עפיפונים

יום הולדת אבירים – אייל בן 5

לפני יום הולדתו ה-5, אייל ביקש שנעשה מסיבה בסגנון של אבירים ודרקונים, ושהילדים יצטרכו לעבור משימות שונות עד להריגת הדרקון ומציאת האוצר.
אני ובעלי לקחנו על עצמנו לארגן את המסיבה – כשאנחנו ההוגים, היוצרים והמפעילים. השתתפו כ-13 ילדים (למעשה 14 – האח הקטן של אחד הילדים גם הצטרף): חברים של אייל מהגן (הוא בחר את מי להזמין) פלוס 3 בני דודים.
המסיבה נערכה במועדון במושב של ההורים שלי (לבקשת אייל). בתכנון ההפעלות נעזרתי במספר מקורות מהרשת: אתר יום הולדת ועוד, אתר הלול, והבלוג נקודות.

ההזמנה ליום ההולדת, נשלחה במייל

הכניסה למסיבה

כשהילדים הגיעו, חילקנו להם מדבקות עם השמות שלהם, ובינתיים הם נשנשו קצת משולחן הכיבוד (פרטים על שולחן הכיבוד ניתן למצוא בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת. הוא היה בצבעי אדום-צהוב-לבן).
הושבנו אותם על מחצלת, ובעלי – מחופש למלך – החל לספר את סיפור המעשה:

הדרקון הראשי גנב את כל אוצרות הממלכה, והמלך הזמין את האבירים כדי שיהרגו את הדרקון ויחזירו את האוצר.
לאביר הראשי מונה הילד שיש לו היום יום הולדת – כלומר אייל, שקיבל מהמלך חרב ומגן מיוחדים.

המלך ממנה את אייל לאביר הראשי

המלך מתייעץ ב"כדור הבדולח" שלו

לשאר הילדים חילקנו מגנים שהכנתי מפוליגל, וכן מדבקות כסופות, זהובות וצבעוניות, והם ישבו לקשט את המגנים שלהם.

המגנים

כשהילדים סיימו, המלך אמר להם שכדי להגיע לטירת הדרקון הם צריכים מפה. את המפה יוכלו להשיג מהזקן החכם, אך לשם כך הם צריכים כסף.
המלך נתן לאייל שקיק עם לחש קסמים לזימון בלונים קסומים שבתוכם מוחבאות מטבעות זהב.
אייל אמר את הלחש, ואני הובלתי בלוני הליום (שהסתרנו במטבחון) לתוך החדר. הילדים פוצצו את הבלונים, מצאו בתוכם מטבעות זהב, ואספו אותם לשקיק.

בלונים קסומים ובתוכם מטבעות

מנסים לפוצץ את הבלונים

בפיצוץ בלונים רווחות אסכולות שונות

בינתיים בעלי התחפש לזקן החכם. אייל הביא לו את המטבעות, והזקן עשה קסם והופיעה המפה. חילקנו את המפה ל-3 איזורים, כמו בדורה: אגם הלבה, מערת החרבות, טירת הדרקון. הילדים חזרו על כך בקול.

הזקן החכם מקבל את המטבעות עבור המפה

עושה קסם…

המפה!

את אגם הלבה הכנו מסדין אדום, עליו הדבקנו "אבנים" ממוספרות שגזרנו מפוליגל, וכן להבות כתומות מבריסטול זרחני. המשימה היתה לעבור את אגם הלבה בדריכה על האבנים בלבד ורק לפי סדר המספרים. הילדים עשו את זה ממש יפה ובהתלהבות 🙂

אגם הלבה

חוצים את אגם הלבה

אחר כך הובלנו את הילדים ל"עמק הממתקים" – כלומר לשולחן הכיבוד, להפסקת אוכל (נקניקיות בפיתה עם קטשופ) ונשנוש ממתקים. פרטים על שולחן הכיבוד אפשר לקרוא בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

שולחן הכיבוד, בצבעי אדום-צהוב-לבן

בסיום האוכל, סידרנו את הילדים בטור לפני מערת החרבות: אוהל מלא בלונים, שמתחתם היו מוחבאות חרבות שהכנתי מפוליגל. לכל ילד היתה חרב עם שמו. לאוהל היתה מחוברת מנהרה, והילדים היו צריכים לזחול במנהרה, להגיע לאוהל, למצוא את החרב עם שמם, ולזחול בחזרה. הם היו מקסימים ולקחו את זה כל כך ברצינות 🙂

מערת החרבות

אייל יוצא מהמנהרה, ובידו החרב שלו

נכנסים למנהרה

מה עושים עם חרבות? נלחמים!

אחרי שהילדים סיימו למצוא את החרבות ולהילחם בינם לבין עצמם, הסחתי את דעתם לעבר המפה, בעוד בעלי מוריד את הכיסוי מעל דגם ענק של דרקון, שהכנו מחוטי מתכת, עיתונים ובריסטולים אדומים, שהיה תלוי מהתקרה. בעלי העיף אותו לכיוון הילדים, אני צעקתי – "ילדים, הדרקון!!", והילדים התנפלו על דרקון הקרטון המסכן, ניסו לקרוע אותו לגזרים, ולמצוא את הלב האדום שלו שהיה מוחבא בתוכו (כדור אדום עטוף בעיתונים ובלבד אדום).

הדרקון – לפני

הילדים נלחמים בדרקון

הדרקון מחוסל

בעלי בינתיים התחפש בחזרה למלך, ואחרי שאחד הילדים מצא את הלב, גויסו שני ילדים לסחוב את תיבת האוצר (ארגז קרטון עטוף בנייר עטיפה כסוף), והגישו אותה יחד עם הלב למלך. המלך פתח את תיבת האוצר, וחילקנו לילדים מדליות (מטבעות שוקולד שהשחלתי על חוט) ואת שקיות ההפתעה שהיו בפנים.

המלך עם תיבת האוצר ולב הדרקון

אחר כך, כמובן, עוגת יום ההולדת (בצורת טירה), כיבוי נרות, והרמה על כסא. הילדים התנפלו עליי ודרשו חתיכות מהעוגה, שנעלמה כהרף עין.

אייל מכבה את הנרות

עוגות בצורת טירה

יש הוראות הכנה לעוגת יום הולדת בצורת טירה  בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

היה מאוד מאוד מוצלח. אייל שמח עד השמים ומאוד מאוד נהנה ביום ההולדת שלו. גם שאר הילדים ממש ממש התלהבו, ושיתפו פעולה בצורה מקסימה. הם ממש "נכנסו" לעלילה, ורובם אף ביקשו לקחת את החרב והמגן הביתה.
אין ספק שזהו יום הולדת שלא יישכח במהרה.
(אני עדיין מתאוששת)

אייל בן 5

אייל המקסים והמופלא שלי חגג ביום רביעי את יום הולדתו ה-5. בקצב שהזמן טס, אני לא אתפלא אם לפתע אפתח עיניים והוא כבר יהיה בר מצווה.
יום הולדתו ה-5 של אייל מסמן גם 5 שנים להפיכתי לאמא. יצא לי לחשוב קצת על נושא האמהות לאחרונה, וכיצד מציגים, מתראיינים, מראיינים ומדברים עליו.

אני לא מאמינה לאלו שאומרות שהאמהות שינתה אותן. מנקודת המבט שלי, כשאת אמא את ממשיכה לתפקד עם אותם קווי אופי והתנהגות כפי שהיית קודם.
אני לא מאמינה שכשהאמהות נופלת עלייך, את הופכת למין מנהלת פרויקטים מדהימה שמתקתקת עניינים. מנקודת המבט שלי, אלו שהיו תקתקניות לפני – נשארות כאלו. אלו שלא – מתנהלות בקצב (האיטי) שלהן (וזה גם בסדר, כן?).
אני לא מתחברת לנשים שמדברות על אמהות טוטאלית, שנשאבות לחלוטין וחיות לחלוטין את העולם של הילדים שלהן, שכל משק ריסים של הילד גורם לטורנדו בנפשן ובעצמיות שלהן.
אני אוהבת את הילדים שלי בכל ליבי, ולא סתם כתבתי קודם כל "אמא" בתיאור הקצר של הבלוג, אבל הם לא הדבר היחיד שמרכיב ומנהל את חיי.
האמהות שלי היא האמהות שלי, היא אני, בסגנון שלי, באופי שלי.
הם ילדים שמחים ומאושרים, אז כנראה שאני עושה לפחות משהו אחד בסדר.

הקוראים הקבועים בבלוג בוודאי כבר הבינו, לפי שלל הפוסטים על השיחות שלי איתו, שאייל הוא ילד מיוחד. לפני כחודש אף קיבלנו לכך אישור רשמי – אייל אובחן כמחונן ע"י מכון קרני, ובקרוב יתחיל חוג חשיבה יצירתית במכון של אריקה לנדאו.
אני מודה: אני לחלוטין אמא-פסטיגל בסיפור הזה. מגיל 8 חודשים כבר היה לי ברור שאייל מחונן, אבל זה אחרת כשאנשי מקצוע אומרים לך את זה רשמית. במיוחד שגיליתי שאני מחוננת רק בגיל 26. אין ספק שיש פה עניין של הגשמת החלומות הפרטיים שלי.
אייל לא ממש יודע מזה. שאלנו אותו אם הוא רוצה ללכת לחוג של חשיבה יצירתית, והוא מאוד התלהב.

אייל הוא ילד אחראי מאוד. לפעמים אחראי מידי, לטעמי. כשהיה פעוט, הוא מעולם לא פתח ארונות ומגירות, או נגע בדברים שידע שאסור לגעת בהם. הוא שומר על יאיר, דואג שיצא מהמעלית ראשון, ושומר על המעלית שלא תסגר. פעם אחת המעלית נפתחה בקומה אחרת, לפני שהגענו לקומה שלנו, ואייל ישר שלח יד ותפס את יאיר שלא יצא החוצה.
הוא מכבה אורות בחדרים כדי לחסוך בחשמל, כי זה חשוב לכדור הארץ.
הוא מסרב לאכול במבה וסוכריות, כי זה לא בריא לשיניים.
הוא יודע לספור עד 100 בעברית ועד 40 באנגלית (אולי כבר יותר, בעצם)
הוא זוכר המון שירים בעל פה. לפעמים הוא שר לי אותם כולל תנועות ריקוד.
הוא ממציא שירים בעצמו, עם חרוזים. ההמצאה האחרונה היא גרסא בנוסח "אל ינקוביץ" לשיר "דני דינה".
יום אחד הוא היה אצל ההורים שלי וראה שם טלוויזיה, ואחר כך ציטט לי מילה במילה כמה פרסומות. במיוחד תיאר לי את כל היתרונות במוצר "תמי 4", כולל הטלפון להתקשרות. הנה עוד סיבה שמצדיקה את זה שהטלוויזיה אצלנו סגורה, מלבד צפיה בתוכניות מוקלטות מראש וספציפיות מאוד.
הוא מצייר ציורים מפורטים מאוד. העובדות בצהרון צוחקות שכל ציור שלו זה ספר שלם.
הוא ילד מצחיק עם המון חוש הומור, ויש לו צחוק מתגלגל.
הוא אוהב מאוד אבירים, לוחמים, דרקונים, דינוזאורים, את הדרדסים, את דורה ואת דיאגו (כי דורה מלמדת אנגלית וכי דיאגו גר ביערות הגשם).
יום אחד הוא צבע בצהרון דף צביעה לחורף עם ציור של ילד וגשם. הוא הוסיף ברק עם נקודות שחורות, והסביר לי שהנקודות זה האלקטרונים שהברק מורכב מהם.
הוא הולך לחוג מדענים צעירים, והסביר לי שהוא בעצמו כבר מדען, כי הוא עשה מחקר וגילה בעצמו שהגוף שלנו מכוסה בקליפה שיש לה כל מיני שכבות. השכבה העליונה מתקלפת והיא לבנה.
אמא שלי טוענת שיש לו ידע כללי מדעי  יותר טוב מכמה וכמה תלמידי חטיבה שהיא מלמדת.
הוא החליט שכשהוא יהיה גדול תהיה לו חברה לברזים, שגם מרכיבה וגם מתקנת ברזים. אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה. החברה תהיה ממוקמת ליד הבניין שבו אנו גרים, כדי שהוא יוכל לעבוד קרוב לבית. צודק.
הוא התחיל לדבר שוטף בגיל שנה ו-7 חודשים, ומאז הוא מדבר בלי הפסקה. פשוט בלי הפסקה.
אני חושבת שיש בו את המשהו החמקמק הזה שנקרא כריזמה של מנהיג. אני רואה את זה בהתנהלות שלו עם ילדים אחרים.
הוא אומר לי לפחות פעם ביום שהוא אוהב אותי. זה תמיד פתאומי וזה תמיד כיף.
והוא שלי. שלי שלי שלי. הילד המופלא שלי, שגורם לי לצחוק, להתרגש ולהתפעל ממנו יום יומית, ושאני אוהבת הכי הכי בעולם.
יום הולדת שמח ילד אהוב שלי. אנחנו מאוד מאוד שמחים שנולדת.

אמא בלוגרית, עובדת?

לעיתים רחוקות יוצא לי לפגוש קרובי משפחה רחוקים מבוגרים, או חברות של חמותי. לאחר שהן שואלות בחביבות מה שלומי ואיך הילדים, מגיעה השאלה – "ואת, עובדת?"
השאלה תמיד מצליחה להרגיז אותי, אז אני אומרת לעצמי שמדובר בדור אחר, שלא מכיר את המושגים קריירה והגשמה עצמית, ואולי גם לא מודע לכך שממשכורת אחת לא קל להתפרנס במדינתנו מוכת המשכנתא.

כבלוגרית, אני מקבלת כמעט ברמה יומית הזמנות לכל מיני "פתיחות וסגירות" שמתרחשות פעמים רבות בשעות הבוקר או הצהריים. לאלו אני עונה בנימוס כי לא אוכל להגיע, משום שאני נמצאת בעבודה, ומזכירה לעצמי שהבלוגים הם "מדיה חדשה", שלא כל משרדי היח"צ מכירים, ושרוב הנמענים להזמנות האלו הם עיתונאים – שזו בדיוק עבודתם. רוב אירועי הבלוגרים שאני מוזמנת אליהם מודעים להיות הבלוג עיסוק לשעות הפנאי, ולכן קובעים את שעות האירוע לשעות הערב או שישי בבוקר.

בשבוע שעבר הצליחו להפתיע אותי. הזמינו אותי להצטרף לקבוצת מיקוד של מובילות רשת ובלוגריות בחסות של חברה גדולה העוסקת בתחום התינוקות והילדים. תדירות הפעילות היא אחת לחודשיים-שלושה, ובמסגרתה נחווה את דעתנו על מוצרים ונושאים שונים.
שמחתי מאוד, גם על הפניה המחניפה וגם בגלל שיש לי דעה על כל דבר בערך, ואני יותר משמחה להשמיע אותה.
הבעיה היא שהפעילות תתרחש תמיד בשעות הבוקר.
ובשעות הבוקר אני בעבודה.
ולפי דבריו של נציג החברה עימו דיברתי – אני היחידה מכל הקבוצה שהעלתה איזו הסתייגות בנושא. רק לי זה הפריע.

בהתחלה חשבתי שאולי יהיה אפשר להסתדר. לקחת יום או חצי יום חופש פעם בשלושה חודשים נראה לי איכשהו אולי אפשרי.
אבל אז הסתבר שהפגישה הראשונה היא בעוד שבועיים, בדיוק ביום שבו יש לי פגישה חשובה מחוץ למשרד עם לקוחות של החברה בה אני עובדת.
נפרדנו כידידים.

אני לא מבינה את זה. האם אף אחד מנציגי החברה ו/או חברת האינטרקטיב לא העלה על דעתו שאמהות בלוגריות הן, ובכן, עובדות? ולא סתם עובדות, אלא כשכירות? ובמשרה שאינה מאפשרת גמישות בזמנים בשעות הבוקר? ושאינה מאפשרת להעלם לחצי יום כדי להיות להשתתף בפעילות לאמהות? לא ידעתי איך לעכל את העניין הזה. אמנם באחורי מוחי תמיד יש את הפנטזיה שיום אחד אצליח להתפרנס מהמתכונים ומהקטעים שאני כותבת בבלוגים שלי, אבל החלק השפוי יותר יודע ומודה שאני אוהבת את עבודתי, אני אוהבת להיות מנהלת פרויקטים, אני מוצלחת בזה, וכשאני בעבודה אני משקיעה בה את כל כולי. בשעות הפנאי שלי, בערב (לילה), אחרי שאני מסירה את כובע ה"אמא", אני יכולה לחבוש את כובע ה"בלוגרית", אבל הבקרים מוקדשים למירוץ הפרויקטלי בעבודה.
האם זה מוזר? האם זה יוצא דופן? אני תוהה.

פסטיבל דרום אדום – טיול משפחות בחבל הבשור

** פוסט זה פורסם גם בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת **
** בבקשה הצביעו לבלוג שלי "פשוט מבשלת" בתחרות של סוגת. תודה! **

גילוי נאות: היינו אורחי כל המקומות הנזכרים כאן.

ביום שבת האחרון הוזמנתי יחד עם בלוגרים נוספים, על משפחותיהם, לסיור בחבל הבשור מטעם מארגני פסטיבל "דרום אדום". במהלך השנים לא ממש יצא לי לטייל בחבל ארץ זה. הייתי בשמורת בארי, הייתי בבתרונות רוחמה, ו… זהו פחות או יותר. גם אני וגם בעלי התלהבנו מהצ'אנס לטיול משפחתי בשבת בדרום.
כשיצאנו לדרך מתל אביב ירד גשם זלעפות, אך כשהגענו לתחנה הראשונה – מחלבת "צאלה" שליד מושב עין הבשור, השמיים כבר היו נקיים. ביקרנו בדיר הכבשים (החמודות והידידותיות) של המקום (אייל מאוד התלהב מהם וניסה להאכיל אותן בקש), ולאחר מכן התיישבנו לארוחת פיקניק עם סל פיקניק שקיבלנו. הסל הכיל ירקות חתוכים, סוגים שונים של גבינות, יוגורט תות, לחמניות, חמאה, ריבה, זיתים, והכל טעים טעים. ניתן לרכוש את הסל בשלושה מחלבות שבאיזור: מחלבת "צאלה" (בה ביקרנו), מחלבת דור צאלים ומחלבת "שביל החלב" בבארי. הסל יכלול אותם מוצרים, אבל הגבינות ישתנו לפי המחלבה שבה קונים אותו, ואפשר גם לשדרג בגבינות נוספות.
טעמנו גבינות "אשכול" (בסגנון אמנטל), "גררית" (בסגנון גאודה. מאוד אהבתי) ו"סחף" (בסגנון מנצ'גו. גם מאוד אהבתי) של מחלבת "שביל החלב" בבארי; גבינת "כלנית" (בסגנון ברי. בעלי מאוד אהב) ו"סביון" (צפתית) של מחלבת דור צאלים; היוגורט היה של מחלבת "צאלה" (הילדים חיסלו אותם). בנוסף טעמתי עוד כמה גבינות של "צאלה" על קצה המזלג – אהבתי מאוד את הסנט מור. את סל הפיקניק רצוי להזמין מראש, אך ניתן גם לקנות ספונטנית (סל זוגי יעלה 85 ש"ח בהזמנה מראש ו-95 ש"ח במקום. סל משפחתי יעלה 145 ש"ח בהזמנה מראש, ו-160 ש"ח במקום).
מחלבת צאלה פתוחה כל השבוע ונערכים בה סיורים וטעימות של גבינות. מדובר במקום שקט ומקסים, והילדים נהנו מאוד להתפלש בחול, לצוד חיפושיות, ללטף את הכלבים ולצפות בכבשים.

אייל מאכיל כבשים. תראו איך הוא מבסוט.

מגש גבינות. אני בהחלט תרמתי לחיסול שלו.

סל הפיקניק שקיבלנו

גבינות ועוד בסל הפיקניק

יוגורט כבשים עם תות. יאם יאם יאם.

יאיר בולס גבינות

כן, זו חיפושית ביד שלו. כן, אני מהאמהות שנותנות לילדים להתפלש בחול ובבוץ ולאסוף חרקים.

נסענו לאיזור נחל הבשור ודרך הבשור. בכל יום שבת מתקיימת שם "הפעלה מהאגדות". שחקנית בדמות שלגיה הצחיקה אותנו ודיברה איתנו על שמירה על הסביבה. אחר כך אני ואייל חצינו את גשר החבלים מעל נחל הבשור – איזה פחד! נאלצתי להעמיד פנים אמיצות כדי לעודד את אייל… שוטטנו על הביתרונות ואייל אסף אבנים קטנות.

שלגיה מדריכתנו

אייל האמיץ על הגשר (ואני עוד יותר אמיצה, כי הרהבתי עוז לצלם)

עוד אנשים אמיצים. הייתי צריכה להסביר לאייל למה הסבירות שהגשר ייקרע היא נמוכה. לא בטוחה שהייתי כל כך משכנעת.

משם נסענו לקיבוץ כיסופים, שלטעמי היתה התחנה הכי כיפית בטיול. פגשנו שם את רבקה ורפי המקסימים. רפי לקח אותנו לסיור חקלאי בשדות (מה שנקרא "תיירות חקלאית") – חפרנו בבוץ ומצאנו תפוחי אדמה, "משכנו בגזר" וגם קטפנו קלמנטינות ולימונים, וסחטנו מיץ. אייל היה כל כך גאה וכל כך נרגש מהרעיון שאבשל ירקות שהוא קטף! בנוסף לכך מגדלים בקיבוץ גם חיטה, אבוקדו (שקיבלנו כמה לקחת הביתה) ובצל. ניתן לבקר גם בלול וברפת.
עוד אטרקציה נחמדה שיש בכיסופים – מסלול "מירוצים" של טומקארים לילדים. הילדים (עד גיל 9 בליווי מבוגר) "נוהגים" בטומקאר לאורך מסלול מרופד צמיגים. אייל היה מאוד נרגש מכל החוויה הזו.
הסיור הוא בתשלום, אך מי שמתארח באירוח הכפרי של הקיבוץ (ואם לשפוט לפי השקט, הירוק, ורפי ורבקה החביבים – נראה לי שמדובר בחוויה כיפית ביותר) יכול לצאת לסיור בחינם.

רפי חופר ומוציא תפוחי אדמה. נכון תמונה יפה?

אייל מציג לראווה את אחד מתפוחי האדמה שהוציא

גזר, גזר, אין כמוהו גזר!

אייל, יאיר וגזרים

אייל קוטף קלמנטינות, החלק האהוב עליו בטיול

הפסטיבל מתקיים לאורך כל חודש פברואר, ואנחנו כבר החלטנו שבכל שבת החודש ניסע לחבל הבשור. אני מקווה שגם הכלניות יתחילו לצוץ. יש תחנות מידע בכל האיזור, ופעילויות נחמדות לכל המשפחה, למשל:

  • "שוק על המים" בגן לאומי פארק אשכול, בכל שבת עד ה-5/3: שוק איכרים עם כל טוב הנגב – גבינות, זיתים, לחמים, מרקחות, שמן זית ועוד מטעמים.
  • ב-12.2 – צעדת הכלניות של קק"ל בניר עם, לזכרה של שושנה דמארי.
  • עוד ב-12.2 – יריד אמנים בקיבוץ רוחמה (הזדמנות גם לטייל בשמורת בתרונות רוחמה המקסימה)
  • ב-12.2 וב-26.2 – "יער שרווד ורובין הוד" בקיבוץ ארז, פעילויות לילדים ושוק איכרים.
  • ב-18.2 – שוק אוכל ובישול מקומי באבשלום, שבו האופים והמבשלים של האיזור ימכרו את תוצרתם.
  • ב-25-26.2 – מטס כדורים פורחים בקיבוץ רוחמה! רצינו לנסוע לזה בשנה שעברה ולא יצא לנו. מקווה שהשנה כן נצליח להגיע.
  • בכל שבת יש סיורי פריחות של קק"ל בבארי וביער רוחמה.
  • סיורים חקלאיים בכפר מימון, "שביל הסלט", קיבוץ כיסופים, צאלים, גבולות ומחלבת "צאלה".

ויש עוד המון פעילויות! אפשר למצוא מידע באתר חבל הבשור או באתר הרשמי של הפסטיבל או בדף "דרום אדום" בפייסבוק.

הסתכלו על הנוף הזה (שדה חיטה בקיבוץ כיסופים). זה לא אחד מהנופים המקסימים ביותר בעולם? וזה שלנו!

דארת' ויידר הקטן

פרסומת פשוט מעולה של פולקסווגן. אני כל כך מחפשת את יאיר לדארת' ויידר בפורים הקרוב!!
(סתם, כנראה נחפש אותו לחיפושית או לנמר. תחפושות שהיו של אייל)

מצאתי בבלוג little.lovely.