אין לי שום דבר נגד וולנטיינ'ז דיי. נכון, זהו חג שהמציאו סוחרים על מנת לגרום לאמריקאים ולכולנו לקנות, לקנות ולקנות. מצד שני, יש משהו נורא חמוד בכל הפוסטים המציפים את בלוגי ההורות למיניהם, ומספרים איזה עבודות יצירה אפשר להכין עם הילד על מנת שיעניק אותן לחבריו לכיתה (בחג היחיד שיש לנו, שבו הילדים שלנו טורחים להעניק משהו איש לרעהו – מדובר בממתקים שאמא קונה בסופרמרקט. מאוד נפלא וחינוכי), וחוץ מזה, אני בעד כל דבר שיכול להוציא אנשים מהבית ו/או לגרום להם לחגוג קצת ביחד.
בשנים שבהן אני ובעלי ציינו את החג הזה, תמיד הקפדנו לתחום את סכום המתנות ב-50 ש"ח והגדרנו שהן חייבות להיות קשורות לשנינו. בתכל'ס, ממש אין לי צורך בערכת מוצרי ספא, דובונים חמודים, תכשיטים למיניהם או שוקולדים (כלומר, ברור שאני רוצה אותם, אבל אם להיות כנה עם עצמי – אני לא ממש צריכה), והגבלת הסכום עוזרת להפעיל את היצירתיות. היו גם שנים שהחלטנו לא לקנות אחד לשני כלום, וסתם לבלות ביחד.
בשבוע האחרון נתקלתי בהמון פרסומות למתנות לוולנטיינ'ז, ממוצרי ספא שונים, דרך ארוחות מיוחדות במסעדות וכמובן תכשיטים ובגדים. "זמנים מודרניים" הגדילו לעשות ואף חילקו את הרעיונות השונים למתנה לפי סטאטוס הזוגיות (יוצאים טרי, גרים ביחד, נשואים פלוס וכו'). אני לא יודעת מי אחראי על הדברים האלה, אבל לא ברור לי מדוע המתנות הכי חשובות, הכי נחשקות, שכל אישה היתה הכי רוצה בעולם, אף פעם לא מופיעות בכתבות האלו.