עפיפונים

דילמת היעלבות

להיעלב או לא להיעלב? בטח שלא להיעלב, מה ייתן לי להיעלב? זה ייתן לי משהו? זה לא ייתן לי כלום.
אני טיפוס רגשן נורא, שלוקח ללב ונוטה להיעלב בקלות. אני גם סולחת בקלות, אבל הזיכרון הארור שלי מאחסן לו במגירות עמוקות – כמעט הכל. יש לי תוכנת חיפוש משוכללת במוח, שמאפשרת לי לאחזר בקלי קלות תאריכים, מספרים, פרצופים, אכזבות וציפיות לא ממומשות. אני זוכרת את הכול.
בעלי טוען שאני לא יכולה לצפות מאנשים שיתנהגו לפי אמות המוסר והצדק שלי. אני טובה מידי, נחמדה מידי. הוא צודק פחות או יותר, אבל איזה כלים אחרים יש לי לשפוט יחס והתנהגות?
לא להיעלב. אין טעם להיעלב. למה להיעלב? אני הרי כבר רגילה. עוד טלאי בשריון ואני ממשיכה הלאה.

תגובות

4 תגובות על ”דילמת היעלבות“

  1. מיטל הגיב:

    רחלי אני מבינה אותך לחלוטין!!! זה הצד השלילי של הרגשנות אך יחד עם זאת אני חושבת שהפן החיובי גדול יותר ולכן בורכת 🙂

  2. רחלי הגיב:

    כמו שבעלי אומר – אם לא הייתי כזאת, אז הייתי מישהי אחרת.

  3. דודי הגיב:

    נו אל תיעלבי. מה זה נותן?
    גם ככה תיזכרי את זה לעוד 30 שנה. כך זה מעין היעלבות איטית מאוד שלא נגמרת. אז חבל להיעלב עכשיו ובגדול.
    באמת שחבל.

  4. דפנה הגיב:

    אוי, רחלי
    אני כ"כ מבינה את זה
    אצלי זה למה להתעצבן, לא למה להעלב. ואחכ – לחשוב על זה, ולמה – זה כבר לא ישנה שום דבר, נכון?
    אז לפעמים צריך להשלים עם זה, ולהבין שככה את – כמו שאמרו כאן לפני – שאחרת לא היית את
    ולפעמים צריך ל"עבוד על עצמך", ללמוד להיות אדם חזק יותר, כמו שנראה לי שאת עושה, ותמיד שואפת לזהבכל אופן, כמו שמשתמע מהבלוג, וזו כבר כברת דרך!
    החלק העוד יותר קשה הוא לדעת מתי זה הזמן לזה, ומתי הזמן הוא לדרך השניה
    אין מה לעשות, כאן אין קיצורי דרך.
    רחלי, בהצלחה, ושיהיה רק טוב

הוספת תגובה