עפיפונים

בית היוצר של עמותת "דרור"

עמותת "דרור" היא מלכ"ר שמטרתו לקדם ולשפר את איכות החיים של נפגעי הנפש בתחומי הדיור, התעסוקה והחברה באיזור השרון. העמותה הקימה בשיתוף עם עיריית רעננה את בית היוצר, שהוא מרכז אמנותי תעסוקתי עבור אמנים יוצרים ואמנים נפגעי נפש. המקום משמש כמרכז להכשרה בתחומי האמנות וכמרכז ליצירה וייצור של חפצי אמנות ייחודיים בתחומים: ציור, קרמיקה, זכוכית, מוזאיקה ותכשיטנות. במקום יש גלריה בה ניתן לרכוש מהיצירות. רוב החפצים הם שימושיים ויהוו מתנות נהדרות.
המרכז שוכן ברח' סולד 4 ברעננה, ופתוח בימים א'-ו' בין השעות 9:00-13:00.
לפני פסח נערכה השקה של הגלריה, ובמסגרת האירוע אף נערכה מכירה של היצירות. הנה תמונות מהמקום:

 

 

לזה קוראים מתנות עם משמעות. חשבו על כך בפעם הבאה כשאתם מעוניינים לתת מתנה למישהו, גם אם המישהו הזה הוא אתם. במקום עוד כלי בית או בונבוניירה, תנו מתנה ייחודית שגם עוזרת לאדם אחר להתפרנס ולהשתקם.

נ.ב. הפוסט הזה הוא לא מטעם אף אחד. נכחתי בהשקה וזה נראה לי מספיק חשוב לספר על המקום גם לאנשים אחרים. הרי בשביל מה יש לי בלוג?

שירה צעירה #2

אייל עשה זאת שוב – כלומר כתב עוד שיר. המשורר ממשיך כאן את הקו השולט כרגע ביצירתו, ומסתמך על מטאפורות מהעולם הימי. הפעם הוא מיטיב לתפוס את הרוח השורה במדינתנו (שלא לומר, עולמנו) בימים אלו.
אם בשירו הקודם, שיר הספינה, היתה נימה של תקווה – אמנם יורד גשם, אך הבית מצפה לנו כמקום מקלט, הרי שבשיר הנוכחי אנו למדים שגם הבית אינו מקום כל כך בטוח: הרוח נושבת, והדגים אוכלים את האצות.
או אולי, בעצם, התכוון המשורר שלמרות הרוח הנושבת, העולם ממשיך להתקיים – הסירות שטות, הדגים אוכלים את האצות שמעכירות את המים? אני מניחה שניתן לפרש זאת לכמה כיוונים.
הפעם אייל אף יצר תמונה תלת מימדית סביב השיר (או את השיר סביב התמונה, אם מסתכלים על זה מבחינה כרונולוגית). שימו לב לספינה התלת מימדית, שבתוכה נמצא ילד – אייל בעצמו.

אצות בתוך המים / אייל זוסימן
אלו חיים יש עכשיו בארץ
רוח נושבת
לתוך הלילה
הדגים אוכלים את האצות.
הסירות שטות על המים.

 

 

מעבדות לחירות

לפני שנים רבות, בעודי טינייג'רית, הייתי מנויה על "מעריב לנוער". הימים היו ימי ערוץ 2 החדש וסדרת הדרמה "רמת אביב ג'", וליעל בר זוהר היה טור במגזין. עד היום אני זוכרת את הטור האחרון שלה, שפורסם בדיוק לפני פסח, ודיבר על הצורך לעשות "ניקוי חמץ" גם בחיים וגם בנשמה. אז חשבתי שמדובר במטאפורה שחוקה ובנאלית, אבל היום אני בוגרת יותר, ומבינה את הכוח שיכול להיות למטאפורה שחוקה ובנאלית בחיינו. גם אני בימים האחרונים חושבת על כך שהגיע הזמן לעשות קצת spring cleaning בחיי, להיפטר מהרגלים רעים, מכמה קילוגרמים, מחברים מיותרים בפייסבוק, אטסטרה אטסטרה. זה גרם לי לחשוב על הביטוי "מעבדות לחירות". אני בהחלט מרגישה משועבדת לאספקטים שונים (ומיותרים) בחיי. מכיוון שחודש ניסן נחשב בעבר לחודש הראשון בשנה, ומזל טלה הוא המזל הראשון בגלגל המזלות, ואני מחבבת מאוד רשימת רזולוציות ושאיפות, החלטתי שעליי להכריז על מועד זה כיציאת מצרים הפרטית שלי, ולנסות להשתחרר מהמשעבדים שלי:

להפסיק להיות עבד לאוכל, בעיקר ברגעים של מצב רוח רע, ובעיקר לאוכל שעונה לשם שוקולד, פופקורן, בוטנים מלוחים, בייגלה ושאר שרצים בסגנון. יש פתרונות אחרים.

להפסיק להיות עבד למלחמה בעייפות. כשעייפים צריך לכבות את המנוע וללכת לישון. נקודה.

להפסיק להיות עבד לקנאה, לתהיות מה אנשים חושבים עליי, להשוואות הבלתי פוסקות, למה ש"צריך", למה ש"נכון". אני מי שאני. וזהו. טייק איט אור ליב איט.

להפסיק להיות עבד למירוץ הבלתי פוסק. לא חייבים להספיק הכל. אפשר לעצור לפעמים, להגיד שאני לא יכולה, שאני לא רוצה, או פשוט לא.

להפסיק להיות עבד לדחיינות. רבאק, לא חייבים לדחות הכל לרגע האחרון!

שיהיה לכולכם חג מקסים, פורח ומלבלב, והתחלה אביבית חדשה ומרגשת.

שאלה: מזל חודש אפריל הוא טלה על שום שוק הטלה שמוגש בליל הסדר? סתם, סתם…

plumo והשראה עיצובית

התוודאתי לאתר Plumo דרך הבלוג "עולה על העיצובים". מדובר בחנות וירטואלית המוכרת חפצים וביגוד המסווגים כ-"אתניים", או במילים אחרות "נראה כאילו כפריות במקסיקו יצרו אותם, אך בפועל עולים פי 100".
מצד שני, ההשראה היא בחינם. מצאתי באתר הזה כמה רעיונות עיצוביים, שאני מניחה שבעלי ידיים טובות (כלומר, לאו דווקא אני) יוכלו בנקל לשחזר בעצמם, אם הם אוהבים את הסגנון הנ"ל.
כל התמונות מ-Plumo.

אפשר לקנות עששיות דומות באיקאה, לצבוע אותן ולצייר עליהן:

אפשר לשחזר את הסידור היפיפה הזה עם אגרטלים זולים (מאיקאה או ששת או הכל בדולר או חנויות יד שניה/שוק הפשפשים) ופרחים מלאכותיים

אותו כנ"ל: נרות קטנים בכוסות צבעוניות זולות שמוצאים בחנויות יד שניה / איקאה / שוק הפשפשים / הכל בדולר

אפשר לקנות מראה זולה (או לקחת מראה שיש לכם כבר בבית), ולהדביק עליה חבל (שקניתם באייס או בטמבוריה)

אחרון חביב – להשתמש בצנצנות זכוכית (שוב, זולות) לאחסון של חפצים שונים, שנראים טוב ביחד (תגים, חתיכות בדים, חוטי תפירה, כל דבר שהוא rustic)

תודו לי בהזדמנות.