עפיפונים

ההוביט – הסרט. אכן מסע בלתי צפוי (ולא לטובה).

עוד כשהתגלגלו להן כתוביות הסיום של הסרט "שר הטבעות: שיבת המלך", אי אז בשנת 2003 (ואני הייתי פה כדי לכתוב על זה פוסט כמובן), התחילו גם להתגלגל השמועות על הפקתו של סרט על פי הספר "ההוביט". לבבותיהם של גיקים ברחבי העולם רעדו מהתרגשות. טרילוגיית שר הטבעות הייתה מרהיבה, אפית, מרגשת, וכולנו נשאו עיניים בתקווה לעבר פיטר ג'קסון – הגשם לנו חלום נוסף.

9 שנים לאחר מכן, הסרט הראשון בטרילוגיית סרטי ההוביט יוצא לאקרנים. אני מודה שהייתי פסימית ומאוד סקפטית לפני שהלכנו לראות את הסרט. הספיקה לי העובדה שתהיה טרילוגיה של סרטים בשביל שלבי יבשר לי רעות.

*** בהמשך הפוסט ייתכנו ספוילרים. הקריאה על אחריותכם, אל תבואו אליי בטענות אחר כך! ***
(והשאלה – איך ייתכנו ספוילרים בסרט המבוסס על ספר ותיק שכולם כבר קראו מיליון פעם, היא שאלה מצוינת, אבל ממש מצוינת.)

הספר "ההוביט" הוא ספר קליל, כיפי, מלא דמיון, מיועד במקור לילדים ומכיל מסרים שממש ממש חשובים בעיניי:

בילבו בגינס ההוביט יוצא בספר מאזור הנוחות שלו. הוא יוצא להרפתקה בניגוד להרגליו ובניגוד למוסכמות החברתיות והמשפחתיות. בניגוד לאופיו, אפילו. הוא מעז. הוא מנסה משהו חדש. והוא מצליח כנגד כל הסיכויים. המוטו המרכזי שמנחה אותי בחיים הוא "אספי חוויות ולא חרדות", ובעיניי זהו המשך ישיר של המסר שמכיל הספר.
בנוסף לכך, לכל אורך הספר, כוח המוח והתחבולה הוא זה שמנצח. בילבו מציל את המצב שוב ושוב – לא בגלל כוחו, הרי הוא רק הוביט קטן, אלא בגלל תחבולותיו ותכניותיו היצירתיות.

הסרט, לעומת זאת, לוקח כיוונים אחרים לחלוטין.

קודם כל, לסרט אולי קוראים "ההוביט", אבל למעשה בילבו מהווה שם דמות די שולית. הסרט מתרכז בדמותם של גנדלף ושל תורין. הם מרגישים, הם דואגים, הם מנהיגים. הם מקבלים קלוז אפים על עיניהן הנוגות ועמוקות ההבעה. ההוביט? קישוט עלילתי ותו לא. עולמו הפנימי, ההתלבטויות והרגשות של ייצור שנקרע מכל הרגליו ומוצא את עצמו במצבים חדשים לו לחלוטין, אינם מוצגים לנו. כמה דקות של לבטים בסוף הסצנה עם גולום הן כל מה שנותרו.

הסרט מלחמתי מאוד, ומלחמה מוצגת בו כאירוע מכונן מנהיגות. באלין מספר כיצד תורין ביסס את עצמו כדמות מנהיגותית בקרב מול האורקים. הגמדים חמושים, שולפים חרבות וקשתות בכל הזדמנות, נלחמים נגד כל דבר. בילבו זוכה להערכתו של תורין רק לאחר שהוא קופץ לקרב נגד הווארגים ומנסה להצילו (קטע שאינו מופיע בספר כלל, ופעולה בלתי הגיונית לביצוע מצידו של ההוביט). הסצנה עם הטרולים מסתיימת בניפוץ סלע ע"י גנדלף – סיום כוחני לסצנה שבספר הסתיימה בצורה משעשעת.

החזרה אל הבית, השיבה אל המקום שאליו אתה שייך – זהו מוטו מרכזי בסרט. הגמדים כמהים אל ההר הבודד, אדמתם, ביתם. בילבו עוזר להם כי הוא רוצה שיהיה להם בית, מקום אליו הם שייכים, בניגוד למצב הנוכחי שבו הם מפוזרים בארצות אחרות. לא יכולתי שלא לתהות האם תורין מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות מטעם ציבור המתנחלים. זקן כבר יש.

פיטר ג'קסון מתעקש לקשור את הסרט בכוח לטרילוגיית "שר הטבעות". הוכנסו סצנות נוספות (שכולן ארוכות, איטיות ומיותרות להפליא) שמספרות לנו על חשש שכוח אפל מתעורר, מתים קמים לתחייה, הצללים מתארכים. למה, בעצם? הרי הסיפור עומד בפני עצמו גם בלי התוספת המיותרת הזו, שמסיטה את תשומת הלב מהמסרים והעלילה האמיתית. זה נותן תחושה כאילו סיפורו של ההוביט הוא רק הקדמה (פחות חשובה) לסיפור האמיתי – טרילוגיית שר הטבעות. לא חבל? (ושוב, לא יכולתי שלא לתהות האם התוספות האלו נועדו על מנת למתוח את הסרטים לטרילוגיה כדי להרוויח יותר כסף מהצופים, והאם קייט בלנשט נזקקת להשלמת הכנסה ולכן פיטר ג'קסון סידר לה תפקיד קטן בסרט).
ובכלל, יש קטעים בסרט שנראה כאילו הועתקו אחד לאחד מ"שר הטבעות": גנדלף תופס פרפר ושולח אותו להזעיק את עזרת העיטים (כפי שעשה בשר הטבעות לאחר המפגש עם סרומן. בספר זה לא כך), הטבעת עפה באוויר ומתלבשת על אצבעו של בילבו, צילום של החבורה צועדת בהרים. מה קרה, נשאר חומר מהטרילוגיה והיה חבל לבזבז?

אני מקבלת את זה שסרט לא יכול להיות נאמן אחד לאחד לכל הפרטים שבספר. אני מקבלת את זה שייתכנו שינויים, קיצורים ואי דיוקים, אבל ליצור סרט שמהותו היא ההיפוך המוחלט של מהות הספר, שמהלל את המלחמה, שבו ההוביט היא דמות מטופשת ותו לא, זה, תסלחו לי, פשוט מרגיז.

אז לא, לא נהניתי. אפילו התעצבנתי, וזאת למרות שהסצנות של מערת הגובלינים, של הטרולים ושל גולום היו טובות. האפקטים מרהיבים, אין ספק, אבל דבר אחד קטן חסר לסרט הזה: נשמה. של הוביט.

יצוין שבעלי ממש נהנה מהסרט (הוא לא זוכר כלום מהספר). יצוין שקילי ופילי הגמדים ממש לוהטים, למרות שבעלי זקנים ו/או שיער ארוך אינם הטיפוס שלי.  יצוין שההוביט אמור להיות הרבה יותר נמוך מהגמדים, ובסרט זה לא כך. יצוין שחבל שלא היו בסרט יותר שירים, כי זה אחד הדברים שממש חיכיתי וציפיתי לראות (ולשמוע) – שני השירים שכן היו (בארוחה אצל בילבו) היו מרגשים. יצוין שהתרגום מלא אי דיוקים מביכים, ולא ברור מדוע לא השתמשו בתרגום החדש והנהדר של יעל אכמון. יצוין שהחומר העלילתי שנותר מהספר מספיק רק לסרט נוסף לדעתי, ומחריד אותי לחשוב מה עוד יעולל פיטר ג'קסון לעלילה כדי למתוח אותה לסרט שלישי.

האם אלך לראות את שני הסרטים הבאים? ברור שכן. אני הרי גיקית מהבית.

 

יצירה לחנוכה

באחד מימי חופשת חנוכה אייל ראה אותי משתמשת בוואשי טייפ בשביל לתלות ציורים של הילדים על הקיר, והזכיר לי שמזמן לא עסקנו ביצירה. הבטחתי לו שנעשה יצירה לחנוכה, מכיוון שבכל מקרה רציתי לשבת קצת עם הילדים ולהכין קישוטי חג לבית. כל הבלוגים שאני קוראת מתכוננים עכשיו לכריסטמס ומציפים את ה-RSS שלי בשלל פוסטים משגעים על קישוטים שונים, ואני מודה – אני מקנאה. התכונה הזו, היצירתיות, הרעיונות – זה מכניס את הראש שלי לסחרור, וגם אני רוצה לקחת חלק בפעילות כל כך יצירתית ושמחה!

 

< הערת ביניים אישית >
עד לא מזמן היה לי חסם מסוים בכל מה שקשור לחלל הסלון והכניסה לבית. יש לנו סלון יפה ומעוצב, והרגשתי שלתלות בו קישוטים ששונים מהקו העיצובי שלו, מהווה מעין חציית קו אדום פולני שקשור לכללי עיצוב וסידור הבית. במסיבת יום הולדתי תלינו בסלון שרשרת דגלונים שהכנתי לקישוט, ועדיין לא הורדנו אותם. אני כל כך אוהבת אותם, וכנראה שהנוכחות שלהם היא זו שגרמה לי להבין שעם כל הכבוד לקוד הפולני, זה הבית שלי וזכותי לתלות בו איזה קישוטים שאני רוצה, גם אם הם חסרי טעם או מבולגנים. זה בית שחיים בו אנשים ושאמור לייצג את החיים האלו.
</ הערת ביניים אישית >

 

התחלנו ביצירה פשוטה – שלפתי ערכה שקניתי לפני כמה שנים ובסוף לא השתמשנו בה. הערכה כוללת צורות מ"נייר קסם" שחור, שכאשר חורטים עליו עם מקל עץ, מתגלה השכבה הצבעונית מתחת. כל ילד בחר לעצמו צורות והם ישבו לחרוט.

היצירה של אייל

היצירה של אייל. לסביבון יש את הספרה 8 על הידית לציון שמונת ימי חנוכה.

היצירה של יאיר

היצירה של יאיר

זה היה החימום, כשתוך כדי אני מגלגלת בראש רעיונות נוספים ליצירה.

גזרתי צורות של סביבונים מנייר בריסטול לבן. כל ילד קיבל 3 סביבונים, צייר עליהן בטושים וקישט אותם עם מדבקות, צורות מסול ודבק נצנצים. אחר כך הדבקתי אותן אחת לשנייה ליצירת סביבון תלת מימדי, שתלינו בסלון.

 

אייל צייר סצנה מהמשחק angry birds

אייל צייר סצנה מהמשחק angry birds

וכן סצנה מהמשחק angry birds space

וכן סצנה מהמשחק angry birds space

וכך זה נראה בתלת מימד

וכך זה נראה כשכל החלקים מחוברים והסביבון תלוי

 

עוד זווית של הסביבון של אייל. את הצד הזה הוא קישט עם דבק נצנצים.

עוד זווית של הסביבון של אייל. את הצד הזה הוא קישט עם דבק נצנצים.

יאיר הדביק צורות סול שונות על חלקי הסביבון שלו

יאיר הדביק צורות סול שונות על חלקי הסביבון שלו

הסביבון של יאיר מזווית נוספת

הסביבון של יאיר מזווית נוספת

אני ואייל הכנו מדבקות מוואשי טייפ בצורות של סביבונים, כוכבים ונרות, לקישוט החלונות היוצאים אל המרפסת. בזמן שאני ואייל יצרנו, נתתי ליאיר לקשט כד חרס קטן עם מדבקות.

מדבקות washi tape על החלון

מדבקות washi tape על החלון

מדבקות washi tape בצורת כוכבים ונר

מדבקות washi tape בצורת כוכבים ונר

מדבקות washi tape בצורת סביבונים

מדבקות washi tape בצורת סביבונים

בחו"ל נהוג לקשט את דלת הכניסה ולתלות עליה wreath – זר עגול ומקושט. החלטתי שגם אנחנו צריכים לקשט את דלת הכניסה שלנו – אבל עם חנוכייה! הכנו "נרות" ממקלות ארטיק עבים, שעליהם הדבקתי "להבות" מנייר שהילדים צבעו. מאחורי כל מקל הדבקתי מגנטים.
סידרנו את הנרות בצורת חנוכייה על דלת הכניסה, לפי מספר הנרות שצריך להדליק באותו יום + השמש. בכל יום הוספנו נר.

חנוכיית דלת הכניסה שלנו - נר שביעי של חנוכה

חנוכיית דלת הכניסה שלנו – נר שביעי של חנוכה

שמחתי מאוד שהצלחתי להגשים את חלומי לקשט את הבית לכבוד החג, גם אם לא מדובר בעיצובים מוקפדים ומפונפנים שעבדנו עליהם שעות. הילדים נהנו מאוד מהיצירה, ונהנו עוד יותר לראות את היצירות שלהם תלויות לראווה ולגאווה.
אני כל כך אוהבת את הקישוטים האלה, ולמרות שחנוכה כבר עבר, עדיין לא הורדתי אותם. אני נהנית בכל פעם שאני מסתכלת עליהם…
אני רוצה להפוך את זה למסורת ולקשט את הסלון ואת דלת הכניסה בכל חג שיגיע. הבא בתור הוא ט"ו בשבט.

 

מה עשיתי בחופשת חנוכה, מאת אייל זוסימן

בכיתה של אייל התחילו להתאמן בכתיבה. המורה ביקשה מהם לכתוב סיפור קצר על מה שעשו בחופשת חנוכה, כשהדגשים היו לתאר את הזמן והמקום, מה עשו, איך הרגישו ולכלול סיכום.
אני ובעלי היינו בחצי הראשון של החופשה בלונדון, והילדים היו אצל ההורים שלי, שלקחו אותם בשבת לספארי. מזל, כי אחרת הסיפור של אייל כנראה היה מדבר על איך ראה טלוויזיה, שיחק עם חמודי ועשה קניות עם אימא בחצי חינם…

שימו לב לעמידה בהנחיות המורה 🙂

מה עשיתי בחופשת חנוכה מאת אייל זוסימן

 

גם בגן של יאיר שאלו את הילדים מה עשו בחופשת חנוכה, שזה די משעשע כי בחופשה הגן היה פעיל. סיפורו של יאיר (כפי שנודע לי מהשלט שתלו בגן עם תשובות הילדים): "הייתי בים". על זה נאמר – לא ידעתי שיש ים בספארי…

שיחות על החיים עם הילדים – #1

טוב, נשברתי. אני לא יכולה להפריד בין פוסטים על שיחות עם אייל לבין פוסטים על שיחות עם יאיר. הם התחילו לדבר אחד עם השני וכל זה.

זהות

אייל (לחמודי): חתול טוב…. אתה חתול טוב…. אתה חתול יותר טוב מיאיר! ויאיר בכלל לא חתול.
יאיר: אני כן חתול!
אייל: לא, אתה ילד בן שלוש וחצי.
יאיר: אני חתול!
אייל: לא, אתה לא.
יאיר: חתול חתול חתול!
אייל: אימא, נכון שיאיר לא חתול?
אני: לא ממש, לא.
יאיר: אני כן חתול! אני רוצה להיות חתול…
אני: אתה יכול להיות חתול וירטואלי.

 

הסבון בכה מאוד

אייל (קורא שלט): "תדלק 50 ליטר ומעלה, וקבל רחצה חיצונית חינם"
אני: כן.
אייל: טוב נו, אבל אנחנו לא מאמינים לפרסומות.
אני: זו לא בדיוק פרסומת. הם פשוט מודיעים לך שאם תתדלק יותר מ-50 ליטר תוכל לקבל רחצה חיצונית בחינם. כדי שתדע. עכשיו אתה יכול לבחור אם אתה רוצה לתדלק כזו כמות. או לתדלק בכלל.
<אייל חושב>
אייל: טוב, גם ככה אבא לא רוחץ את האוטו. הוא לא רחץ אותו כבר לפחות שנתיים.
אייל: הוא אוהב שהאוטו מלוכלך. וגם מבפנים הוא לא מסודר ומלא בלגן. וגם יש עליו כל מיני סימנים מבחוץ.
אייל: ככה זה שומר עליו שלא יגנבו אותו, כי אף אחד לא רוצה אוטו כזה מלוכלך ומבולגן. חוץ מאבא.

 

השלמה

אייל: יאיר, בוא נשלים. לא השלמנו כבר שנה.
יאיר: טוב.
אייל: זה אומר שאנחנו לא רבים.
יאיר: טוב.
<יאיר עושה קולות שמעצבנים את אייל>
אייל: יאיר! די! אמרנו שאנחנו משלימים!!

 

הזמן הצהוב

יאיר: אימא, אני רוצה בננה.
אני: אכלת כבר שתי בננות היום. זה מספיק. תכאב לך הבטן.
יאיר: אבל אני רוצה להיות חתול צהוב!
אני: אז?
יאיר: אז אני צריך לאכול בננה!
אני: למה, כי היא צהובה?
יאיר: כן!
אני: רוצה לאכול גבינה צהובה?
יאיר: כן! ייייישששש!!!

 

וגם לא רוצה

יאיר: אמא, אני לא יכול.
אני: בטח שאתה יכול.
אייל: אתה יכול, כמו הספר שאתה אוהב – הקטר הכחול שיכול.
אני: נכון.
יאיר: אני אוהב את הקטר הכחול שלא יכול.

 

אני מניחה שאין צורך לציין שדמויות ה- lego star vwars של דארת' ויידר וה- storm trooper הן שלי והושאלו לילדים לזמן מוגבל בלבד ולצורך הצילום.

אני מניחה שאין צורך לציין שדמויות ה- lego star wars של דארת' ויידר וה- storm trooper הן שלי והושאלו לילדים לזמן מוגבל בלבד ולצורך הצילום.

סדנת השף הצעיר בדומינו'ס פיצה

אני לא חושבת שיש מישהו שלא אוהב פיצה. זהו מאכל עם כל כך הרבה וריאציות, סגנונות ורמות – מפיצה על פיתה הכי פשוטה בעולם עם קטשופ וגבינה צהובה, ועד לפיצות גורמה על בצק דקיק ועם שלל תוספות וגבינות (פיצת תאנים וקממבר, מישהו?). להכין פיצה זה לא פחות כיף מלאכול פיצה, במיוחד עבור ילדים. מרדדים בצק, מורחים רוטב, מפזרים גבינה ושלל תוספות… כיף! לכן כשהוזמנתי לאירוע אמהות בלוגריות וילדיהן ב-domino's pizza, שכלל סדנת שף צעיר עבור הילדים, ידעתי שאייל ממש ישמח להשתתף וללמוד איך מכינים פיצה.

האירוע כלל גם הרצאה של הדיאטנית ורד יפה חאיק, שאותה אני מעריכה מאוד. ורד מתמחה בהשמנת ילדים וכותבת בבלוג הורות שפויה בעידן השפע – מניעת השמנת ילדים וטיפול בה. למרות שהילדים שלי רזים להפליא, אוכלים בריא ואוכל הוא לא issue אצלנו בבית, זה לא היה כך כשאני הייתי ילדה, ומצאתי את עצמי מזדהה עם הרבה דברים שקראתי בבלוג (מהצד של הילד ולא מהצד של ההורה). ורד חילקה לילדים תפזורת עם מילים בנושאי תזונה, ולאחר מכן שוחחה איתם על המרכיבים של ארוחה מאוזנת (פחמימות, חלבונים וכו'), ובאילו מאכלים ניתן למצוא אותם. היא גם חידשה לי כשסיפרה שגבינת מוצרלה בריאה יותר מגבינה צהובה רגילה, מכיוון שיש בה יותר סידן ופחות מלח. לא הייתי מודעת לזה.

לאחר מכן התחלנו בפעילות השף הצעיר. הילדים קיבלו סינרים וקרטוני פיצה אישיים, והתחילו לעבוד. אייל שיטח את כדור הבצק שקיבל לצורה עגולה, מרח רוטב עגבניות, פיזר גבינה מגוררת בנדיבות והוסיף זיתים ירוקים ושחורים.

 

הפיצה הוכנסה לתנור החם והתחילה במסע שלה לעבר סופו…

והנה השף הצעיר והפיצה שלו, שיצאה, דרך אגב, ממש ממש טעימה.

פעילות עם קונספט כל כך פשוט, ואייל היה מאושר עד הגג! בדומינו'ס פיצה עורכים פעילויות כאלו בתיאום מראש ובתשלום לקבוצות של ילדים – מתאים מאוד לימי הולדת – רק צריך לתאם מול הסניף הרלוונטי לכם.
יכול להיות שאאמץ את הרעיון לבית מארח, כשיגיע תורנו, ואכין פיצות עם הילדים.