אני אגיד את זה בקיצור – אני מקווה שהשנה החדשה תהיה טובה יותר.
התחלתי את השנה האחרונה באושר גדול – ובהריון, חודש חמישי. עם הזמן, הדברים קצת התדרדרו. החודש התשיעי הכביד עליי. הלידה היתה קשה. על ההנקה נלחמתי (וניצחתי). למרות שאני פשוט מטורפת על אייל והוא מקור של המון אושר, אין ספק שלהיות אמא זה לא קל. במיוחד אמא שעובדת בהייטק (גם בצבא זה לא היה גליק גדול). במיוחד אמא שעובדת בהייטק, ושבעלה נוסע לחו"ל לצרכי עבודה בתדירות גבוהה.
אייל בן 7 חודשים, והכל אצלי עדיין בבלגן. על פניו אני מתפקדת מצוין, הכל מאורגן, הכל דופק, אבל אני עוד לא מאופסת על השינוי העצום שחל בחיים שלי. עדיין לא עיכלתי סופית את העובדה שאני אמא, שחיי לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו, ושזה מה יש.
אני מאחלת לעצמי שבשנה החדשה אצליח להכניס את חיי למסלול. לחיות טוב, לאכול בריא, לעשות ספורט, לרדת במשקל, לבלות עם המשפחה (עכשיו אני בעלת משפחה!), לישון בשקט, ולעשות הרבה כיף.
אני כרגע לא בטוחה איך בדיוק עושים את זה, אבל אני מבטיחה לנסות.
שנה חדשה
שלום לצה"ל
לא תיארתי לי שזה יהיה כל כך פשוט ומהיר. שמתי את תעודת הקצין שלי על שולחנו של קצין המיון, ועוד הספקתי לראות אותה נלקחת ומושמת במגירה. אחר כך נשלחתי לחלון "שמאלה ושמאלה", שם קיבלתי את תעודת השחרור, וזהו. אני משוחררת. A free woman.
סיימתי את שירותי הצבאי לאחר כמעט 7 שנות שירות. חתיכת חיים. אני לא ממש מכירה משהו אחר.
אתמול בשעה 12:30 הפכתי לרחלי האזרחית, וביום ראשון אתחיל עבודה חדשה.
יהיה מעניין.