קיץ כתום
נמאס לי. מתנחלים, התנתקות, הפגנות, סרבנים, חסימות כבישים, סרטים כתומים – די!
הלוואי והייתי יכולה לעלות עכשיו על מטוס ולהימלט מפה, לאיזו ארץ אקזוטית ושקטה. אפילו לא ארץ אקזוטית, גם ארצות הברית מקובלת עליי, העיקר שיהיה רחוק. הייתי חוזרת עוד כמה חודשים, כשהכל (בתקווה) יירגע.
כבר אזלו לי כל הכוחות. התעייפתי.
אבל אני לא יכולה, אז אני מתאפקת. מתאפקת שלא להתנתק משאריות השפיות שעוד נותרו לי.
היי רחלי,
זאת מאיה, מארה"ב. תאמיני לי, גם כאן לא מלקקים דבש… מזג האויר משוגע וצריך לקום ממש מוקדם כדי לדבר עם הארץ (ולשמוע איך מתקדם הפרויקט…)
מה שכן – אין התנתקות ויש המון מרכזי קניות ענקיים..
🙂
תחזיקי מעמד,
מקווה שהכל הסתדר,
נשיקות
מאיה מבוסטון הרחוקה.
היי מתוקה, כיף לשמוע ממך! 🙂
מתי את חוזרת?
מרכזי קניות ענקיים – מתאים לי בהחלט….
שלום לך, רחלי.
את לא מכירה אותי אני בטח שלא מכירה אותך והסיבה שנכנסתי לאתר הזה היא מיקרית לחלוטין.
אני דתיה מן המניין, לובשת סרטים כתומים גאה, ומתנגדת לאלימות לכל סוגיה.
קראתי את מה שכתבת כאן וזה פשוט צרם לי, את לא מרגישה אחריות יש לך כאן אתר?!
את לא מרגישה טיפה אחראית שאולי במקרה יש עוד אנשים שנכנסו לאתר הזה?!
ששומעים שנמאס לך ממתנחלים?! זאת המדינה שלנו שלך ושלי.
אלו לא מתנחלים משוחרי רסן, אלו אנשים טובים שכרגע מתאבלים על 30 שנה של חלומות ותקוות.
שהקריבו את החיים שלהם תמורת שלום מזופת.
ואולי את עכשיו מרימה גבה, צוחקת עלי, מדפיסה את זה להראות לחברים שלך, להפוך אותי למופע סטנדאפ חי.
אולי בשבילך אני ימנית קיצונית, כי ממזמן אין אמצע או שאת שמאל או שאת פאנט.
אני יכולה להגיד לך שאני למדתי 12 שנות לימוד, אני שירתתי את המדינה שנתיים, אני אהיה סטודנטית עוד מעט לימודי ספרות עברית וחינוך.
אין לי שום מחשבות פאנטיות וקיצוניות, אני מאמינה שיש לנו מדינה אחת, ויש לנו עם אחד.
את אחותי אני אוהבת אותך, ואנחנו כולנו חיים בגבול הדק של שפיות או ליפול לתהום.
אולי תכתבי כמה מילים טובות על החיילים המדהימים שלנו, אני נגד סרבנות!!!
לכי תבקרי במלונות, אני הלכתי, זה היה קשה!!!
אם הגעת עד הסוף של המכתב אני חושבת שיש על מה לדבר.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך, איזה כיף לך שמצאת מישהו לחלוק איתו את החיים שלך ולעבור את הימים הקשים האלה יחד איתו, הלוואי ותזכו להמון שנים מאושרות יחד (אולי גם אני אזכה בקרוב בעזרת ה')
רק תשארי בארץ, שלא ימאס לך מהאחים שלך…
רינת.
שלום רינת,
צר לי, אבל אני ממש לא רואה את המצב כמוך. אני רואה אנשים ששפכו שמן על הכביש וחסמו כבישים (כך שאנשים כמוני נתקעים בפקקים שעות בדרך ובחזרה לעבודה, ורוכבי אופנועים כמו בעלי יכולים להחליק על הכביש ולאבד את חייהם). אני רואה אנשים ששפכו סודה קאוסטית על שוטרים (שיכולה לגרום למוות!), שקיללו חיילים וקראו להם נאצים (חצי מהמשפחה שלי נספתה במחנות ריכוז – איך בכלל אפשר להשוות?!).
ההחלטה על הפינוי מגוש קטיף התקבלה כבר לפני חצי שנה. זו החלטת ממשלה והחלטת כנסת שגם אני וגם את השתתפנו בבחירתה. היה להם מספיק זמן להתכונן. המפונים מקבלים מהממשלה פיצויים ענקיים, ויש עשרות דירות מוכנות שמחכות לקלוט אותם.
תסלחי לי, אבל אותי זרקו מהדירה הקודמת שגרתי בה בהתראה של שבוע, ארזנו לבד (בלי חיילים שיהיו העבדים שלנו!) ועברנו לדירה ללא מטבח וללא רהיטים וחייתי כך לא מעט זמן. התנאים שמקבלים המפונים הם מעל ומעבר.
התשובה לשאלה "מה היית עושה אם אותך היו מפנים מהבית?" היא – הייתי אוספת את הדברים שלי, עוברת לדירה שהממשלה הקצתה לי, וקונה עם הפיצויים דירה אחרת. כן, למרות שגרתי באזור הזה יותר מ-20 שנה.
עם כל הכבוד וההערכה אלייך, אין לי שום כוונה לחזור בי ממה שכתבתי. להיפך – הקפדתי לצנזר את עצמי בשבועות האחרונים כדי לא לכתוב דברים הרבה יותר קשים.
היי רחלי,
עברו יותר מ- 6 שנים מאז נכתב האמור לעיל ונראה שהמצב רק החמיר. כל כך החמיר.
גם אני אמא, גם אני אשה עובדת (עובדת סוציאלית). גם אני אוהבת לבשל. יש בינינו הרבה משותף. אם היינו נפגשות איזה צהריים בבית קפה, אני בטוחה שנושאי השיחה היו זורמים בנעימות בזה אחר זה ולא היינו יודעות על מה לדבר קודם.
ואני גם דתיה. מאמינה באלוהים. באמת ובתמים. וגם מזדהה עם הצד הימני במפה הפוליטית וכואבת מאוד את הדמוניזציה (אין לי מילה אחרת) שהתקשורת עושה לכל מה שקשור לדת- מתנחלים, חרדים, דתיים- לאומיים.
אני לא יודעת בדיוק למה אני כותבת לך. ועוד על משהו שכתבת לפני 6 שנים.
אולי כי מקריאה עקבית אחר הפוסטים שלך (גם כאן וגם ב"פשוט מבשלת") אני מתרשמת שמדובר בבחורה עם יושר פנימי. אבל אז אני קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה שהאמפתיה שאת מפגינה כלפי הכל בעצם, נגמרת ברגע שזה מגיע למתנחלים. או לחרדים. וברור לי שזה נובע מסיבה אחת: את לא באמת מכירה אותנו. מכרו לך תמונה מעוותת ושקרית. ולצערי את קנית אותה.
התקשורת בוחרת להביא כל הזמן רק את מצבי הקיצון. והתוצאה היא תחושת מרחק (שלא לומר שנאת אחים) הולכת וגוברת. אני כואבת את זה. ממש.
ואני מאמינה שהדרך היחידה להתגבר על זה היא לדבר. בינינו. אנחנו לא באמת כל כך רחוקים.
האמת היא שאנחנו הרבה יותר קרובים ממה שנדמה לך.
היי נורית,
ש לי חברות דתיות. יש לי גם חברות שגרות מעבר לקו הירוק. מצד אבי, חלק גדול מהמשפחה שלנו היא חרדית. אני מאמינה שזכותו של כל אחד לחיות באמונתו ובדרך החיים שמתאימה לו. *אבל!* כל עוד הוא לא פוגע באחרים. אנשי תג המחיר – פוגעים! הדרת נשים – פוגעת! והממשלה לא עושה כלום כדי לטפל בזה. אני מרגישה כסרח עודף במדינה הזו – שמתקיימת על כספי המיסים שלי. זה כן בסדר?
מאוד קל להתגונן ולומר, אנחנו לא כאלו. סבבה – אתם לא כאלו? תוקיעו מתוככם את אלו שכן.
קודם כל, תודה שענית לי. זה לא מובן מאליו.
אני קוראת את התגובה שלך ואני שמחה ועצובה.
שמחה- כי אנחנו מסכימות בינינו לחלוטין.
ועצובה- כי תגובתך רק מבהירה לי כמה אנשים במדינה הזו מוסתים על ידי דיווחים מעוותים ושקריים.
וגם כי למרות שאת טוענת שלדעתך זכותו של כל אחד לחיות באמונתו וכו', אני מרגישה מותקפת. ומואשמת. ולא ממש ברור לי למה.
לא שאני חושבת שהחברה הדתית לאומית חפה מבעיות. ותאמיני לי שגם לי יש בטן מלאה על דרך החיים החרדית. אבל אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לענות לך מכיוון שהדברים שאת כותבת פה בחלקם הגדול, הם פשוט לא נכונים עובדתית.
אז כמה עובדות:
1) מועצת יש"ע הזהירה עוד לפני שקרה האירוע האחרון על כך שהוא הולך להתרחש והתחננה בפני הצבא והמשטרה שיעצרו את אותם פורעי חוק. תאמיני לי שאם יש מישהו שמפסיד מהתנהגותם האלימה- אלו המתנחלים, מכיוון שברור לחלוטין שהתקשורת תוציא את הדברים מפרופורציות (כפי שאכן עשתה) ותהפוך את כל המתנחלים למיליטנטים ופאנטיים. אין כמעט משפחה ביהודה ושומרון שאין לה בן חייל בתפקיד קרבי. המתנחלים הם הצב"א. למה כל כך קל לשכוח את זה ולהתמסר לדיווחי התקשורת המעוותים על 20 נערים (מתוך 350,000 תושבים, כן?). האם כאשר חבורת נערים חילונית משתכרת עד אובדן חושים ונער אחד רוצח את חברו, מיד כל החברה החילונית אשמה? האת את באופן אישי אשמה? כי אני מרגישה שמאשימים אותי פה במשהו שאין לי שום יכולת השפעה עליו. (אגב, לאחר אותו מקרה- מועצת ישע גינתה בתוקף את התנהגותם של אותם פורעי חוק.)
לגבי "הדרת נשים"- בעיני הנשיות מדובר במושג מגוחך שאני לא יודעת בדיוק מי המציא. נתחיל (שוב 🙂 מזה שכל שימוש שהוא באלימות הוא עברה על החוק ובעיני, הסיפורים שמתגלים על התנהלותה של קהילה מסוימת בבית שמש הם יותר ממזעזעים (עם הסתייגות אחת- כל המידע שיש לי בנושא הוא מהתקשורת ומכיוון שאני יודעת שבתקשורת נכתבים ונאמרים דברים שהם שיקריים לחלוטין, אני לוקחת בערבון מוגבל את כל מה שאני שומעת ממקור מידע כל כך לא מהימן). עם זאת אני חושבת שהציבור החילוני לחלוטין לא הבין את הסוגיה מכיוון שממש לא מדובר פה בהדרת נשים אלא בשאיפה קיצונית לצניעות.
לגבי נסיעה נפרדת באוטובוסים-אם הנשים היו נשלחות קדימה זה היה בסדר? מישהו באמת חושב ששלחו אותן אחורה כדי לומר שהן שוות פחות? שלחו אותן אחורה ואת הגברים קדימה פשוט כדי להפריד בין המינים. אפשר להגיד שזה הזוי ואפשר להגיד שזה חוצפה מכיוון שמדובר במרחב ציבורי (מסכימה ומסכימה) אבל הטענה שמדובר בהדרת נשים היא ספין תקשורתי שנועד לסמן את החברה הדתית כ"מדירת נשים".
והנושא שהכי כואב לי הוא אותם חיילים- קצינים מצטיינים שיצאו במהלך טקס בגלל שירת נשים. ברור לי לחלוטין שאם היה מדובר בקבוצת חיילים בדואים, הסיפור הזה היה מובא בתקשורת בצורה אחרת לגמרי. אני יכולה בקלות לדמיין את קרן נויבך/ אילנה דיין/ כו'…. מזדעקות על חוסר הסבלנות של החברה הישראלית כלפי אמונתו של השונה וכיצד יתכן שמכריחים חיילים בצבא הגנה לישראל לעשות משהו שהוא בניגוד לדתם ולמצפונם ויש להעמיד את אותם מפקדים לדין וכו'. אותם חיילים לא ביקשו שלא תהיה שירת נשים. הם פשוט ביקשו לא לשמוע זאת מכיוון שזה מנוגד להלכה לפיה הם נוהגים. וכן, בעיני, אותם מפקדים התגלו כחסרי רגישות לצורכי האחר ונהגו בנקמנות ובחוסר אחריות בכך שלא נתנו לחיילים לצאת בשקט מהאולם, לפי צו ליבם ומצפונם.
אני לא יודעת כיצד לסיים- מרגישה שיצא לי ארוך מדי וידעני מדי. ברור לי שהחברה הדתית עשתה אי אלו טעויות. (מי לא?) אבל חשוב לי לברר מאיפה מגיע כל כך הרבה כעס? כי כמו שכבר כתבתי לך- אנחנו לא שונות. לא באמת.
מקווה שאני לא גוררת אותך פה לדיון שהוא לא לרוחך. התנפלתי עליך עם כל העלבונות שספגתי בשבועות האחרונים ועכשיו אני חוששת שאולי זה לא מתאים לך…
היי נורית,
אני לא רוצה להיכנס פה לדיון על גבי התגובות בבלוג. זה לא נראה לי המקום המתאים. רק כמה דברים קצרים:
א. בתור מישהי ששירתה 7 שנים בצבא, מעולם לא ניתקלתי במצב שבו חיילים וקצינים דתיים יצאו מהאולם בגלל שירת נשים. שלא לדבר על כך שאני בעצמי פיקדתי על חיילים דתיים. מה קרה פתאום?
ב. בצבא יש מפקדים ופקודות. להם צריך לציית. אם אני חושבת שזה חוסר רגישות לתת לאישה נשואה לעשות תורנויות לילה, אז צריך לוותר לי? נו באמת.
ג. שאיפה קיצונית לצניעות? סבבה. אבל לא במקום ציבורי, ובחברות ציבוריות ולא על חשבון המיסים שאני משלמת. באוטובוס, כל אוטובוס, אני רוצה לשבת איפה שבא לי. רוצים אוטובוסים צנועים? תממנו אותם בעצמכם.
דרך אגב, לדעתי מי שבאמת אשם בכל הסיפור הזה זו הממשלה ורשויות החוק. לכל קבוצה באוכלוסיה יש את האג'נדה שלה, הממשלה ורשויות האכיפה הם אלו שצריכות לדאוג ששיוויון ההזדמנויות וחוסר האפליה יישמרו. שלא לדבר על שלטון החוק כמובן.
אני לא מבינה למה את מתייחסת לזה כעלבונות ש"את ספגת". אני, לפחות, מאשימה את הממשלה והמדינה בכל זה.
היי רחלי.
אני מסכימה שזה לא המקום המתאים אבל תחילתו של הדיון כאן מעלה בי מחשבות רבות בנושא כשהעיקרית שבהן היא כמה שזה חשוב ליצור שיח אחר.
השיח שמתנהל כרגע בתקשורת הוא בעיני אבי כל האלימות. והוא יוצר שנאה במקומות הזויים שלא הייתי מעלה בדעתי. בגלל זה אני מרגישה מותקפת. כי בשיח כרגע מציירים אותי (כן אותי) כפרימיטיבית או פנאטית או עוד כל מיני דברים.
בעקבות ההתכתבות שלנו, עלתה במוחי מחשבה על איזשהו פורום של נשים. "נשים מדברות" או משהו כזה… זה ממש לא מגובש ואין לי מושג איך אפשר לעשות את זה ומה לעשות בכלל. סתם מחשבה שאני זורקת לחלל. אולי אני או מישהו אחר נעשה עם זה פעם משהו…
אני אתאפק ולא אתייחס לגופם של הדברים שכתבת כי כמו שהסכמנו כבר- לא זה המקום.
שבת שלום!