מזמן לא היה לנו. אני מאשימה את הפייסבוק.

חינוך כלכלי
אני ואייל בחנות דגים. אני רואה על אחד המדפים פסטה בצורת פו הדב ולוקחת.
אייל: מה, את קונה את זה?
אני: כן, זה נורא חמוד!
אייל: אמא, לא קונים משהו כי הוא חמוד! קונים משהו רק אם את הולכת להשתמש בזה!

זומבים עילאיים ומתנשאים
הילדים משחקים בזומבים. אייל הוא הזומבי שרוצה לאכול את המוח של יאיר.
אייל: ממממ…. זה נראה לי טעים. זה עם חמאה?
יאיר: זה ללא גלוטן.

המומחה
בעלי מדבר ליאיר: זה כי אתה חכם… וחמוד…
אייל (צועק מהחדר): אבא, אני לימדתי אותו כל מה שהוא יודע!

בעקבות הטוש האבוד
אני מצלמת את יאיר בסמארטפון שלי, והוא מראה את התמונה לבעלי ולאחותי.

יאיר: פה בצד יש טוש.
בעלי: מה? מה יש פה?
יאיר: טוש! טוש! פה! (מצביע על הסמארטפון)
אחותי: אני לא רואה שום טוש
בעלי: איפה אתה רואה טוש?!
יאיר: פה! טוש! טוש!
אחותי: אולי הוא מתכוון ליתוש?
יאיר: לא!!! טוש!!!!!! טוש!!!!!!
אני: חכו רגע, תביאו לי את זה.

אני לוחצת על המסך.

הנה הטוש!!!

תגובות