זה יכול להיות עניין של שניות. הילד המתוק והמקסים, שלפני רגע התכרבלתם איתו, עניתם לשאלותיו בחיוך והתפעלתם מהמתיקות שלו ומהחוכמה האינסופית, הופך פתאום לילד אחר. הוא זורק ניירות על הרצפה. דוחף ילד קטן ממנו. מתחצף. מוציא לשון. מלגלג. מדבר שטויות.

אתם משפשפים עיניים בתדהמה. מה קרה לו?! הרי דברים כאלה עושים רק ילדים של אחרים, לא הילד שלכם…

ברגעים כאלו אני מזכירה לעצמי לקחת נשימה ולהבין –

כמו שלנו יש רגעים שבהם אנחנו אומרים או עושים דברים קצת לא במקום, בלי כוונה, כך גם לילדים שלנו.

כמו שאנחנו רוצים לפעמים "להתפרע", גם אם זה בקטנה, כך גם הילדים שלנו.

כמו שבסוף אנחנו תמיד אנחנו – גם אם עכשיו אנחנו מתחפשים למישהו אחר – כך גם הילדים שלנו.

זה לא תמיד נעים, אבל החיים מורכבים מדבש ועוקץ, מעז וממתוק. הכל זה לטובה.

תגובות