עפיפונים

ושוב נצאה אל הדרך…

רשומת התגובה לא בכל מחיר, על נשים שעוזבות את שוק העבודה, זוכה להדים רבים ואני שמחה מאוד על כך. אשמח אם תקראו ותפיצו אם עדיין לא עשיתם זאת.

ולנושא אחר, המעסיק אותי בימים אלו – המשקל שלי. נראה כי נפלתי לדפוס שבו ביום ראשון אני מתחילה דיאטה, שורדת יומיים במקרה הטוב, מרימה ידיים, עוברים כמה שבועות שבהם אני מעלה עוד במשקל, ושוב מחליטה להתחיל דיאטה, וכך הלאה. בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי עכשיו שוקלת יותר מאשר ביום הלידה של יאיר.
בין מטלות החיים, נושא המשקל שלי הוא באמת אחד הנושאים שיש לי הכי פחות זמן פנוי, מוטיבציה וכוח לעשות איתם משהו.  יש לי גנים של נטייה להשמנה (זו אמת – עשיתי בדיקה גנטית וזו היתה אחת האבחנות), הרגלי אכילה קלוקלים ביותר, נטייה חזקה מאוד לאכילה רגשית, וחיבה לממתקים. כל זאת בשילוב של חוסר עמוק ועצום בכוח ואנרגיות, לא תורמים למצב.

הבעיה היא שעכשיו אני לא יכולה להתעלם מהמצב יותר. אני חושדת שהמשקל מתחיל להשפיע עליי לרעה, מעבר לכך שקשה לי להסתכל על עצמי במראה או בצילומים, ולכך שאין לי מה ללבוש כי כלום לא עולה עליי. אני מרגישה שאני מתעייפת הרבה יותר בקלות, שקשה לי לצלוח את חיי היומיום – גם בגלל המאמץ של לסחוב 30 ק"ג עודפים על גופי, שלא בא לי לצאת מהבית כי כל סאגת ההתלבשות נורא מעיקה, שאני נמנעת מללבוש שמלות שאני כל כך אוהבת כי הירכיים משתפשפות לי אחת בשנייה.

חברה התחילה ללכת לשומרי משקל ואני החלטתי להצטרף אליה.

זו הפעם השלישית שלי בשומרי משקל. הפעם האחרונה הייתה לפני 5 שנים, אחרי הלידה של אייל. רזיתי 18 ק"ג במהירות יחסית, הגעתי לחברות כבוד, והייתי רזה – מידה 36.
אחרי שנתיים נכנסתי להריון עם יאיר ומאז הלידה אני נאבקת.
אז למה נתתי לעצמי להגיע לעודף המשקל הנוכחי? למה לא חזרתי לקבוצה הרבה קודם?
אני חושבת שיש לכך כמה סיבות.
סיבה ראשונה, ואולי מרכזית – הרגשתי כמו כישלון. ניסיתי לרזות לבד, כי חזרה לקבוצה הייתה כמו הודאה – נכשלתי. השמנתי בחזרה. עכשיו אני מקבלת את העובדה שזו מחשבה טיפשית, שלהודות בחולשה זה דווקא חוזק, ושאני לא יכולה לעשות את זה לבדי. אני צריכה עזרה, ואין בכך שום דבר רע.
סיבה שנייה – בבוקר אני בעבודה, ואחר הצהריים אני עם הילדים. לא רציתי ללכת לקבוצה עם הילדים. אני הולכת אתם לקניות, לסידורים ולרופא (שלי) לפעמים, אבל לגבי הקבוצה (ורופא נשים), הרגשתי שאני צריכה לשים גבול. הפתרון בא ממקום לא צפוי – פתחו קבוצה במקום העבודה שלי. הסיבה הזו לא רלוונטית יותר.
סיבה שלישית – ההתעסקות. אני מרגישה כל כך עמוסה, כל כך מלאה במטלות ומשימות עד כדי חנק, כל כך חסרת כוחות ואנרגיה, שלהוסיף עוד מטלה לרשימה הרגיש לי הרבה יותר מידי.  מצד שני, אני מבינה שירידה במשקל ותחושת השליטה שבעקבותיה דווקא יעזרו לי להרגיש יותר חזקה.

אז זהו. אני יוצאת למסע, משתדלת להנמיך ציפיות, מבינה שזו דרך ארוכה ושזה ייקח זמן, מקבלת את התסכול מהמצב הנוכחי, אבל מזכירה לעצמי להסתכל רחוק רחוק קדימה. מה שהיה, היה. הולך להיות טוב יותר.

 

תגובות

14 תגובות על ”ושוב נצאה אל הדרך…“

  1. קרן הגיב:

    בתור בת לאבא שתמיד נראה בהריון. לפעמים הוא חודש שישי, לפעמים חודש שמיני, אבל תמיד נאבק. אותם גנים עברו גם אליי ואני מודעת לכך שכל חיי אצטרך להקפיד על מה אני מכניסה לפה.
    כל הכבוד שלקחת את ההחלטה ועשית את הצעד. מההיכרות הוירטואלית אני מאמינה שברגע ששמת לעצמך את הירידה במשקל כמטרה, לא תוותרי עליה.
    וגם פרסום בבלוג משמש כמוטיבציה לא רעה 🙂

    בהצלחה!

  2. עדי הגיב:

    אני בעדך! הרבה הצלחה!

  3. איילת הגיב:

    כל כך מבינה אותך. הייתי בדיוק במקום הזה. לפני 5 שנים, 17 קילו שנפלו ממני תוך פחות מחצי שנה. שנתיים אחר כך הריון ומאז מאבק מאותן סיבות בדיוק.
    לפני שנה חזרתי לקבוצה. סבל, ייסורים וירידות קטנות קטנות אם בכלל.
    עכשיו אני שוב בשביל הזהב. הכבוד שלי 4 קילו יותר כי אני זקנה יותר. עוד 3 שבועות שוב כבוד, המון מכנסיים לא יעלו עלי יותר לעולם, לפחות הנטל הכלכלי היחסי ייחסך.
    בהצלחה רבה.

  4. יונית הגיב:

    same story different day,
    הו מוכר מוכר.
    רק כדי לעודד אותך – אסא ירד 16 קילו בשומרי משקל של גברים.
    בהצלחה אהובה, ואין לי ספק שתגידי ליעד הנכסף.

  5. רחלי הגיב:

    תודה על התגובות! תחזיקו לי אצבעות… יום אחד עבר וזה נראה לי כמו נצח.
    איילת, כל הכבוד!!!!!! וואו, עודדת אותי מאוד.

  6. דפנה הגיב:

    רחלי בהצלחה. זה אומנם חתיכת פרויקט, אבל מי אם לא את יוכל להתמיד ולהצליח בו. אני רואה מהצד על בעלי כמה זה קשה העליות והירידות כל הזמן (אבל ממש כל הזמן) ומאחלת לך שהפעם זה ילך יותר בקלות, עד שתגיעי למשקל היעד ותתמידי בו.
    מחזיקה לך אצבעות.

  7. ליאת הגיב:

    רחלי יקרה, אמנם אני מכירה אותך רק דרך בלוגייך הנפלאים, אבל ממה שהצלחתי להתרשם את בחורה חזקה ונחושה שמציבה לעצמה מטרות ומשיגה אותן! הדרך ארוכה וקשה אך אני יודעת שתצליחי בה!!!!

  8. רחלי הגיב:

    תודה רבה לכן 🙂 האמונה שלכן בי עוזרת לי מאוד להאמין בעצמי גם כן.

  9. הי רחלי,
    שיהיה בהצלחה
    מחזיקים אצבעות!!
    נילי

  10. דפנה י. הגיב:

    כמי שעוקבת אחרייך כבר זמן ולכן גם מכירה את תחום המאבק הספציפי הזה בחייך – אני מאחלת לך המון הצלחה במסע שיצאת אליו.

    אמשיך לעקוב ולעודד וירטואלית 🙂

    ישר כח!

  11. רחלי הגיב:

    תודה רבה דפנה ונילי 🙂
    העידוד הזה באמת באמת עוזר לי מאוד.

  12. מיה הגיב:

    הי רחלי,
    קודם כל בהצלחה. אני חושבת שלזהות את הבעייה זה כבר שלב ראשון בדרך. שקלת לעבור לטבעונות? אני בתהליך הזה, ורק מעצם הורדת כל מוצרי החלב מהתפריט, הורדתי במשקל. אני אוכלת המון ירקות, קטניות, אגוזים למיניהם, וההרגשה ממש טובה!

  13. רחלי הגיב:

    תודה מיה 🙂
    טבעונות זה לא בשבילי… אפילו לא צמחונות – למרות שהייתה לי תקופה כזו בעבר. לא יכולה לוותר על דגים, פירות ים, גלידות וכו'…

טראקבקים/פינגבקים

  1. דיאטה חברתית | עפיפונים

הוספת תגובה