עפיפונים

שליש שלישי

היום סיימתי את השבוע הראשון בשליש השלישי של ההריון. דברים אכן השתנו. אני לא יודעת אם זה קרה בהדרגה או ככה פתאום. כנראה שזה קרה בהדרגה, אבל אני מרגישה כאילו הכל נפל עליי ככה פתאום.
ג'וניור כבר שוקל יותר מקילו, הבטן כבר "משמעותית", ואני כבר מרגישה הריונית מאוד (למרות שלפעמים, כשאני תופסת את הבבואה שלי משתקפת במראה, אני עדיין מתפלאת…).
בשבועות האחרונים פצחתי בשופינג מטורף. אמנם, חוץ מרכישה של כמה מכנסי הריון, אני בעיקר מתמקדת בחולצות או באביזרים, אבל זה עדיין כיף.
אני הולכת בקצב של צב, וקשה לי עם זה. אני רגילה ללכת מהר. בדרך כלל אני מתחילה בקצב הרגיל, ומבינה שאם לא אתחיל להאט לא אעמוד בזה…
הבטן גדולה וכבר קשה לי להתכופף, אבל לכו תגידו את זה לחתולי קטן, שכל היום רוצה ליטופים, ולא מבין שאמא מתכופפת בקושי בשביל ללטף אותו…
אני חושבת הרבה על מה יהיה אחרי הלידה. לא מסוגלת לדמיין את זה. זה לא מטריד אותי, ואני סומכת על כושר ההתמודדות שלי, על הידע שצברתי ועל התושיה שלי, אבל נראה לי שעד שזה לא קורה לך ממש – אין שום דרך לדמיין איך זה יהיה.
עוד חודשיים וחצי וזה קורה.

אשה בהריון לפניך


היום הייתי בכנס בעבודה. אחרי ששאלו אותי כמה פעמים באיזה חודש אני, ואם זה כבד לסחוב או לא, ואיך אני מרגישה ומה שלומי, פתאום קלטתי –
אני בהריון!
עד כה התייחסתי בשיוויון נפש יחסי לעובדה שהבטן ממש גדלה. גם לקפיצות ולבעיטות כבר די התרגלתי. הכל נכנס למין שגרה כזו, ושכחתי שלאנשים שמסביבי זה פחות שגרתי. במיוחד ש-99% מהם גברים.
אבל בקרוב מאוד דברים יתחילו להשתנות.
עוד שבוע וחצי אתחיל את השליש השלישי של ההריון.
אני צריכה להתחיל לקנות בגדי הריון, כי נמאס לי כבר ללכת כמו שלוכית (תמיד הייתי קמצנית בכל מה שקשור בבגדים).
עוד 3 שבועות נתחיל קורס הכנה ללידה.
הזמן לא עובר מהר – הוא טס!
(בתמונה רואים את הצל שלי על הקיר הסגול של חדר השינה)

יום הולדת 27

מצאתי לי זמן להיות חולה. אתמול חגגתי את יום הולדתי ה-27 בעודי ביום המחלה השני שקיבלתי מרופאת המשפחה, עקב וירוס שהחליט לתקוף אותי דווקא השבוע.
אז מצד אחד אני מרגישה די רע, מנוזלת, משתעלת ומסכנה, ומצד שני – אני ממש שמחה.
אני שמחה, כי השנה האחרונה היתה שנה טובה, שבה למדתי הרבה דברים חדשים על עצמי, שנתנו לי הרבה כוחות.
למדתי שיש לי בעל מדהים, חברים מקסימים, ומשפחה נהדרת.
למדתי שאני מוכשרת, שיש לי יכולות מדהימות, ושאני לא נותנת לעצמי מספיק קרדיט על כך.
למדתי שאני מחוננת, וזה גרם לי להבין הרבה דברים על עצמי ועל הסביבה שלי.
למדתי שאני בחורה יפה.
למדתי שאני נשית ואוהבת להתלבש, וזה לגמרי בסדר ולגמרי מותר.
למדתי שאי אפשר ולא צריך להיות סופר-וומן כל הזמן.
למדתי שבעצם אני כבר כל הדברים שאני רוצה להיות. אני רק צריכה לתת להם לצאת החוצה.
את כל אלה אני לוקחת איתי לשנה הקרובה, שהולכת להיות שנה מיוחדת, עם שינויים משמעותיים. כל מה שנותר הוא לאחל לעצמי בהצלחה.
ולסיום – רגע של גיקיות:
<גיקית>
איזה מספר מגניב זה 27?? הוא שווה לשלוש בחזקת שלוש! כלומר המעריך והחזקה הם זהים! אתם קולטים שהפעם הבאה שאוכל להגיד את זה תהיה בגיל 256?
נראה לי שאסתפק ב"עד 120".
< / גיקית >
(הייתי חייבת.)