הריון שני זה לא הריון ראשון
מאיפה אתחיל? דבר ראשון, העייפות.
אני לא זוכרת שבהריון עם אייל הייתי כל כך עייפה כל הזמן. אולי הדחקתי את העניין, אבל אני פשוט לא זוכרת חוויה של עייפות כל כך עמוקה. חשבתי שזה יעבור אחרי השליש הראשון, אבל אני כבר באמצע חודש חמישי והעייפות מלווה אותי כמו צל. היא תמיד שם, מחכה להתנפל עליי. אני תוהה האם זה קשור לכך שמדובר בכל זאת בהריון שני ויש בבית ילד (מהמם! אם יורשה לי להוסיף) שדורש את תשומת הלב שלי ואת הכוחות שלי (שזה כמובן לגיטימי והגיוני ומובן לחלוטין), ואת זה לא היה לי בהריון הראשון. בנוסף לכך, אני מניחה שהלחץ והאינטנסיביות בעבודה שלי (ואני מאלו שאוהבים ופורחים במצבי לחץ ואינטנסיביות) גם נותנים את אותותיהם עליי מבחינה פיזית. כל אלו (ועוד?) גורמים לכך שאני פשוט מותשת, מוצאת את עצמי (למעשה בעלי מוצא אותי…) רדומה על הספה בסלון תוך שניות (איפה הימים שהחזקתי עד 1 בלילה וחייתי על 5-6 שעות שינה?). פשוט עייפה, עייפה, עייפה…
דבר שני, תדמית הגוף.
אני זוכרת שבהריון עם אייל פשוט פרחתי. הייתי מאושרת ומבסוטה לחלוטין מהחיים. חשבתי שאני פשוט נראית נהדר, וגם קיבלתי הרבה מחמאות.
הפעם, זה פשוט לא הולך לי. בסוף השבוע האחרון "יצאה" לי הבטן ועברתי למכנסי הריון. אמנם אני מקבלת הרבה מחמאות, מתלבשת יפה (בהשוואה להריון הראשון בו לבשתי בעיקר טריינינגים…) וגם לא גדלתי כל כך (המידה במכנסיים לא השתנתה), אבל אני ממש לא מרוצה. קשה לי להתרגל לבטן ההריונית ש"יצאה" לי, אני כל הזמן מוטרדת מאיך שאני נראית, בודקת את עצמי מכל הכיוונים ותוהה מה אנשים אחרים חושבים עליי. בעלי חושב שקצת השתגעתי וגם חברות לא מבינות מה אני רוצה מעצמי, הרי אני נראית נהדר.
זה מאוד לא נעים ואני לא מצליחה להשתחרר מזה.
חברה הציעה לי לעשות קצת צילומי הריון כדי לנסות לשפר את התדמית שלי בעיני עצמי. אולי היא צודקת. בינתיים קשה לי עדיין להסתכל על צילומים שלי מטיולים שעשינו בשבועיים האחרונים. הבטן נראית לי כל כך לא קשורה לכלום…
דבר שלישי, הדאגות.
בהריון עם אייל לא דאגתי. הייתי בטוחה בעצמי, ביכולותיי ובעובדה הפשוטה שיהיה טוב.
אמנם אייל היה ועודנו תינוק וילד מדהים, נוח מאוד וכייפי, פשוט מלאך קטן, אבל השנה הראשונה היתה מאוד מאוד קשה מהמון סיבות (החלמה מלידה קשה, בעיות הנקה, מלחמת לבנון השניה בה נטלתי חלק, מעבר לעבודה חדשה, חברים ובני משפחה שפשוט "נעלמו" ויש עוד). אמנם עכשיו אני מחוזקת יותר, ואני מניחה שאדע להתמודד עם בעיות כאלו בצורה טובה יותר, אבל זה לא יהיה פשוט. יש לי גם חששות מהאחריות הגדולה שמתווספת יחד עם החבר החדש במשפחה, ההשפעה של המצב על אייל, כיצד נסתדר מבחינה לוגיסטית עם 2 ילדים, איך תהיה הלידה…
חשבתי שכשאתחיל להרגיש תנועות, כל הבעיות והחששות איכשהו יתעמעמו, אבל זה לא קרה. אולי כשיגיע האביב? אולי בשליש השלישי? ואולי זה לא נרגע לעולם…
ואני גם חושבת על כך שאנחנו רוצים 3 ילדים. מה יהיה בהריון השלישי?
לא ידעתי שאת בהריון אז קודם כל מזל טוב!
זה אכן נשמע קשה ומסובך מבחינה לוגיסטית אבל כמו כל דבר זה פשוט קורה וזורמים על זה… אני בטוחה שתסתדרו ושאייל יסתדר עם אח קטן (או שמא אחות?)
לילך
תודה לילך 🙂 "לזרום עם זה" זה ביטוי המפתח פה…
נראה לי שלא קראת את הפוסט הקודם, אז אני מעדכנת פה שזה בן.