אני משתמשת רבות בקונספט של "בחירה" ו"אופציות" בכל ההתנהלות עם אייל. הוא ילד דעתן, ובגלל שאני נותנת לו לבחור ולהחליט, זה לרוב מנטרל מצבים של מאבקי כוח וויכוחים, ומצד שני אני עדיין שולטת במצב, משום שאני מחליטה על האופציות. למשל, לבחור האם לצחצח שיניים לפני האמבטיה או אחרי האמבטיה, או לבחור את החולצה שיילבש לגן מבין 2 חולצות אפשריות.
דבר אחד לא לקחתי בחשבון – שיש לי ילד חכם ומתוחכם, שבשלב מסוים יפנים את הקונספט הזה כל כך טוב, שגם הוא יתחיל להשתמש בו בכל ההתנהלות שלו איתי.
למשל, מקרה שקרה אתמול:
אייל ובעלי אוכלים בכל בוקר יוגורט כארוחת בוקר לפני הגן. כשהם מסיימים את גביעי היוגורט שלהם, הם שמים אותם על הרצפה כדי שחתולי קטן יוכל ללקק (הוא מאוד אוהב מוצרי חלב).
אתמול לקחתי את אייל מהגן, וכשחזרנו הביתה גיליתי גביעי יוגורט ריקים על רצפת המטבח.
אני: אייל, תרים בבקשה את גביעי היוגורט וזרוק אותם לפח.
אייל: לא, תרימי את.
אני: אייל, אתה אכלת את היוגורט, ולא אני, אז אתה תאסוף את הגביעים ותזרוק אותם לפח.
אייל: אמא, יש 2 אופציות: או שאת תרימי, או שאני ארים.
אני: אייל, אני לא ארים את היוגורט.
אייל: לא, אמא, יש 2 אופציות: או שאת תרימי, או שאני ארים.
אני: אייל, אני לא ארים את היוגורט. יש 2 אופציות: או שתאסוף את היוגורט ותוכל לשחק בכדור, או שלא תאסוף את היוגורט ולא תוכל לשחק בכדור.
אייל: טוב, אז אני אאסוף.
מזל שבתואר השני שלי למדתי קורס במשא ומתן. ידעתי שבסוף יצא לי מזה משהו.

תגובות