עפיפונים

כמעט 3 חודשים בת 32

לפני כמעט 3 חודשים, ב-2 בנובמבר, מלאו לי 32 שנים.

יום ההולדת עצמו דווקא היה ממש נחמד. גם יצאתי עם בעלי למסעדת "סושי סמבה" ואכלנו ארוחה פשוט מעולה.

אבל מאז, דברים קצת התבלבלו. נפגעתי בברך ונתפס לי הגב, התחיל לי עומס מטורף בעבודה, ובעצם לא היה לי זמן לשבת ולחשוב על עצמי, על הגיל הזה, על מה שקורה ויקרה איתי.

באמצע דצמבר, כשנסעתי הביתה בחזרה מהמסיבה של הבלינגיות, היה לי קצת זמן עם עצמי לחשוב. תהיתי למה אני כל כך מתקשה לכתוב בבלוג ולמה אני כל כך מבולבלת.

ואז הבנתי את זה – אני פשוט משתנה.

רחלי של פעם לא היתה נוסעת לבד למסיבה של בנות שהיא מכירה היכרות קלושה, בלי חשש או חרדות, כי היא יודעת שהיא בטוח תמצא לה עם מי לדבר. והיא באמת מוצאת, ונהנית.

רחלי של פעם לא היתה מטופפת לה על עקבים, לבושה בשמלה פרחונית ונשית ומקושטת בכל מיני אקססוריז.

רחלי של פעם לא היתה הולכת לשוק מעצבים ונדחקת בין ההמון. היא היתה נשארת בבית.

רחלי של פעם זו בעצם רחלי של ה-4.5 שנים האחרונות. לפני כן אני לא זוכרת מה היה.

עכשיו תופסת את מקומה מישהי אחרת, שמפתיעה אותי כל פעם מחדש.

מה יקרה במהלך השנה הקרובה? אני לא יודעת. אני רק יודעת שעליתי על נתיב חדש, והדרך מסקרנת, כמו גם המקום שאליו אגיע בסוף.

בהצלחה לי.

ובכל זאת יש דברים שלא משתנים:

<גיקית>

32 הוא מספר מהמם. הוא מתחלק ב-2, 4, 8, 16, שזה מקסים בעיניי, וסכום ספרותיו הוא 5, שזה גם מקסים בעיניי. ומה שהכי הכי מקסים, זה שהוא שווה 2 בחזקת 5 (סכום הספרות)! וש-5, 3, 2 זו התחלת הסדרה של המספרים הראשוניים, ואני אוהבת מספרים ראשוניים.

</גיקית>

אייל בבטן הדג

אייל הביא מהגן ערימה של ציורים. עברתי עליהם וממש התלהבתי מהציור הבא. הוא נראה לי ממש קסום: פרחים באחו שנעים להם ברוח, ועלי הכותרת שלהם מעופפים באוויר.

אני: אייל, איזה יופי של ציור! מה מצויר פה?
אייל: אמא, את מחזיקה אותו הפוך.
אני: אה (מסובבת את הציור).

אני: אז מה מצויר פה?
אייל: רואים פה מה שקורה בבטן של הדג. השערות למעלה הן בשביל לתפוס את החיידקים הרעים, שזה האדומים. יש את הכתומים, שזה גזר. יש את הירוקים, שזה ירקות ירוקים. יש כחול, שזה מים. יש תכלת, שזה מים מינרליים.  את רואה, יש פה אחד סגול שזה כחול ואדום שזה חיידק רע שבלע את המים. החיידקים הרעים מאוד מאוד מסוכנים. יש להם 14 ידיים!
אני: הבנתי. וואו. זה ממש מסביר מה שקורה בגוף שלו. זה בגוף של דג מסוים או בגוף של כל הדגים?
אייל: זה מה שקורה בגוף של הדג מהציור הקודם.

שיחות על החיים עם אייל (#25)

בטברנה, עם אייל
אייל למד בצהרון על יוון והתרבות היוונית.
אייל: אמא, את יודעת, היוונים מאמינים באלים ובמפלצות, וגם בכאלו שהם חצי אדם וחצי אל.
אני: ומה עוד למדת על היוונים?
אייל: בחגיגות, הם אוהבים לשבור צלחות. הם שברו את כל הצלחות שלהם, ואז לא נשאר להם במה לאכול. אז במקום זה הם התחילו למעוך כוסות מפלסטיק. הם זורקים אותם על הרצפה והם נמעכות. גם עם זה היתה בעיה, אז במקום זה הם התחילו לפרק פרחים ולהעיף עלי כותרת באוויר ככה שיפלו על הרצפה.

ועל זה נאמר- HUH?!

מקום לדאגה
 אייל ביקש שאשכב במיטה לצידו לכמה דקות.
אני: אייל, למה אתה לא עוצם עיניים וישן?
אייל: אני לא מצליח להירדם כי יש לי דאגות.
אני: איזה דאגות יש לך? מה מדאיג אותך?
אייל: אני לא יודע. אבל הן תיכף יעברו ואז אני ארדם.

תחזית מזג האוויר
אייל
: אמא, את יודעת, העצים התבלבלו. הם חושבים שעכשיו סתיו.
אני: אז מה עכשיו אם לא סתיו?
אייל: עכשיו חם ונעים.

וואלה, צודק.

  אייל(ת) מטיילת
לאייל יש חום.
אייל: אמא, אני לא מרגיש טוב. אני ממש מעולף.
<פתאום מחייך>
אולי אשב לך על האף?

(ההורים מביניכם בוודאי זיהו את הציטוט מ"איילת מטיילת" של רינת הופר. לנטולי הילדים – חכו, גם זה יגיע).

פאפארצי
אני: אייל, תסתכל אליי ותחייך, אני רוצה לצלם אותך.
אייל (זועף): אמא, אני לא מעוניין כרגע בצילומים!

אסון השריפה בכרמל

אייל אמר לי היום שאש היא לא כל כך חזקה. יש הרבה דברים שיכולים לכבות אותה: מים יכולים לכבות אותה. בוץ. חול. שמיכה. יהלום טהור הוא חזק, אבל אש היא די חלשה.

לצערי הרב, הפעם הילד החכם שלי לא צודק.

התמונות בסרטון הבא נראות כאילו הן לקוחות ממציאות אחרת. עולם אחר. פצצת האטום על הירושימה זה הדבר הראשון שעלה לי בראש. קשה לתפוס שזה קורה אצלנו, בארץ שלנו. מזעזע.

יצירה לחג החנוכה, מאת אייל

חג חנוכה שמח!

לפני שבוע, אייל צייר בצהרון את הציור הבא:

לאחר מכן שוחחנו על היצירה. אני רוצה להבהיר – מדובר בתיעוד של שיחה אמיתית. לא המצאתי פה כלום! יש באמת ילד כזה! והוא שלי! אני ילדתי אותו! השיחה הזו השאירה אותי speechless.

אני: אייל, וואו, איזה ציור יפה! כל כך ריאליסטי. מה מצויר פה?
אייל: זה קודש הקודשים.
אני: ומי נמצא בו?
אייל: יש פה את המנורה ואת הכהן הגדול. הכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים רק ביום כיפור. אני ציירתי פה מה קורה ביום כיפור.
אני: אה, הבנתי. ומה זה הפרח הזה?
אייל: זה פרח שחור שנמצא מחוץ לקודש הקודשים.
אני: פרח מאוד מעניין. אף פעם לא ראיתי פרח שחור.
אייל: זה פרח מאוד מסוכן!
אני: למה הוא מסוכן?
אייל: כי חיים עליו פרפרים ירוקים.
אני: אוקיי. ומה מסוכן בהם?
אייל: הם מסוכנים כי הם אוכלים עור אדם!
אני: אוי ואבוי.

<… מאוחר יותר…>

אייל: אמא, אני צבעתי את האוויר בקודש בקודשים בצבע ורוד.
אני: למה?
אייל: כי השפריצו שם חומר כזה ורוד, כדי שיהיה אפשר לראות את התזוזה של האוויר.
אני: אה, אוקיי.

<… מאוחר יותר…>

אני: אייל, מה הכהן הגדול לובש?
אייל: כלום
אני: מה זאת אומרת? מה, הוא עירום?
אייל: לא, הוא לובש חולצת חוזק.
אני: מה זה חולצת חוזק?
אייל: זו חולצה שנותנת כוח, ואז אתה נהיה מאוד חכם. הכהן הגדול הוא מאוד חכם.
אני: וואו.
אייל: בואי אני אסביר לך איפה קונים חולצה חוזק.
אני: איפה?
אייל: זאת חנות שנמצאת בירושלים, ברוחוב אנטלסיטה, בבית מס' 49. נכנסים למעלית מס' 403099. נכנסים לחנות מספר 3010049, לחדר מים. זה במדף 43 בצד ימין למטה.
אני: שם נמצאות חולצות החוזק?
אייל: כן.
אני: ואיך חולצת חוזק נראית?
אייל: תראי בציור של הכהן הגדול. זאת בעצם חליפה שמכסה גם את הפנים. הידיים בצבע אדום. הבטן בצבע חום. יש חורים לעיניים בצבע כחול, והפנים לבנים בהירים. 
אני: אייל, איך אתה יודע מה יש בקודש הקודשים? אתם למדתם על זה בגן?
אייל: לא, אני הוצאתי את זה מהראש שלי. דמיינתי את זה. ראיתי בדמיון איך נראה קודש הקודשים והכהן הגדול, ואז ציירתי את מה שראיתי.

<… מאוחר יותר, בעלי חוזר הביתה …>

אני (לבעלי): ראית איזה ציור מדהים אייל צייר?
אייל: תראה, אני ציירתי את מנורת שבעת הקנים, ולא שכחתי את השמש!

חג חנוכה שמח לכולכם! גם אם נשכח להדליק את החנוכיה יום אחד, אין ספק שכבר יש לנו מאור גדול בבית.