עפיפונים

אוי, הזיקנה

לפעמים אני מרגישה כמו זקנה בורגנית. ואולי אני סתם בעצם כבר מבוגרת ודי.
קשה לי להתחבר ולהבין את כל "הצעירים האלה" (שקטנים ממני ב-4 שנים בסך הכל), שמתחבטים ומתלבטים מה ללמוד, איך ואיפה מוצאים בת/בן זוג, ומה הם יעשו עם עצמם. כל זה נראה לי כל כך רחוק ממני, כל כך… ילדותי.
אני יודעת שמי ששונה פה זו אני. אני זו שסיימה תואר ראשון בגיל 21. אני זו שהכירה את ה"אחר" שלה בגיל 20, ומיסדה איתו את הקשר בגיל 24. אני זאת שקצת "לא נורמלית" פה. אותי מעניינים עכשיו דברים אחרים – שילוב בין זוגיות למשפחה לקריירה, לאיזו משרה בכירה אני רוצה להגיע ב-5 שנים הבאות, ואילו שיפוצים הייתי רוצה שנערוך בדירה שלנו.
לפעמים אני תוהה האם לא הקדמתי את המאוחר. האם אולי היה עדיף לחכות כמה שנים. האמת היא שאין לי בכלל חרטות. אם היתה לי את האופציה לחזור לאחור, הייתי עושה הכל אותו דבר. אני פשוט יודעת מה אני רוצה מעצמי ומחיי.
אחד מחבריי טוען שאני קצת חולת שליטה. כנראה ששנינו צודקים.

תגובות

הוספת תגובה