חזרנו משבוע עם הילדים בבריסל. כשנמצאים עם הילדים 24/7 במשך כל כך הרבה זמן, ובמיוחד אם מדובר בילדים שלי, כמובן שזו לא בעיה לאסוף שלל אמרות שלהם. למעשה, רק מהטיסה לבריסל, שבה ישבתי ליד יאיר, אספתי בקלילות כמה אמרות שלו.
הפעם יאיר מככב בפוסט הזה.

זהות עצמית
אני: יאיר, תחזיק את זה רגע.
יאיר: אימא, מה את שמה את זה עליי, מה אני, מגש?

הכל זה עניין של תזמון
הקברניט: אנחנו מתחילים הנמכה לקראת נחיתה. צוות, בבקשה להתיישב במקומות.
יאיר: עכשיו אני צריך פיפי.

מם בהקשר הזה שפרסמתי בקבוצת ממים של הורים בפייסבוק

פיוטיות
יאיר: השמים זה כמו הים, והעננים הם כמו כדורי שלג שצפים עליו.

זה עוד רחוק?
הטיסה לבריסל אורכת בערך 4 שעות. כל שעה יאיר שאל את השאלה המתבקשת הבאה:
יאיר: אימא, נו, מתי מגיעים כבר??!!

הצעירים האלה…
בשורה שמאחורינו ישבה אימא עם ילד קטן, בערך בן שנה וחצי-שנתיים לדעתי. הטיסה לא עברה חלק עבורו. הוא בכה הרבה, רצה לינוק, וכו' וכו'.
יאיר (רוטן): הילד הקטן הזה עושה לי כבר חור בראש.

שלב האיומים
כששאלו אותי איך הילדים התנהגו בחו"ל, עניתי – כמו שהם מתנהגים בארץ. כלומר שהם גם היו מקסימים אבל גם רבו. רגיל. באחד הריבים שלהם, יאיר ממש התעצבן.
יאיר (לאייל): אייל, די!!!! בפעם הבאה שאנחנו משחקים אני לא אשחק איתך!!!!

תגובות