עפיפונים

fun במזגן: מוזיאון אילנה גור, יפו

סדרת fun במזגן שוב חוזרת!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 7 ו-5 חודשים, וילד בן 4 וחודשיים.

מוזיאון אילנה גור ביפו תמיד נראה לי כמו מקום אקסקלוסיבי לחובבי אמנות בלבד, ומעולם לא חשבתי לבקר בו. ידיעת יח"צ שקיבלתי על סיורים למשפחות במוזיאון בתקופת הקיץ הפתיעה אותי ועוררה את סקרנותי, וביקשתי להירשם לאחד כזה.

מוזיאון אילנה גור ביפו העתיקה

מוזיאון אילנה גור ביפו העתיקה

השתתפנו בסיור "הטירה הקסומה" המיועד למשפחות (יש סיורים נוספים המיועדים למבוגרים). המוזיאון של אילנה גור הא אכן טירה קסומה, נמתח על פני כמה קומות וכולו מלא ביצירות, פסלים וחפצים שאילנה יצרה או אספה. המדריכה המקסימה סיפרה לנו על המבנה, ועשתה לנו הדרכה על חלק מהיצירות והעבודות, תוך כדי שהיא שואלת את הילדים שאלות ומנסה לעורר את המחשבה שלהם בהקשר לאמנות והתבוננות בה. עברנו ביחד איתה בין החדרים השונים (החדר האפריקאי, הספרייה, המטבח), ישבנו במרפסת הגדולה הצופה אל הים, ואחר כך בגג.

היצירה האהובה עליי במקום - הבוקר שאחרי.

היצירה האהובה עליי במקום – הבוקר שאחרי.

פרט מתוך היצירה "הבוקר שאחרי"

פרט מתוך היצירה "הבוקר שאחרי"

בספריה

בספריה

החדר האפריקאי

החדר האפריקאי

במטבח

במטבח

לסבתא שלי היה אחד כזה...

לסבתא שלי היה אחד כזה…

לשטוף כלים מול נוף עוצר נשימה

לשטוף כלים מול נוף עוצר נשימה

לסעוד מול נוף עוצר נשימה

לסעוד מול נוף עוצר נשימה

 

חלק מהילדים קיבלו משימות לספור כמה חיות מסוג מסוים הם רואים ברחבי המוזיאון. יאיר היה צריך לספור נחשים, ומצאנו אותם מתפתלים בין סורגי המעקות, נחים על הכיסאות או על אדני החלונות.

נחש מתפתל על הסורגים

נחש מתפתל על הסורגים

נחש נח על כסא

נחש נח על כסא

 

יש גם קופים

יש גם קופים

וגם כלבים. זה פסל בדמות אחד הכלבים של אילנה.

וגם כלבים. זה פסל בדמות אחד הכלבים של אילנה.

צב-צבון

צב-צבון

מסיבת חתולים על הגג

מסיבת חתולים על הגג

כלוב ציפורים פתוח. הן יכולות לבחור אם להיות בפנים או בחוץ. מה אתם בוחרים?

כלוב ציפורים פתוח. הן יכולות לבחור אם להיות בפנים או בחוץ. מה אתם בוחרים?

הילדים התלהבו מאוד מהמקום. אייל השתתף וענה יפה על השאלות של המדריכה (עבור יאיר זה היה קצת יותר מידי מתקדם, אבל הוא נהנה מאוד לספור את הנחשים). הנוף מהמקום מדהים ויש בריזה נהדרת. אני נהניתי מאוד להסתכל על היצירות ולגלות כל פעם עוד פרט ועוד פרט. אשמח לבקר שם שוב.

לסיכום, בילוי איכותי ומהנה בשבת עם הילדים. אחר כך אפשר להמשיך לנמל יפו, שלא רחוק משם.

מבט אל הים, על הגג

מבט אל הים, על הגג

בקצרה:
אתר: 
מוזיאון אילנה גור יפו העתיקה
תחבורה / חניה: חנינו בחניון ליד המוזיאון, 10 ש"ח. אפשר גם למצוא באזור חניה בחינם.
הנזק:
 הוזמנו ע"י היח"צ. הסיורים עולים 60 ש"ח למשתתף, וכוללים הדרכה וכניסה למוזיאון. אם מעוניינים רק לבקר במוזיאון, אז כניסה למבוגר עולה 30 ש"ח, ולילד (5-17) 20 ש"ח. כרטיס משפחתי (עד 5 מבקרים): 75 ש"ח.
אכלנו: לא אכלנו במסגרת הסיור. אחר כך אכלנו אוכל שהבאנו מהבית בגן מדרון יפו, שלא רחוק משם. אפשר גם לאכול בנמל יפו, או בשלל המקומות האחרים שיפו מציעה.
קטנטנים: לא מתאים לדעתי.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (הילדים מאוד נהנו והתעניינו)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (ההדרכה הייתה קצת קצרה לטעמי) 
ועוד משהו:
 חובבי צילום ייהנו פה מאוד.

על הסרט "עף על הקרנף" ועל הקרנפים הצהובים בחיינו

הוזמנתי עם הילדים להקרנה של סרט האנימציה "עף על הקרנף". גיבור הסרט, טופר, הוא ילד שמוצא עיפרון קסמים, ומצייר איתו קרנף גדול על קיר הסלון בביתו, שבקומה הרביעית. הקרנף קם לתחייה, ובפני טופר וחברו ויגו עומדת בעיה: מה עושים איתו? איך מוציאים אותו מהבית? איך משיגים לו אוכל כדי שיפסיק לאכול את כל הרהיטים? איך גורמים לסילה, הילדה שבה טופר מאוהב, להפסיק לקרוא לו מטורף ולהזמין אותו למסיבת יום ההולדת שלה? ולאן נעלם אבא של טופר?

*********** בפוסט זה ייתכנו ספוילרים *************

הילדים אהבו מאוד את הסרט, במיוחד את הקטעים המצחיקים, שבהם הקרנף אוכל את ריהוט הסלון, הכבאים אומרים שהם לא מריחים שריפה אלא עוגיות,  ותוכי צווח. האנימציה גסה משהו, אפילו קצת גרוטסקית, במיוחד בהשוואה לאנימציה החלקה שבה מתמחים אולפני פיקסאר ואולפני דרימוורקס. לכל הדמויות יש גפיים דקיקות ופלג גוף תחתון עגלגל. לילדים זה לא הפריע.

שאלתי את אייל מה אפשר ללמוד מהסרט, והוא ענה: "זה לא רעיון טוב לגדל קרנפים בדירה, וקרנפים הם כל הזמן רעבים". ואכן, הקרנף רוקע ברגליו ועושה רעש, ממוטט את התקרה של הדירה שמתחת, אוכל את כל מה שמסביבו, כולל את עפרון הקסמים, ופשוט תקוע שם, עסוק בענייניו.
כביכול סיוט.
אבל לאט לאט אנחנו מגלים, שסביב הקרנף קורים המון דברים טובים. מפקח המשטרה הקשוח והכועס מתרכך למראה הקרנף והופך את עורו. השכנה הבודדה וכבדת השמיעה מהקומה השנייה מוצאת את עצמה מארחת אנשים וחווה פריחה חברתית. בית הקפה שבקומה התחתונה, שעמד ריק, זוכה לחיים חדשים ומתמלא באנשים שבאים לראות את הקרנף. גם אביו של טופר פתאום חוזר מהמרחקים.

זה גרם לי לחשוב על הקרנפים הצהובים שבחיי. מהם הדברים שאני מרגישה ש"תוקעים" אותי, ושהנוכחות שלהם מכבידה עליי וגורמת לי נזק לתפיסתי? ואיך אני הופכת את ההסתכלות ורואה את הדברים החיוביים שהם יכולים להביא אליי?
בסרט יש כמה וכמה דמויות אופטימיות, ובראשן טופר, שבמקום לעבוד "נגד הקרנף", עובדות "עם הקרנף", וכשדמויות אחרות מצטרפות אליהן – גם הן חוות את הפריחה שהן מייחלות לה.
תייקתי במוחי שיש כאן שיעור שראוי ללמוד אותו ולחשוב עליו.

תיהנו בסרט!

(שאפו למי שהמציא את התרגום "עף על הקרנף" – ביטוי מעולה)

כרזת הסרט "עף על הקרנף"

כרזת הסרט "עף על הקרנף"

הגרלה בבלוג: חטיף Barni בצורת דובי, לילדים

בתחילת החודש הוזמנתי להשקה של חטיף Barni לילדים. מדובר בחטיף בצורת דובי – חמוווווד להפליא – שעשוי מעוגת ספוג רכה שממולאת בשוקולד.
אני ידועה בחולשתי לאוכל חמוד, וכבר התחלתי לדמיין איך החטיפים האלו יכולים להשתלב במזנון קינוחים של אירוע יום הולדת בנושא דובים, או זהבה ושלושת הדובים, או baby shower (בכל זאת, קייט צריכה אוטוטו ללדת)… אבל בחזרה למציאות – אני מאפשרת לילדים לאכול חטיפים מידי פעם, ובמקרה של בארני – אין בו צבעי מאכל או חומרים משמרים, יש בו מעט שוקולד, כל יחידה מגיעה באריזה בודדת (כך שיש מנה מדודה), ואפילו אימא שלי התלהבה ממנו, כך שבזמן האחרון יצא שבערך פעם בשבוע כשהיא שומרת על הילדים לשעה, הילדים אוכלים חטיף אחד וכולם מרוצים – היא כי הם אכלו, והילדים כי הם אכלו דובי.

אריזת החטיף בארני

אריזת החטיף בארני (צילום: סטודיו דן לב)

האירוע בו נכחתי היה ממש מושקע, ופונקנו גם בהקרנה של הספר "בית ספר למפלצות" (או כפי שמכנים אותו – מפלצות בע"מ 2). סרט ממש ממש חמוד, או כמו שיאיר סיכם זאת: "סרט מעולה!". הנה כמה תמונות מהאירוע:

אהבתי את המראה ההייטקיסטי של כל המסכים

אהבתי את המראה ההייטקיסטי של כל המסכים

הילדים משתעשעים עם הבלונים באירוע. צלם: אביב חופי.

הילדים משתעשעים עם הבלונים באירוע. צלם: אביב חופי.

באירוע קיבלתי 2 חבילות של חטיפי Barni והחלטתי שאני רוצה לפנק אתכם באחת. אם כך ובהתאם לזאת – הגרלה!!!

כדי להשתתף בהגרלה של אריזת חטיפי בארני, יש לבצע את הפעולות הבאות:

א. לעשות Like לדף הפייסבוק של הבלוג – ולהשאיר לי תגובה על כך כאן.

ב. להשאיר תגובה לפוסט הזה ולכתוב לי מהו האוכל החמוד/המצחיק האהוב עליכם.

ג. בונוס: לעשות שיתוף לפוסט הזה בפייסבוק, טוויטר, פורום, קומונה או בכל מקום אחר במדיה החברתית. השאירו לי תגובה עם הקישורים, כדי שאדע ששיתפתם. כל תגובה תזכה בכניסה נוספת להגרלה.

תקופת ההשתתפות בהגרלה מתחילה היום, יום חמישי, 18/7/2013, ומסתיימת ביום חמישי ה-25/7/2013 בחצות. הזוכים יפורסמו בתחילת השבוע שלאחר מכן.

ואם לא בא לכם לחכות, באתר בארני אפשר להוריד קופון הנחה לרכישה המוצר ברשתות השיווק.

סדנת קומיקס עם אורי פינק במוזיאון הקומיקס בחולון

אורי פינק הוא קומיקסאי ידוע, ורבים מאיתנו "גדלנו עליו" ועל המדור שלו ב"מעריב לנוער", "זבנג". אורי מוציא גם מגזין קומיקס חודשי בשם "זבנג", שלו יש אח צעיר יותר בשם "זבנגל'ה". לכבוד השקת מגזין "זבנגל'ה" (שעד כה יצאו לו 6 או 7 גיליונות), נערכה במוזיאון הקומיקס בחולון סדנה עם אורי, ואני ואייל הוזמנו להשתתף. אייל מאוד אוהב קומיקס, ואף מנסה את כוחו ביצירת קומיקס משל עצמו, והוא שמח מאוד ללכת לסדנה.

 

אורי פינק הוא אדם נחמד ומשעשע מאוד. הוא סיפר לנו על איך התחיל זבנגל'ה, על ההשראה שהוא שואב מהבנות שלו, ועל שלבי התהליך של יצירת הקומיקס.

הרעיון והסיפור בעיפרון על דף

הרעיון והסיפור בעיפרון על דף

עדיין ידנית, אבל מחולק לריבועים לפי הסיפור

עדיין ידנית, אבל מחולק לריבועים לפי הסיפור

הגיע הזמן לצייר

הגיע הזמן לצייר

בסוף צובעים

בסוף צובעים

אורי הראה לנו איך מדמות בסיסית חסרת מאפיינים, אפשר ליצור כל דמות שהיא, למשל את הענק הירוק או אפילו… את אורי פינק עצמו. פשוט צריך להוסיף לו מאפיינים שונים שמייחדים אותו.

אורי מצייר את הענק הירוק

אורי מצייר את הענק הירוק

אורי פינק מצייר את אורי פינק

אורי פינק מצייר את אורי פינק

האיש והדמות

האיש והדמות

הילדים קיבלו דפים עם ציור של הדמות הבסיסית והתיישבו ליצור ממנה את הדמות שלהם. אייל צייר רובוט שחלק ממנו הוא תנור שאופה עוגות תותים.

האמן אייל זוסימן בעת עבודתו

האמן אייל זוסימן בעת עבודתו

האמן אייל זוסימן ויצירתו

האמן אייל זוסימן ויצירתו

בזמן הזה אני הסתובבתי קצת במוזיאון. מוצגת בו תערוכה מאוד מעניינת (למבוגרים, לא לילדים) על קריקטורות פוליטיות בנושא השלום לאורך השנים. יש גם חנות עם כל מיני ספרי קומיקס ישראלים מגניבים שלא רואים בחנויות הרגילות. בחצר המוזיאון עומדות דמויות של קריקטורות של הישראלי הצבר בכל מיני גרסאות.

חצר מוזיאון הקומיקס בחולון

חצר מוזיאון הקומיקס בחולון

אייל ממש נהנה, ו"זבנגל'ה" הוא עיתון חמוד ביותר. אייל ישב וקרא את הגליון הראשון בשקיקה מבלי לזוז.

אייל קורא את זבנגל'ה

אייל קורא את זבנגל'ה

במוזיאון יש אירועים שונים בנושאי קומיקס (חלקם בחינם) ואפילו קייטנה בקיץ. שווה לעקוב.

 

 

 

 

 

פסטיבל הקולנוע ירושלים והסרט "לצוד פילים"

ביום חמישי האחרון התקיים טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים בבריכת הסולטן בירושלים. כחלק מהטקס הוקרן הסרט "לצוד פילים" של רשף לוי, ואף חולקו פרסי מפעל חיים לשניים מכוכבי הסרט – מוני מושונוב וששון גבאי.

טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2013

טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2013

הפסטיבל השנה מתקיים בין התאריכים 4/7 עד ה-13/7, ומוצגים בו סרטים ישראלים ובינלאומיים, עלילתיים, קצרים ותיעודיים. מביניהם נראים לי מסקרנים הסרט "אינגליש וינגליש" (יש לי חולשה לסרטים הודיים) והסרט האחרון של השחקן ריבר פניקס ז"ל, דם אפל, שהושלם רק שנים לאחר מותו.
בנוסף לכך, במסגרת הפסטיבל נערכים אירועים שונים, כגון הופעות חיות ברחבת הסינמטק. היום, יום רביעי 10/7, יש הקרנות ליליות של סרטים ללא תשלום.

הוזמנתי השנה להשתתף בטקס הפתיחה של הפסטיבל. הייתה הרבה התרגשות באוויר, והוקרנו סרטונים מקסימים על שני חתני הפרס – מושונוב וגבאי. רשף לוי, הבמאי והתסריטאי (ואישיות האהובה עליי במיוחד), נתן נאום מצחיק ומשעשע ביותר, כמו שרק הוא יודע.

רשף לוי נואם בטקס הפתיחה

רשף לוי נואם בטקס הפתיחה

הסרט "לצוד פילים" הוא סרט מקסים ומשעשע ביותר. פשוט סרט כיפי, ולא אתפלא אם יהפוך לקאלט. עוד סיבה לא פחות טובה ללכת לראות אותו היא שסר פטריק סטיוארט, הלא הוא קפטן ז'אן לוק פיקארד, משתתף בסרט באחד מהתפקידים הראשיים. יש גם לא מעט שחקנים ישראליים מוכרים שמבליחים פה ושם בתפקידים משניים עד זעירים, וזה משעשע מאוד. כשראיתי לראשונה את הטריילר של הסרט, צחקתי נורא.

 

 

נותרו עוד כמה ימים עד לסיום הפסטיבל. אפשר להתעדכן באתר האינטרנט של הפסטיבל ובדף הפייסבוק של סינמטק ירושלים על כל אירועי הפסטיבל השונים.

 

הנשים של אייל ושלי

תמיד הייתי מוקפת בנים – בכיתת ההאצה במתמטיקה, בתואר במדעי המחשב בטכניון, בקורס ניתוח מערכות, ביחידת המחשבים ובלהק מודיעין בצבא. הידידים הכי טובים שלי היו גברים. פעם אחת אפילו יצאתי לסדנת שטח לקצינים מצטיינים – אישה יחידה ביחד עם 18 גברים.
ואז הפכתי להיות אימא, והנשים החלו לכבוש אט אט את מקומן בעולמי – חברות, אמהות אחרות, גננות, סייעות.
בשנה האחרונה עברנו תהליך עם אייל – שנה ראשונה בבית הספר, ביחד עם אבחון ADHD והתחלה של טיפול בריפוי בעיסוק וסדנה למיומנויות חברתיות. פתאום שמתי לב שכל אנשי המקצוע שמסביבנו הן למעשה נשות מקצוע, ולכולן חלק מאוד משמעותי בחיים של אייל ובחיינו.

ורציתי להגיד להן תודה ♥

תודה לצוות החינוכי בבית הספר של אייל – המנהלת, היועצת, המחנכת והמחנכת המחליפה – על האכפתיות, על הזמן, על ההקשבה ועל המחשבה. הן עשו בשבילו כל כך הרבה השנה.

תודה לצוות של מרפאת קשב וריכוז של "כללית" – המזכירה המקסימה, המאבחנת הראשונית, המאבחנת של מבחן הTOVA והפסיכיאטרית המטפלת. בזכותן התהליך היה קל וזורם, גם אם ארוך.

תודה למרפאה בעיסוק, שהצליחה למצוא את הדרך הטיפולית למרות שאייל הוא לא ילד "לפי הספר", שתומכת ונותנת לנו כלים, ושבזכותה התמכרנו למשחקי קופסה.

תודה למדריכת הסדנה למיומנויות חברתיות, על הסבלנות וההבנה וההכלה וההקשבה, גם לאייל וגם לנו.

תודה למנהלת של "טררם", שמצאה לאייל את הקבוצה שמתאימה לו, ותודה ענקית לתו, מדריכת חוג "טרום טררם", שליוותה אותו באהבה ובתשומת לב במשך כל השנה, והקדישה לו תפקיד חשוב במופע הסיום, שממש רומם אותו מכל בחינה. והיא רק בת 22.

תודה לפסיכולוגית שלי, שעוזרת לי להבין ולקבל, שמייעצת ומנחה אותי.

תודה לעינת חברתי, שעזרה לי מאוד בהתחלה לקבל את כל התהליך הזה, להבין את כל הפרטים, ושעדיין מלווה אותי, ותודה לכל החברות שמתעניינות ומקשיבות לכל מה שיש לי להגיד.

אייל הוא ילד מחונן עם ADHD, וזה מצב שמצד אחד מוכר וידוע, ומצד שני יוצא דופן במרקם החברתי, ובהחלט מאתגר. היה לי חשוב, מעבר להוקרה ולהודיה, גם לשתף בכל המארג הסביבתי של המצב הזה, כי כשהתחלנו את התהליך, הייתי מאוד מבולבלת, מרגישה חסרת ידע וחסרת אונים. התברכנו באמת באוסף נדיר של נשות מקצוע שעוזרות לנו, וזה לא היה קורה אם לא הייתי יודעת לשים בצד את מערבולת הרגשות החונקת ולתת להן גישה ודריסת רגל בעולם שלנו. הסתרה והכחשה לא מביאות לשום מקום. שיתוף ופתיחות כן.

 

באהבה, מאייל ומאיתנו

באהבה, מאייל ומאיתנו