הקרקס הגיע אל העיר שלנו. ממרפסת ביתנו אנו משקיפים על אוהל הקרקס האדום, מרחק הליכה של כמה מטרים.
כשהייתי ילדה, היו משדרים בערוץ הראשון תוכנית של קרקס. נפעמתי מההולכים על חבל, האיש שמכניס את ראשו ללוע הארי, היפיפיה המרחפת בין שמים לארץ.
היום אני סולדת מקרקסים, כנראה שאריות מהתקופה שלפני שאסרו על שימוש בבעלי חיים במופעי הקרקס.

בהתחלה התעלמתי מנוכחותו של הקרקס בחיינו. לבסוף נשברתי וקניתי זוג כרטיסים: לאייל ולבעלי.
זו היתה החלטה טובה.
אייל חזר נלהב ביותר מהפעלולים, מהאווירה, מהלהטוטנים ומהליצנים. חוויה אמיתית!
אני כמובן חששתי שאולי ינסה לעשות את הפעלולים בבית. כרגיל במקרה של אייל, לא היה ממה לחשוש. "היה שם איש שקפץ דרך חישוק שעולה באש", סיפר הילד בהתלהבות. "אוי, זה נשמע ממש מסוכן", ניסיתי להוריד את השיחה לקרקע. "כן, אבל הוא עשה את זה ממש מהר, וחוץ מזה הוא התאמן על זה המון המון המון זמן", סיכם אייל.
"נכון. כשמתאמנים הרבה ומנסים, בסוף מצליחים לעשות גם דברים מסובכים!", השחלתי אני את הזוית החינוכית.
גנים פולניים, בכל זאת.

התמונות צולמו ע"י בעלי.

תגובות