא זה לא היה גליק גדול). במיוחד אמא שעובדת בהייטק, ושבעלה נוסע לחו"ל לצרכי עבודה בתדירות גבוהה.
אייל בן 7 חודשים, והכל אצלי עדיין בבלגן. על פניו אני מתפקדת מצוין, הכל מאורגן, הכל דופק, אבל אני עוד לא מאופסת על השינוי העצום שחל בחיים שלי. עדיין לא עיכלתי סופית את העובדה שאני אמא, שחיי לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו, ושזה מה יש.
אני מאחלת לעצמי שבשנה החדשה אצליח להכניס את חיי למסלול. לחיות טוב, לאכול בריא, לעשות ספורט, לרדת במשקל, לבלות עם המשפחה (עכשיו אני בעלת משפחה!), לישון בשקט, ולעשות הרבה כיף.
אני כרגע לא בטוחה איך בדיוק עושים את זה, אבל אני מבטיחה לנסות.