עפיפונים

געגועיי לטריינינג

למרות שבהתחלה היה לי ממש קשה להאמין בכך, מודעה של הולמס פלייס הבהירה לי שאני מתגעגעת למכון הכושר.
אני לא טיפוס ספורטיבי. אין לי שום כישורים בתחום, תמיד שנאתי כל דבר שמזכיר פעילות גופנית והשתדלתי להימנע מעשייה כלשהי. למכון הכושר נרשמתי בלב כבד בסוף הקיץ שעבר במטרה להתחטב ולהיכנס לכושר. לא התמכרתי למכון. תרגילי הכוח שיעממו אותי. קיללתי כל דקה על המכשיר האליפטי. שיעור הספינינג האחד והיחיד שפקדתי השאיר אותי עם סימנים כחולים במקומות שהצנעה יפה להם. לא רכשתי שם חברים, משום שהקפדתי לבלות במכון רק את הזמן הנחוץ לעשייה ספורטיבית מינימאלית, ומיהרתי להסתלק.
ויחד עם זאת, אני מתגעגעת למכון הכושר.
לאחר כמה שבועות הבנתי שהמכון הוא פיתרון נהדר לאנשים כמוני, שהגלגלים בראשם מסתובבים ללא הפסקה כל היום, שהם לנצח טרודים בחשיבה על משהו, לא משנה מה. במכון, למרות המוזיקה הרועשת, היה לי שקט. הייתי עסוקה בלשרוד את 30 הדקות על המכשיר האליפטי ולהזיע מכל נקב אפשרי בגוף. לא היה לי זמן לחשוב. הייתי מגיעה עצבנית, ישירות מהעבודה, ו-40 דקות לאחר מכן, בעזרת המכשיר האליפטי/ההליכון וטלוויזיה מכוונת על MTV, שכחתי הכל. הייתי יוצאת עם ראש ריק לחלוטין. רגועה. elevated.
זה היה נהדר. אבל בחודש שישי, כשגיליתי שזה נורא כואב ללכת על ההליכון כשהקטנצ'יק בבטן בועט בי במקביל, ביטלתי את המנוי.
ואני מתגעגעת.
אמנם אני עושה יוגה, אבל זה ממש לא אותו דבר.
אני מקווה שאוכל לחזור לשם כמה שיותר מהר לאחר הלידה.

שיחות על החיים עם אייל (#6)

אייל יהיה בן 3 בעוד חודש, וכל יום יש לו איזו יציאה חדשה שפשוט קורעת אותנו.
(לפני שבוע חזרתי הביתה מחדר הכושר, בדיוק כשבעלי רחץ את אייל)
אייל: אמא, איפה היית?
אני: הייתי בחדר כושר.
אייל: לא נכון, היית בעבודה.
אני: הייתי בעבודה, ואחר כך הלכתי לחדר כושר.
אייל: מישהו אמר לך?
אני: לא, רציתי ללכת, כי לעשות ספורט זה מאוד בריא.
אייל: מה זה ספורט?
אני: התעמלות, כשעושים פעילות עם הגוף.
אייל: אבל אני לא עושה ספורט בכלל.
אני ובעלי: אתה דווקא עושה ספורט. כל היום בגן אתה משחק, רץ וקופץ…
אייל (מבסוט עד הגג): נכון! אני עושה הרבה הרבה ספורט!
(אתמול, כשנסענו הביתה אחרי שלקחתי את אייל מהגן)
אייל: אמא, אני רוצה לחמניה.
אני: בסדר, אני אחנה ואז נקנה לך לחמניה.
אייל: אבל מהמאפייה שם, הרחוקה יותר.
אני: אין בעיה, אני אחנה ואז נלך למאפיה ונקנה לך לחמניה.
אייל: את תקני לי לחמניה, ואני אתן לך חתיכה, שתאכלי גם.
אני: תודה רבה, אייל, זה מאוד יפה מצידך.
אייל: אמא, אומרים "בבקשה" כשרוצים לקבל משהו. אומרים "תודה" אחרי שמקבלים אותו.
(אתמול היינו צריכים לקחת את החתול לווטרינר, ולכן תפסנו אותו והכנסנו אותו לכלוב שלו. אייל עומד מול הכלוב ומסתכל. בינתיים בעלי הלך להתלבש)
החתול מיילל יללות שבר (אם היה תרגום מחתולית, כנראה שזה היה "תוציאו אותי! תוציאו אותי!")
אייל: אתה לא יכול לצאת.
החתול ממשיך ליילל בטירוף
אייל: אתה לא יכול לצאת.
החתול מיילל עוד ועוד.
אייל: אתה לא יכול לצאת.
וכך הלאה….
(בעלי חוזר מהוטרינר בדיוק כשאני מסיימת לרחוץ את אייל. הוא לוקח את אייל לחדר שלו)
אייל: מי לקח אותי מהגן היום? (מסתכל אל בעלי ואז אליי) אמא! אז אבא, אתה קורא לי סיפור היום!